צוחקת עליכם?
אנשים נרשמים ללמודים (לקראת שנה א תואר ראשון) בתחום מסוים. נאמר שבתחום הזה יש בכל האוניברסיטאות בארץ 1000 מקומות לסטודנטים שנה א ויש 5000 מועמדים (ונאמר שלכולם אותה העדפה לכל האוניברסיטאות בארץ). נכון להיום בחינות הבגרות והפסיכומטרי מהווים את המדד לכניסה ומתקבלים 1000 בעלי הציון המשוקלל הגבוה ביותר, בלי קשר למה הרקע שלהם. נאמר שהיו משנים את השיטה ומסתמכים על השכלת ההורים ובין המועמדים היו 250 שלפחות אחד מהוריהם בעל תואר שני ומעלה, 500 שלשני הוריהם תואר ראשון, 1000 שרק לאחד ההורים תואר ראשון ולשני בגרות בלבד, כ-1500 שלהוריהם בגרות בלבד, 1500 שלהוריהם אין אפילו בגרות אבל ההורים בעלי אופקים רחבים ועתירי ידע ו-250 שהוריהם בורים אמיתיים. מי מבין אלה יתקבלו, כשהשכלת ההורים היא השיקול? ברור שכל אלה שלפחות לאחד ההורים תואר שני ומעלה או שלשני ההורים תואר ראשון בלבד יהיו הראשונים להתקבל, ועל אלה שלאחד ההורים בלבד תואר ראשון ולשני בגרות בלבד יפעילו קריטריון נוסף ורק חלקם יתקבלו, וכל היתר ישארו בחוץ. את באמת מאמינה שאם כך יתקבלו סטודנטים ללמודים התוצאות תהיינה יותר לתועלתם ולתועלת החברה כולה? האמנם לא יפוספסו ככה רבים שלהם סיכויים גבוהים בהרבה להצליח? אם תאמרי שמספר המקומות בלתי מוגבל, או שתאמרי להוסיף על הקריטריונים הקיימים כיום גם ריאיון עומק שדרכו באמת יהיה ניתן לבחון התאמה ומוטיבציה, ובנוסף גם את הקריטריון של השכלת ההורים, אז אומר שאפשרי להשתמש בקריטריון הזה ללא חשש. כי אז נאמר שהמיון הראשוני יהיה כפי שהוא היום ובו ינופו נאמר 2500 הגרועים ביותר, ואז יערך הריאיון וינופו עוד כ-750 ויהיה צורך לנפות ניפוי אחרון וזה יעשה בהתאם להשכלת ההורים, זה בהחלט יכול להיות חיובי, כי הרי לא אמרתי שכל מי שלהוריו תעודות הוא חסר סיכוי. גם אני מקבלת שאם ניקח שניים שהציון המשוקלל שלהם זהה והמוטיבציה שלהם זהה, לאחד הורים אקדימאים ולשני לא אז אך ורק במצב כזה לזה שלהוריו תעודות בהחלט סיכויי הצלחה טובים מעט יותר.
