מה גברים רוצים?..
- פותח הנושא soelistit
- פורסם בתאריך
אני נגד הכללות
אני נגד הכללות, אבל באופן כללי אני חושב שכדאי שתפסיקי לצאת עם פרענקים, זה יפתור לך את הבעיה... (-: בכל מקרה, המנפיסט שניסחת בהחלט מזעזע, ואני בטוח שאפילו יש גברים שעונים עליו, פה ושם. אז למרות שהעיקרון אינו ממש ראוי לתגובה, אני אומר לך מה כדאי לך לעשות כדי לחוות חוויות מסוג קצת אחר עם גברים: כדאי לך להפסיק לחפש "גברים". באמת. הגיע הזמן שתתחילי לחפש "גבר". או "חבר". או "איש" . תרשי לי לתת לך דוגמא מתחכמת קצת? אכפת לך שאני אצטרף לחברי הפורום האוהבים לדון ארוכות בנושאים פסאדו-פילוסופיים? שמעת פעם על המושג "אנינות טעם"? נגיד בקפה, או ביין, או במקום לנופש, או באוכל באופן כללי, או בבגדים. יש כל כך הרבה דברים שיש כאלה שצורכים אותם כמו שהם ויש כאלה שפיתחו אנינות טעם ולא מוותרים על הטעם האישי שלהם. ניקח יין וקפה בסדר? שתי דוגמאות קלות להבנה. הנה הפאראדוקס לכאורה? כשמישהו שותה יין כדי להשתכר, הוא לעולם לא יהיה אנין טעם. וזאת למרות שהוא שותה כמויות גדולות של יין. כשמישהו שותה לשכרה הוא יעדיף את המשקה הכי זול. כשמישהו שותה קפה בשביל הקופאין, או כדי להעביר את הזמן בעבודה. כשמישהו שותה קפה רותח כדי להתחמם, הוא לעולם לא יפתח אנינות טעם בקפה, למרות שהוא שותה בעבודה בין שבע לעשר כוסות קפה ביום (ועוד שתיים בבת) הוא ימשיך לשתות נס קפה עלית, וימשיך להאמין שהמכונה של "נספרסו" עם הקפסולות היא קפה גורמה.... אז מתי כן מפתחים? כשהקפה או היין מתחיל לתפוס מקום כלשהוא בתוך החיים של האדם. כשהיין הוא חלק מהרגיעה שמביאה איתה ארוחה טובה. חלק מהסבלנות לטעום את טעם האוכל. חלק מהשלווה של הזמן ה"ריק" בתוך ארוחה. כשהקפה הוא דקה של שפיות באמצע החיים, כשנפשית מתחילים להתכונן אליו עוד לפני שמזמינים, יש לו את הטקס שלו, את השעות הלוואי שלו , גם אלו שאינן קשורות לקופאין, את השלווה שלו, את המטרה שהוא משיג. ככה זה בסיגרים, או בויסקי, או במי שארוחת הבוקר שלו מחוברת לטבע והוא חייב שמן זית בצלחת עמוקה לטבול בו לחם טרי. וזו בדיוק הסיבה שמעט מאד צעירים אניני טעם בקפה, או יין. אין את הסבלנות להכניס את הדבר הזה לחיים, לתת לו מקום, להפוך אותו לחלק מה"אני". לעצום את העיניים, לנשום עמוק את הריח, לגלגל על הלשון, לתת לטעם לחלחל... בחור בן שש עשרה? הצחקתם אותו... אחי, אין מצב, באת לי לא טוב, הולך 'חפש כוסיות ב DFG, שיהיה לך סבבי עם הקפה שלך. אניני טעם, סולסית, צורכים מעט מאד מנושא אנינותם. חובבי יין שותים כוס משובחת ויקרה בארוחה. שלפעמים היא שבועית. חובבי הקפה-גורמה שותים את הקפה שלהם רק במקומות מסויימים, בזמן נתון, ורק אספרסו. כן, ה"שלוק" לכלוך שחור קטן הזה בתחתית הספלון... והם מכורים - הפתעה הפתעה - לקפה לא לקופאין! כשאתה מתחיל לצרוך את הנוזל שלך בכמויות במקום להנות ממנו אתה מאבד את האנינות. הנמשל ברור כבר? אם לא, הנה האנלוגיה המתבקשת: ייתכן שאין לך מקום לגבר בחיים. אין לך את הסבלנות לפנות לו מקום - שזה דורש קצת בדידות ועצבות מראש. יייתכן ואת צורכת גברים כמו שיכור את היין, כמו לומד למבחנים את הקפה. גברים בטעם אגוזים, בטעם אייריש קרים, רותחים, דלוחים ובכמויות. את משתכרת מהם במקום לשתות אותם. צורכת אותם במקום להנות מהם. אולי אין לך את הסבלנות להיות שקטה ובודדה קצת, לפנות את המקום, ואז? כשמגיע ה"גבר" הבודד? קחי את הסבלנות "להכניס את הדבר הזה לחיים שלך, לתת לו מקום, להפוך אותו לחלק מה"אני". לעצום את העיניים, לנשום עמוק את הריח, לגלגל על הלשון, לתת לטעם לחלחל..." ייתכן ושטפת את הפה בכמויות כאלה של גברים שאיבדת את אנינות הטעם. נכון, בלי הדוגמא שלעיל זה נשמע קצת הפוך לכאורה לא? מרוב גברים למדת מה את רוצה ואוהבת לא? ככך צריך להיות לא? אבל עכשיו את מבינה שזה לא הכמות אלא הצורה? ייתכן ומרוב שכרות-גברים מרוב מרוץ מטורף ואקסטטי להדחיק את הייאוש והבדידות איבדת את העדינות, את מרגישה רק טעמים חזקים, רק דברים בולטים. את שמה לב רק ל"בבונים" שהיו יוצאי דופן בהתנהגותם השוביניסטית. השאר פשוט לא מגרים לך את פקעיות הטעם בלשון. ייתכן שאת פשוט לא רואה אותם מרוב עצים. קחי עצה משיכור לשעבר (שעדיין חבר בקבוצת גמילה, של אדם אחד שגובה עליה מאתיים שקל לשבוע) קחי רעיון מ"אקס-מכור". ממישהו שיודע דבר או שניים על צריכת נשים (שזה משהו שונה לגמרי מהצריחה שלהן) של מישהו שלמד על בשרו הכחוש את הצורך לתת לבדידות להיות. חזקה ורעה. לייבש קצת את הפה לפני שבא ה"גורמה" כדי להרגיש את הטעם. לנסות למלא את החיים בתוכן כדי שהחיפוש אחרי בת זוג לא יבוא למקומות שהוא לא צריך להיות בהם. לא יחליף את השעמום, את הריקנות, את החופש, את ההגדרה העצמית, את הפתרונות לבריחה. שעבר ועדיין עובר כמה וכמה תלאות כדי לפתח אנינות טעם בנשים. לא בררנות חס ושלום (!). אנינות טעם. היכולת להרגיש את זו שבאה על מגוון טעמיה, גם על השרוף שבא מהעץ של החבית... שמנסה לגלגל אותה על הלשון (עוד לפני שהיא מגלגלת את הלשון שלה עליו) , לתת לה את המקום בשלווה של החיים. להרגיש אותה גם אם היא באה בטעמים עדינים ובארומה, לאו דווקא כשהיא משכרת. אני חושב שתקופה אחת של אנינות טעם תוציא פוסט אחר לגמרי. וגם אם לא תחזיקי בה (או תזדקקי לעזרת אנשי מקצוע, כמוני) הרי שתכירי את הטעם, וכשלא תמצאי תדעי שזה רק זמני. (-:
אני נגד הכללות, אבל באופן כללי אני חושב שכדאי שתפסיקי לצאת עם פרענקים, זה יפתור לך את הבעיה... (-: בכל מקרה, המנפיסט שניסחת בהחלט מזעזע, ואני בטוח שאפילו יש גברים שעונים עליו, פה ושם. אז למרות שהעיקרון אינו ממש ראוי לתגובה, אני אומר לך מה כדאי לך לעשות כדי לחוות חוויות מסוג קצת אחר עם גברים: כדאי לך להפסיק לחפש "גברים". באמת. הגיע הזמן שתתחילי לחפש "גבר". או "חבר". או "איש" . תרשי לי לתת לך דוגמא מתחכמת קצת? אכפת לך שאני אצטרף לחברי הפורום האוהבים לדון ארוכות בנושאים פסאדו-פילוסופיים? שמעת פעם על המושג "אנינות טעם"? נגיד בקפה, או ביין, או במקום לנופש, או באוכל באופן כללי, או בבגדים. יש כל כך הרבה דברים שיש כאלה שצורכים אותם כמו שהם ויש כאלה שפיתחו אנינות טעם ולא מוותרים על הטעם האישי שלהם. ניקח יין וקפה בסדר? שתי דוגמאות קלות להבנה. הנה הפאראדוקס לכאורה? כשמישהו שותה יין כדי להשתכר, הוא לעולם לא יהיה אנין טעם. וזאת למרות שהוא שותה כמויות גדולות של יין. כשמישהו שותה לשכרה הוא יעדיף את המשקה הכי זול. כשמישהו שותה קפה בשביל הקופאין, או כדי להעביר את הזמן בעבודה. כשמישהו שותה קפה רותח כדי להתחמם, הוא לעולם לא יפתח אנינות טעם בקפה, למרות שהוא שותה בעבודה בין שבע לעשר כוסות קפה ביום (ועוד שתיים בבת) הוא ימשיך לשתות נס קפה עלית, וימשיך להאמין שהמכונה של "נספרסו" עם הקפסולות היא קפה גורמה.... אז מתי כן מפתחים? כשהקפה או היין מתחיל לתפוס מקום כלשהוא בתוך החיים של האדם. כשהיין הוא חלק מהרגיעה שמביאה איתה ארוחה טובה. חלק מהסבלנות לטעום את טעם האוכל. חלק מהשלווה של הזמן ה"ריק" בתוך ארוחה. כשהקפה הוא דקה של שפיות באמצע החיים, כשנפשית מתחילים להתכונן אליו עוד לפני שמזמינים, יש לו את הטקס שלו, את השעות הלוואי שלו , גם אלו שאינן קשורות לקופאין, את השלווה שלו, את המטרה שהוא משיג. ככה זה בסיגרים, או בויסקי, או במי שארוחת הבוקר שלו מחוברת לטבע והוא חייב שמן זית בצלחת עמוקה לטבול בו לחם טרי. וזו בדיוק הסיבה שמעט מאד צעירים אניני טעם בקפה, או יין. אין את הסבלנות להכניס את הדבר הזה לחיים, לתת לו מקום, להפוך אותו לחלק מה"אני". לעצום את העיניים, לנשום עמוק את הריח, לגלגל על הלשון, לתת לטעם לחלחל... בחור בן שש עשרה? הצחקתם אותו... אחי, אין מצב, באת לי לא טוב, הולך 'חפש כוסיות ב DFG, שיהיה לך סבבי עם הקפה שלך. אניני טעם, סולסית, צורכים מעט מאד מנושא אנינותם. חובבי יין שותים כוס משובחת ויקרה בארוחה. שלפעמים היא שבועית. חובבי הקפה-גורמה שותים את הקפה שלהם רק במקומות מסויימים, בזמן נתון, ורק אספרסו. כן, ה"שלוק" לכלוך שחור קטן הזה בתחתית הספלון... והם מכורים - הפתעה הפתעה - לקפה לא לקופאין! כשאתה מתחיל לצרוך את הנוזל שלך בכמויות במקום להנות ממנו אתה מאבד את האנינות. הנמשל ברור כבר? אם לא, הנה האנלוגיה המתבקשת: ייתכן שאין לך מקום לגבר בחיים. אין לך את הסבלנות לפנות לו מקום - שזה דורש קצת בדידות ועצבות מראש. יייתכן ואת צורכת גברים כמו שיכור את היין, כמו לומד למבחנים את הקפה. גברים בטעם אגוזים, בטעם אייריש קרים, רותחים, דלוחים ובכמויות. את משתכרת מהם במקום לשתות אותם. צורכת אותם במקום להנות מהם. אולי אין לך את הסבלנות להיות שקטה ובודדה קצת, לפנות את המקום, ואז? כשמגיע ה"גבר" הבודד? קחי את הסבלנות "להכניס את הדבר הזה לחיים שלך, לתת לו מקום, להפוך אותו לחלק מה"אני". לעצום את העיניים, לנשום עמוק את הריח, לגלגל על הלשון, לתת לטעם לחלחל..." ייתכן ושטפת את הפה בכמויות כאלה של גברים שאיבדת את אנינות הטעם. נכון, בלי הדוגמא שלעיל זה נשמע קצת הפוך לכאורה לא? מרוב גברים למדת מה את רוצה ואוהבת לא? ככך צריך להיות לא? אבל עכשיו את מבינה שזה לא הכמות אלא הצורה? ייתכן ומרוב שכרות-גברים מרוב מרוץ מטורף ואקסטטי להדחיק את הייאוש והבדידות איבדת את העדינות, את מרגישה רק טעמים חזקים, רק דברים בולטים. את שמה לב רק ל"בבונים" שהיו יוצאי דופן בהתנהגותם השוביניסטית. השאר פשוט לא מגרים לך את פקעיות הטעם בלשון. ייתכן שאת פשוט לא רואה אותם מרוב עצים. קחי עצה משיכור לשעבר (שעדיין חבר בקבוצת גמילה, של אדם אחד שגובה עליה מאתיים שקל לשבוע) קחי רעיון מ"אקס-מכור". ממישהו שיודע דבר או שניים על צריכת נשים (שזה משהו שונה לגמרי מהצריחה שלהן) של מישהו שלמד על בשרו הכחוש את הצורך לתת לבדידות להיות. חזקה ורעה. לייבש קצת את הפה לפני שבא ה"גורמה" כדי להרגיש את הטעם. לנסות למלא את החיים בתוכן כדי שהחיפוש אחרי בת זוג לא יבוא למקומות שהוא לא צריך להיות בהם. לא יחליף את השעמום, את הריקנות, את החופש, את ההגדרה העצמית, את הפתרונות לבריחה. שעבר ועדיין עובר כמה וכמה תלאות כדי לפתח אנינות טעם בנשים. לא בררנות חס ושלום (!). אנינות טעם. היכולת להרגיש את זו שבאה על מגוון טעמיה, גם על השרוף שבא מהעץ של החבית... שמנסה לגלגל אותה על הלשון (עוד לפני שהיא מגלגלת את הלשון שלה עליו) , לתת לה את המקום בשלווה של החיים. להרגיש אותה גם אם היא באה בטעמים עדינים ובארומה, לאו דווקא כשהיא משכרת. אני חושב שתקופה אחת של אנינות טעם תוציא פוסט אחר לגמרי. וגם אם לא תחזיקי בה (או תזדקקי לעזרת אנשי מקצוע, כמוני) הרי שתכירי את הטעם, וכשלא תמצאי תדעי שזה רק זמני. (-:
אנינות טעם, הא?....
אז יש לי הפתעה בשבילך האנלוגיה במקרה דנן - יותר חופפת לכושר. כן - אותו תחום שבו ככל שאתה מפעיל ממנו יותר - כך אתה מגיע להישגים גבוהים יותר. וכל אדם בחייו - בשלב זה או אחר - עובר דרך פעילות אקטיבית לכושר - לפרק זמן כזה או אחר, עד שמגיע לתוצאות משביעות רצון. אך למעשה אותם הישגים מלווים אותו גם בהמשך חייו. או לחילופין - ללימודים. שעליהם אין מחלוקת ש"כל המרבה - הרי זה משובח" אז לא - זה לא המוטו שלי בחיים - לא מנסה לצבור לזכותי (או לחובתי
) רישום פלילי כזה או אחר..... אבל האלטרנטיבה שציינת - להשאב לתחושת בדידות, עצב, תוגה, יגון, מועקה, תסכול וכיו"ב - ממש לא קורצת לי משום מה.... מה שכן- כמו כל סוחר משופשף - כושר הזיהוי שלי מן הסתם רק התחדד במהלך הזמן - והכלים שעומדים לרשותי היום - רק השתכללו... ולא - אין לי שום תוכניות להתחיל מערכת מתוך תחושת רעב ותת תזונה - או סתם של צורך בגלגל הצלה ונזקקות - ולאחוז בה כנואשת... וביחס לאנינות טעם אגב - קצת טענת טענות סותרות - מאחר ואותו בחור בן 16 שטעם הקפה לא מביא אותו לאורגזמה, פיתח אחושילינג טעם בכוסיות..... כך שהמשוואה שיצרת - שבה אדם אמור ללכת במן דרך קוונציונלית כזו - ללא חריגות בשום תחום ו/או שלב - אינה בהכרח זו שתוביל אותו להישגים מרשימים או חידוד וביטוי טוטאלי של היכולות שלו - אולי תוביל אותו לסוג של בינוניות, של ממוצעות - ואישית אני לא מוצאת את עצמי במסלול הזה.....
אז יש לי הפתעה בשבילך האנלוגיה במקרה דנן - יותר חופפת לכושר. כן - אותו תחום שבו ככל שאתה מפעיל ממנו יותר - כך אתה מגיע להישגים גבוהים יותר. וכל אדם בחייו - בשלב זה או אחר - עובר דרך פעילות אקטיבית לכושר - לפרק זמן כזה או אחר, עד שמגיע לתוצאות משביעות רצון. אך למעשה אותם הישגים מלווים אותו גם בהמשך חייו. או לחילופין - ללימודים. שעליהם אין מחלוקת ש"כל המרבה - הרי זה משובח" אז לא - זה לא המוטו שלי בחיים - לא מנסה לצבור לזכותי (או לחובתי
אכן אנינות טעם
סולסית. למה שכתבת בתחילה אין לי תשובה, שכן דיעותינו חלוקות. וזה יפה שבמקום להתווכח אפשר פשוט להגיע ללב הנקודה ולדעת שברוך השם העולם מלא באנשים שלא מסכימים אחד עם השני וזה חלק מהקסם (המועט) שהוא מנחיל לנו. לא ככה? רק לענות על שאלה קטנה ששאלת - ובאמת שחשבתי עליה גם... "וביחס לאנינות טעם אגב - קצת טענת טענות סותרות - מאחר ואותו בחור בן 16 שטעם הקפה לא מביא אותו לאורגזמה, פיתח אחושילינג טעם בכוסיות..." הוא לא. הוא לא אנין טעם בכוסיות. הוא פשוט אוהב כוסיות. "בואנ'ה אחי, סחתיין איזה כוסית" זה המקסימום שהוא מגיע אליו. די רחוק מאנינות טעם. השאלה שהיית צריכה לשאול היא לא מכוסיות אלא ממוסיקה. ושם? מה לעשות הדברים אכן הפוכים. צעירים הם אניני טעם במוסיקה. הם מסוגלים לפתח טעם מדויק, שונה, להעריך דברים נדירים (ואני לא מתכוון לבריטני) וזה בדיוק מאותה הסיבה. כי מה לעשות? המוסיקה משממשת בגיל מסויים כמרכז החיים, הרבה מעבר להנאה שבשמיעה. היא משמשת כטקס, כשלווה, ישנם צעירים שמשתמשים בה בדיוק כמו שאנחנו "המבוגרים" משתמשים בטקסים שלנו. "כך שהמשוואה שיצרת - שבה אדם אמור ללכת במין דרך קוונציונלית כזו - ללא חריגות בשום תחום ו/או שלב" סולסית? אני? קראת משהו כזה בכתבי? נראה לך? אני מטיף לזה? הלו?? את שוכחת עם מי את מדברת? מה זה בכלל קשור? (ואת זה אני עושה כי חזקה עלי מצוותו של "נופל חופשי" שהורה לי חד משמעית לסיים דברים שכתבתי בסימן שאלה, אחרת לא יהיו עליהם תגובות. אז הנה, סימן שאלה מפורש...)
סולסית. למה שכתבת בתחילה אין לי תשובה, שכן דיעותינו חלוקות. וזה יפה שבמקום להתווכח אפשר פשוט להגיע ללב הנקודה ולדעת שברוך השם העולם מלא באנשים שלא מסכימים אחד עם השני וזה חלק מהקסם (המועט) שהוא מנחיל לנו. לא ככה? רק לענות על שאלה קטנה ששאלת - ובאמת שחשבתי עליה גם... "וביחס לאנינות טעם אגב - קצת טענת טענות סותרות - מאחר ואותו בחור בן 16 שטעם הקפה לא מביא אותו לאורגזמה, פיתח אחושילינג טעם בכוסיות..." הוא לא. הוא לא אנין טעם בכוסיות. הוא פשוט אוהב כוסיות. "בואנ'ה אחי, סחתיין איזה כוסית" זה המקסימום שהוא מגיע אליו. די רחוק מאנינות טעם. השאלה שהיית צריכה לשאול היא לא מכוסיות אלא ממוסיקה. ושם? מה לעשות הדברים אכן הפוכים. צעירים הם אניני טעם במוסיקה. הם מסוגלים לפתח טעם מדויק, שונה, להעריך דברים נדירים (ואני לא מתכוון לבריטני) וזה בדיוק מאותה הסיבה. כי מה לעשות? המוסיקה משממשת בגיל מסויים כמרכז החיים, הרבה מעבר להנאה שבשמיעה. היא משמשת כטקס, כשלווה, ישנם צעירים שמשתמשים בה בדיוק כמו שאנחנו "המבוגרים" משתמשים בטקסים שלנו. "כך שהמשוואה שיצרת - שבה אדם אמור ללכת במין דרך קוונציונלית כזו - ללא חריגות בשום תחום ו/או שלב" סולסית? אני? קראת משהו כזה בכתבי? נראה לך? אני מטיף לזה? הלו?? את שוכחת עם מי את מדברת? מה זה בכלל קשור? (ואת זה אני עושה כי חזקה עלי מצוותו של "נופל חופשי" שהורה לי חד משמעית לסיים דברים שכתבתי בסימן שאלה, אחרת לא יהיו עליהם תגובות. אז הנה, סימן שאלה מפורש...)
לא, כי:
הגזמת בזה שלקחת תיאוריה שלך והפכת אותה למשהו אישי נגד פותחת השירשור באותה נשימה. לכתוב "ייתכן ושטפת את הפה בכמויות כאלה של גברים שאיבדת את אנינות הטעם" זה צורם ברמות שאניני טעם ביחסי אנוש לא מוכנים לקבל, על המשפט הזה כתבתי "הגזמת", לכן גם אין מה לדון בזה כי זה לא קשור לסוגיה באשר להגדרה של אנינות טעם או מה ההשפעות שלה עלינו.
הגזמת בזה שלקחת תיאוריה שלך והפכת אותה למשהו אישי נגד פותחת השירשור באותה נשימה. לכתוב "ייתכן ושטפת את הפה בכמויות כאלה של גברים שאיבדת את אנינות הטעם" זה צורם ברמות שאניני טעם ביחסי אנוש לא מוכנים לקבל, על המשפט הזה כתבתי "הגזמת", לכן גם אין מה לדון בזה כי זה לא קשור לסוגיה באשר להגדרה של אנינות טעם או מה ההשפעות שלה עלינו.
אנדר אתה צודק
באמת ניסוח חריף. ההברה שלי למטה הספיקה או שאני אכתוב עוד הבהרה והתנצלות? אז הנה: לא התכוונתי למשהו הרבה יותר עדין שבא מממני. ובדרך כלל אני כותב על עצמי. ואני חושב שאדבק במנהג הזה למרות שהוא נרקסיסטי משהו, ככה אף אחד לא נפגע. מבטיח בקרוב פוסט שבו אכתוב על עצמי את אותו הדבר בדיוק. בכל מקרה, סוסליט אני מתנצל, בכלל לא התכוונתי לצריכה מינית, רק נפשית.
באמת ניסוח חריף. ההברה שלי למטה הספיקה או שאני אכתוב עוד הבהרה והתנצלות? אז הנה: לא התכוונתי למשהו הרבה יותר עדין שבא מממני. ובדרך כלל אני כותב על עצמי. ואני חושב שאדבק במנהג הזה למרות שהוא נרקסיסטי משהו, ככה אף אחד לא נפגע. מבטיח בקרוב פוסט שבו אכתוב על עצמי את אותו הדבר בדיוק. בכל מקרה, סוסליט אני מתנצל, בכלל לא התכוונתי לצריכה מינית, רק נפשית.
רק הבהרה קטנה
כשדיברתי על "צריכה" לא התכוונתי לסקס. לגמרי לא. כל הפוסט שכתבתי דיבר על "צריכת גברים" או על "צריכת נשים" במובן הנפשי של העניין. אני דיברתי על חוסר מיקוד בחיפוש. על זה שמתמכרים לחפוש עצמו, שהכרטיסים באתר הכרות הם כבר עיסוק גדולי יותר מהדייטים שבעקבותיהם, שהצפיה בהם במין איזושהיא התרגשות קטנה "הכל יכול להיות, איזה שפע, "מי מכן נשים יפות תהיה אישתי" הפכה לגולם שקם על יוצרו. נורא נח לחיות שם, בין הכרטיסים. אני דיברתי על עצמי לפני כמה שנים. שהתואר "רווק" היה פילוסופיה ודרך חיים. כמו כרטיס ביקור כזה שכתוב עליו "אלי צויק - רווק (ובניו בע"מ)" לקחת לי את הכלי הזה, והורדת לי חצי מהעניין בחיים. אני דיברתי על צריכת נשים או גברים כהגדרה עצמית, כשעמום, כבריחה, כנסיון לתקן מה שדפוק בי, לרצות שהיא תהיה התיקון שלי. לא דיברתי על סקס. דיברתי על אינסופ דייטים, לפעמים במקביל, דיברתי על חיפוש אקסטטי וגורף במקום שקט ומסודר, דיברתי על המקום שהחיפוש הזה תופס בחיים. את המכות שלי קיבלתי כשיצאתי לראשונה עם נשים "אמיתיות" כאלו שלא התרשמו משמחת החיים שלי, ומהרווקות המושחזת, ונתנו לי להבין שאני לא גבר בשבילן, שאני משחק בקקי, שאני מכור לחיפוש עד שלא מסוגל לראות את הבחורה שמולי. והן צדקו. על זה דיברתי. ורק על זה.
כשדיברתי על "צריכה" לא התכוונתי לסקס. לגמרי לא. כל הפוסט שכתבתי דיבר על "צריכת גברים" או על "צריכת נשים" במובן הנפשי של העניין. אני דיברתי על חוסר מיקוד בחיפוש. על זה שמתמכרים לחפוש עצמו, שהכרטיסים באתר הכרות הם כבר עיסוק גדולי יותר מהדייטים שבעקבותיהם, שהצפיה בהם במין איזושהיא התרגשות קטנה "הכל יכול להיות, איזה שפע, "מי מכן נשים יפות תהיה אישתי" הפכה לגולם שקם על יוצרו. נורא נח לחיות שם, בין הכרטיסים. אני דיברתי על עצמי לפני כמה שנים. שהתואר "רווק" היה פילוסופיה ודרך חיים. כמו כרטיס ביקור כזה שכתוב עליו "אלי צויק - רווק (ובניו בע"מ)" לקחת לי את הכלי הזה, והורדת לי חצי מהעניין בחיים. אני דיברתי על צריכת נשים או גברים כהגדרה עצמית, כשעמום, כבריחה, כנסיון לתקן מה שדפוק בי, לרצות שהיא תהיה התיקון שלי. לא דיברתי על סקס. דיברתי על אינסופ דייטים, לפעמים במקביל, דיברתי על חיפוש אקסטטי וגורף במקום שקט ומסודר, דיברתי על המקום שהחיפוש הזה תופס בחיים. את המכות שלי קיבלתי כשיצאתי לראשונה עם נשים "אמיתיות" כאלו שלא התרשמו משמחת החיים שלי, ומהרווקות המושחזת, ונתנו לי להבין שאני לא גבר בשבילן, שאני משחק בקקי, שאני מכור לחיפוש עד שלא מסוגל לראות את הבחורה שמולי. והן צדקו. על זה דיברתי. ורק על זה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.