"מי יודע מדוע ולמה.."

[Rivendell]

אבל זה בכלל לא מה שאמרתי

("אף אחד לא מבין אותי!! אני בורחת מהבית!"). אני אמרתי שקוראים יותר חכמים מלא קוראים?!!? תראי. ההגדרה שלי לחוכמה היא מאוד מורכבת, אבל בואי נגיד שכלולים בה גם מאפיינים שהם לא יכולת קריאה, כמו EQ, ועוד כמה יכולות רגשיות וחברתיות, וגם IQ, כמובן. יש הרבה מאוד סוגים של חוכמה ושל אנשים חכמים. אין תבנית שאפשר להצביע עליה ולהגיד "זה אדם חכם". אני מכירה הרבה אנשים חכמים. חלקם לא קורא, חלקם קורא דברים שאני לא הייתי מוכנה לקרוא בשום מחיר. החוכמה של כל אחד מהם שונה לחלוטין ומתבטאת בצורה אחרת. כן אמרתי שבשביל לקרוא צריך כלים מסויימים, אבל זה נכון לגבי הכל. בשביל כל פעילות שאדם עושה צריך כלים כלשהם. ידע זו גם הגדרה רחבה מאוד. וידע אפשר לרכוש בהרבה דרכים. כל אותם צופי "קטנטנות" שמפטפטים בחופשיות בספרדית - זה לא ידע? שפה היא ידע, בעיני. או אדם שקורא נשיונל ג'יאוגרפיק ויודע הכל אודות מנהגי הרבייה של הפיל המצוי באפריקה המזרחית - זה לא ידע? בקיצור - זה רחב מדי. אי אפשר להגדיר את זה בהודעה בפורום, ואולי אפילו אי אפשר בכלל.

 

[Mנטה]

רגע רגע ../images/Emo13.gif

אני מסכימה אתך ששפות זה ידע ושקריאה מחייבת כלים מסוימים. אני לא מסכימה עם האמירה שיש טעם לשפוט בן אדם לפי אם הוא קורא או לא.

 

[Rivendell]

נו, גם אני לא.

אני באמת מתחילה לחשוד שיש לי בעיה בהתבטאות בכתב, או משהו כזה. איפה אצלי בטקסט ראית שאני טוענת שזה כלי למדידה? כלומר, זה כלי מדידה, אבל זה אחד מיני כל כך רבים!! אם תבדקי את הידע שלי בתחומים המדעיים למשל, את עשוייה לחשוב שאני סובלת מפיגור קל. אז מי שאני שאשפוט אנשים שלא קוראים? אבל - כשאני בוחרת את חבריי אני בד"כ מעדיפה כאלה שיש לי משהו במשותף איתם. קריאה היא תחביב שלי, וזה אחד הדברים (שימי לב - אחד, לא היחיד) שאני בודקת. לא שאין לי חברים שלא קוראים. יש לי הרבה אפילו. אבל זה קריטריון אחד בשורה של קריטריונים. לא כי זה מצביע על חוכמה, אלא כדי שיהיה לי על מה לדבר איתם.

 

[Mנטה]

לא לא לא

זה בגלל שאני מגיבה בו זמנית גם לקובנר שמסכים אתך ואת אתו אז אני מיחסת לך דברים שהוא כתב...

 

[Rivendell]

|פיו| כבר התחלתי לדאוג |מוחה זיעה|

 

[arandiera]

אנשים שקוראים יותר לעתים קרובות

יודעים יותר. זו משוואה הגיונית ופשוטה. ויסלחו לי כל חברי לפורום שציינו שוב ושוב שזה לאו דווקא נכון והם לפחות לא חושבים כך. רוב האנשים החכמים שאני מכירה הם אנשים שקוראים. רוב האנשים הלא חכמים שאני מכירה לא קוראים. זה פשוט. כשקוראים ספר הסטוריה לומדים הסטוריה. כשקוראים ספר על תיאוריית הקוואנטים לומדים משהו בפיסיקה. כשקוראים את סארטר לומדים משהו על אקזיסצנטיאליזם. ככה זה. אמא שלי היתה אומרת אם לא תשאלי לא תדעי, בדומה לגבי ספרים. אני חושבת שהשאלה היא מה זאת אומרת חכם? כישורים גבוהים במדעים מדויקים, דוקטורט במתמטיקה ופיזיקה, תואר ברפואה או אסופת מאמרים חדשניים בפילוסופיה? מה מכל הנ"ל מגדיר אדם כחכם אם בכלל? לקוראי ספרים יש תדמית חיובית כיון שעל פי רוב הקריאה החכימה אותם, הרחיבה את אופקיהם וסייעה להם לפתח מורכבויות אנלטקטואליות שונות. אינו דומה השונה ומשכיל לשאינו שונה ואינה משכיל (שם, שם) אני מעדיפה לקרוא ראיון עם עוז ולא עם סופי צדקה (דווקא אליה יש לי חיבה מיוחדת) כיון שלמיטב ידיעתי ועל סמך ספרים שקראתי הוא יודע להתנסח היטב, הן ברמת התיאוריות (ע"ע קופסא שחורה) והן ברמת הסיפורת (מיכאל שלי), מי שיודע לומר בצורה סדורה ויפה את מה שהוא מרגיש וחושב מעניין אותי יותר לקרוא את דעותיו על כל נושא שבעולם. לאו דווקא אחשיב אותו כצודק או מבין יותר. לאחרונה יש שחקניות שמתגלות כלא נבובות בכלל, חלקן מתחילות לשיר ומסתבר שיש להן יכולות ווקאליות, אחרות מוציאות ספר (שכחתי מי השחקנית-דוגמנית-מתפשטת שעשתה זאת אחרונה) וחלקן סתם עובדות על תואר שני. בשבת קראתי את דבריה של עידית טפרסון (שחקנית ולא סופרת בכלל) והתרגשתי עד דמעות. יתכן כמובן שזו העיתונאית שידעה לכתוב יפה אבל אולי לשחקנית הזו יש מה לומר גם מחוץ לבמה (לגבי אוטיסטים במקרה זה).

 

[Rivendell]

יש עוד נקודה בסיסית אחת

והיא שכדי לקרוא סוגים מסויימים של ספרות, צריך בכל זאת להגיע מראש עם יכולות מסויימות. לא כל אחד מסוגל לקרוא, להבין וליהנות מכל ספר. אני למשל - ספר על הגנום האנושי או משהו בסגנון, לא אבין לעולם. באותה מידה אפשר לתת לי ספר בסינית. יש אנשים שהיסטוריה קשה להם. יש אנשים שסתם ספרות יפה לא ברורה להם. כל אחד והיכולות איתן הוא מגיע. ספרות טובה בד"כ דורשת מהקורא ריכוז והשתתפות. לא לכל אחד יש את היכולת לזה. שוב, אני לא אוהבת הנחות לא מבוססות, אבל אני חושבת שמי שמסוגל לקרוא וליהנות מספרות טובה, כנראה שיש לו בכל זאת יכולות כלשהן בתחום האינטלקטואלי. ומעבר לזה, באמת לכו תגדירו עכשיו "אינטליגנציה". זה כל כך מורכב שזה יכול להיות דיון שיימשך שנים הרי. וארנדיירה - אני חושבת שזו הייתה אבישג רבינר עם "עלמה ומרתה", שישבנה מככב על עטיפת הספר.

 

[arandiera]

אליה התכוונתי. ישבן יפה. קראת?

 

[Rivendell]

בהחלט לא.

ואין לי סנטימנטים מיוחדים לישבן שלה. פשוט ראיתי ראיון איתה, ואי אפשר להגיד שהתרשמתי מיכולות הביטוי שלה או מהאינטלקט המסחרר שלה. בקיצור, אני לא רוצה לבזבז את זמני

. אולי זה טוב - אני לא פוסלת עד שלא אקרא בעצמי... אבל אני בהחלט סקפטית. אולי אני אקרא פעם, אם יתגלגל לידי עותק במקרה. אבל ככה סתם להטריח את עצמי ולחפש את זה? לא.

 

[taltula המקורית]

מס' דברים

שלום ובוקר טוב... מס' דברים יש לי להגיד לך... כן, מי שקורא ספרים הוא יותר אינטלקטואל ! ספרים מפתחים אצלינו את החלק הדימיוני והיצירתי ,תחשבו אם אתם קוראים ספר אתם צריכים לדמיין איך הבן אדם בסיפור נראה,ואת המקום שבו מתרחשת העלילה, ואיך הכוסית בסיפור נראת כל אחד יוצר אצלו בראש את הדמויות והעלילה. ווואלה הTV ,היא סתתתתם ממלאת אותנו בולשיט כל היום , מכוונים אותנו איך לחשוב, מה לחשוב ומה לעשות. אנחנו מכורים לTV . אני היום אחרי 10 שנים רציפות של צפיה בTV התנתקתי מהכבלים , ווואלה זה לא קל , בכלל לא. אנחנו רגילים שיש לנו לאן לברוח ובהחלט הTV היא בריחה מהמציאות (כמובן שלא כל התוכניות,אבל רובם כן) אני מסכימה עם מי שאמר שלסופרים יש יכולת ביטוי יותר גבוהה , בגלל זה הוא סופר ואנחנו לא. ואם סופי יש לה מה להגיד ,והיא לא תדבר כמו לילדים מפגרים(אין זה פשוט קורה למי ,שעובד הרבה בחברת ילדים)נשמע אותה... ובסה"כ אתה פנית והשוואת למנחי ערוץ הילדים בלבד??!!! שאתם יש לי בעיה בגלל מה שכתבתי למעלה. אבל השאלה הנכונה לשאול היא האם דוד טופז , יותר חכם/מבין מעמוס עוז? ומה קורה היום במדינה שכל השחקנים מצתרפים לפוליטיקה ? עזבו חברה' אתם טובים במשחק, תתמידו בזה... אז זהו אני אמליץ מאוד לקריאה , כי המוח הוא שריר שאם לא נאמץ אותו ונתרגל אותו הוא יתנוון. אז תקראו ... ובוקר יפה שיהיה.

 

[Mנטה]

מיהו בכלל אינטלקטואל ?

בואו נגדיר קודם כל מיהו אינטלקאטואל. האם אינטלקטואל הוא מי שיודע מה כתב ניטשה ? אולי זה מי שיש לו הרבה ידע על התחום הספצפי שלו ? אולי זה מישהו שההשכלה שלו רב ערוצית והוא יודע מעט על כל דבר ? ואולי זה מי שמקושר היטב ויודע דברים מהשטח ולאו דוקא מיד שניה (הווה אומר מקריאה או צפיה) ? אינטלקטואלים כמו דה וינצ'י לא קיימים היום ולא יכולים להתקיים, משום שהידע בעולם רב מדי. היום ידע הוא לא דוקא משהו חשוב, יותר חשובה היכולת ללמוד, היכולת לסנן מידע, אתם בטח מכירים את התיאוריות האלו. אז מיהו אינטלקטואל ? אולי מי שיש לו כלים טובים לגלוש באינטרנט ? האם אינטלקטואליות רלבנטית בכלל לימינו ? אני שואלת גם את עצמי את כל השאלות האלו. אבל דבר אחד מאוד ברור לי. דרישת היסוד לאדם באשר הוא (בעיני) ובעיקר כדי להיכלל בהגדרת האינטלקטואל היא ידע בסיסי (בכל זאת ידע

) במורשת התרבותית של אותו האדם בפרט ובמדעי הרוח בכלל.

 

[ananile]

האמת אין לי תשובה אבל

לא נראה לי שזה צריך להיות ככה כי למרות שאני קוראת הרבה והרבה קלאסיקות וספרות מודרנית, אפילו אני ישבתי ערב ערב וראיתי משחק החיים... וחוץ מזה אנשים שקוראים ספרי טיסה מגוחכים של רם און, ג'ודית' קרנץ ודניאל סטיל ימח שמה הם לא יותר טובים מנערות ויוה והמורדים!

 

[Rivendell]

זה כבר קצת מכוער.

אפשר לא לאהוב את ספריה של דניאל סטיל (גם אותי לא תתפסו עם זה). אבל בין זה לבין לרדת לעלבונות אישיים ("יימח שמה"? למה? היא עשתה לך משהו ברמה האישית?) יש קצת מרחק. בואו בבקשה נמקד את הדיון ביצירה, ולא נכנס להתקפות אישיות.

 

[Guy K]

יקירתי המשכילה

קצת מצחיק שאת מספרת לנו שאת רואה משחק החיים ואחר כך יורדת על רם אורן. אני מבקש עקביות. אם לזלזל אז מכל הלב. ואם לצפות בזבל - אז לקרוא אותו זה בדיוק אותו דבר.

 

[Boojie]

נדמה לי שסיפרתי פה בזמנו

שלחברי הקודם, שהיה מאורוגוואי, הייתה אמא שמאד התגעגעה לנפלאות השפה הספרדית - היא מעולם לא הסתגלה לעברית ולא ממש דיברה אותה - וזה למרות שהיא עבדה כספרנית! בכל אופן, היא הייתה סנובית אינטלקטואלית איומה (בארץ מוצאה היא הייתה מורה לפילוסופיה), ותמיד ניסתה לדחוף לי את הספרים של ורגס-יוסה, אבל פרט לסנוביות האינטלקטואלית שלה היא הייתה מכורה לאופרות סבון בספרדית (אז זאת הייתה אנטונלה, אם אני זוכרת נכון). מסתבר שכשנורא מתגעגעים לשפה, הסנוביות יוצאת להפסקה.

 

[Guy K]

בוג'י, אחרי שנה וחצי בארה"ב

אני אקרא אפילו פילוני.

 

[Rivendell]

גיא, עכשיו גרמת לי לחשוב

(תראה מה עשית) כי מצד אחד יש משהו במה שאתה אומר. מצד שני, אני מכירה לא מעט אנשי ספר מאוד אינטליגנטיים שהתמכרו לאיזו סדרה או שתיים, לא בהכרח ברמה גבוהה במיוחד. גם אני, אם כבר מדברים, אוהבת מאוד סרטי אקשן. בעיקר כאלה של אסונות טבע. זו לא בדיוק אמנות רגישה ודקה... אבל זה כייף! מה שאני לא יכולה לסבול בספרים אני יכולה להבליג עליו בסרטים ובטלוויזיה. אני צריכה לחשוב למה

(סיבכת אותי). יש הבדל מהותי, כנראה, בין אנשים שזה *כל* עולמם התרבותי, וכאלה שזו עבורם רק עוד דרך להרגע קצת ולהתנתק.

 

[אלת הירח]

My two cents

אני מאד אוהבת טלויזיה. כן, גם סדרות "דביליות" כגון אופרות סבון. ומישהו פעם גרם לי להבין שמה שמשנה זה מה שאני מוצאת בסדרות האלה לעומת אנשים אחרים. איך אני תמיד מוצאת רבדים עמוקים יותר בכל מה שאני אוהבת. זה מזכיר לי משהו שאמרתי פעם על "זינה", שלדעתי היא סדרה מעולה, אגב, וזה שאם מישהו אוהב לראות נשים סקסיות בחליפות עור קטנות הולכות מכות, אז הוא בהחלט יכול להנות מהסדרה, אבל אם יש מישהו שמחפש רבדים עמוקים יותר ברמה האישית והתרבותית, הוא ימצא גם את זה. ואגב, כתבתי פעם מאמר לפורום זינה שעוסק בשימוש הנרחב של הסדרה בשייקספיר. אתם מוזמנים לקרוא, אם זה מעניין אתכם.

 

[Boojie]

יש כמה דברים מעבר לזה.

נראה שאנשים אינטליגנטים רואים צורך "להתנצל" על עיסוקים שלא מעמיקים לרבדים לאין חקר של התבונה האנושית, ואני אומרת: קום התנערה עם חלכה, זו לא בושה לעסוק לפעמים בעיסוקים לא אינטלקטואליים וחסרי כל חשיבות! יש עוד פונקציות שחשובות לנו חוץ מהפונקציה האינטלקטואלית. אופרות סבון נותנות לנו להתנסות בסיטואציות חברתיות מורכבות ובמצבים רגשיים שונים בצורה סטרילית ובלי להיפגע מזה. אין בזה שום רע. חוץ מזה, הן גם מאפשרות לנו לנקות את הראש ולתת למוח מנוחה מדי פעם. גם בזה אין שום רע. לא יודעת למה אנשים מרגישים שהם צריכים להתנצל כשהם עוסקים בעיסוקים נטולי מחשבה, סתם בשביל הכיף. אני, אודה ואתוודה, מתעבת אופרות סבון, אם כי בעברי הרחוק היתה תקופה שעקבתי בעניין אחרי "שושלת" (ואף מצאתי בה רבדים שונים ומשונים, כפי שתיארה אלת הירח). כיום, כל נסיון לצפות באופרת סבון גורם לי להתעצבן יותר ויותר במשך פרק זמן של עשר דקות בערך, עד שאני מכבה את הטלוויזיה בתיעוב ומעיפה עליה משהו (התוכנית של דודו טופז, מעניין לציין, גורמת לי בדיוק את אותה תגובה). מצד שני, אני חולה על קומדיות זבל ואת "בית החיות" ראיתי כבר מספר דו-ספרתי של פעמים שמתקרב במהירות לתלת-ספרתי. מצד שני, אני גם מספיק תוקפנית ומרושעת כדי שאם מישהו מוצא לנכון להגיד משהו בנושא, אני כבר מוצאת את הדרך לרמוס אותו.

די להצדקה העצמית! הידד לעיסוקים לא אינטלקטואליים וחסרי עומקים ורבדים סתם בשביל הכיף!

 

[Mנטה]

הצורך להתנצל כפוף למה ש"נחשב"

חברתית כעיסוק תורם או משמים, מעשיר או מרוקן, מועיל או מזיק. אשרינו שלמרות התרבות המתמוססת כאן ללא היכר, לפחות נשארה עוד מעט בושה...

כמובן אני חושבת שבענין עיסוקים לשעות הפנאי, כל אחד רצוי שיבחר את מה שהוא אוהב

אבל בהחלט מותר הדברים המועילים על הדברים המזיקים. (ואם כבר שאלתם, אז כן, אני חושבת שצפיה בטלנובלות מזיקה, בעיקר בגילאים הצעירים, ע"ע מאדאם בובארי).