מיתוג
בהמשך לשירשור של נוגה, נראה לי שווה לכתוב כמה מילים על זה. אנחנו אוהבים מותגים כי החברות הגדולות מצליחות לשכנע אותנו שיש קשר בין המותג לעוד משהו. כאילו שאם תשתה קולה אז תהיה בלונדינית גבוהה ורזה עם ציצים גדולים. או שתהיה מקובל ותשתתף במסיבות חוף מדליקות. החברות [בעובדה] מצליחות לעשות את הלינק הזה ע"י מסעות פרסום ולא משנה כמה המסר יהיה ילדותי ומטופש... יש לו שוק. השוק הזה נוצר מתוך חוסר הערך שלנו. אם תקנה את הג'ינס\קולה\טלפון שלנו... תהיה שווה. אנשים שמשקיעים בעצמם מספיק, המודעות העצמית שלהם גבוהה... לא ילכו על זה. זה בעצם אומר בעיניים מפוכחות שמי שהיה מוכן לשלם פי כמה בשביל לרכוש מותג וגם להיות השלט פרסומת שלו [כי אם לא יהיה לוגו נראה... לא עשינו כלום]. הוא בעצם ה-פ-ר-י-י-א-ר התמים שקונים בסיפורים. חברות הפרסום זיהו כבר מזמן את נקודת הטורפה ולוחצות עליה. כי מי יכול להתווכח עם גרף המכירות? ואין סיבה הגיונית שבעולם לקנות ג'ינס ב-1000 ש"ח כשאפשר גם לקנות ב-50. וזה בכלל לא קשור במצב הכלכלי.... אפילו להיפך, ככל שהדימוי העצמי שלך נמוך יותר... ככה הסיכוי שתוציא חצי משכורת על מכנסיים גבוה יותר. זה עובד אפילו בקנה מידה גדול. צפון תל אביב, למשל, הינו אזור עירוני אפור וחסר כל יחוד. לא יאומן שיש אנשים שמוכנים לשלם הון בשביל לגור בדירת שיכון ההכי סתמית בעולם... רק בשביל להשתייך למעמד "צפון תל אביב". מי שלא קונה מותגים וזו האוירה בבית... והילדים מודעים לערך עצמם, הסיכוי שהילדים ירצו מותגים הוא קטן. הילדים מחקים אותנו ובעצם אנחנו מורישים להם את ראיית עולמנו. אבל... מי שבעצמו קונה מותגים\ סמלים של סטטוס... מה שנותר לו זה להתרגז כשהוא רואה את עצמו במראת ילדיו.
בהמשך לשירשור של נוגה, נראה לי שווה לכתוב כמה מילים על זה. אנחנו אוהבים מותגים כי החברות הגדולות מצליחות לשכנע אותנו שיש קשר בין המותג לעוד משהו. כאילו שאם תשתה קולה אז תהיה בלונדינית גבוהה ורזה עם ציצים גדולים. או שתהיה מקובל ותשתתף במסיבות חוף מדליקות. החברות [בעובדה] מצליחות לעשות את הלינק הזה ע"י מסעות פרסום ולא משנה כמה המסר יהיה ילדותי ומטופש... יש לו שוק. השוק הזה נוצר מתוך חוסר הערך שלנו. אם תקנה את הג'ינס\קולה\טלפון שלנו... תהיה שווה. אנשים שמשקיעים בעצמם מספיק, המודעות העצמית שלהם גבוהה... לא ילכו על זה. זה בעצם אומר בעיניים מפוכחות שמי שהיה מוכן לשלם פי כמה בשביל לרכוש מותג וגם להיות השלט פרסומת שלו [כי אם לא יהיה לוגו נראה... לא עשינו כלום]. הוא בעצם ה-פ-ר-י-י-א-ר התמים שקונים בסיפורים. חברות הפרסום זיהו כבר מזמן את נקודת הטורפה ולוחצות עליה. כי מי יכול להתווכח עם גרף המכירות? ואין סיבה הגיונית שבעולם לקנות ג'ינס ב-1000 ש"ח כשאפשר גם לקנות ב-50. וזה בכלל לא קשור במצב הכלכלי.... אפילו להיפך, ככל שהדימוי העצמי שלך נמוך יותר... ככה הסיכוי שתוציא חצי משכורת על מכנסיים גבוה יותר. זה עובד אפילו בקנה מידה גדול. צפון תל אביב, למשל, הינו אזור עירוני אפור וחסר כל יחוד. לא יאומן שיש אנשים שמוכנים לשלם הון בשביל לגור בדירת שיכון ההכי סתמית בעולם... רק בשביל להשתייך למעמד "צפון תל אביב". מי שלא קונה מותגים וזו האוירה בבית... והילדים מודעים לערך עצמם, הסיכוי שהילדים ירצו מותגים הוא קטן. הילדים מחקים אותנו ובעצם אנחנו מורישים להם את ראיית עולמנו. אבל... מי שבעצמו קונה מותגים\ סמלים של סטטוס... מה שנותר לו זה להתרגז כשהוא רואה את עצמו במראת ילדיו.