Alm0st Happy
New member
יכול להיות שארגיש פספוס..
למעשה, די בטוח שארגיש ככה.. בדיוק מאותן סיבות שאת מרגישה אפילו. אבל כמעט כל בחירה בחיים כרוכה בפספוס כלשהו. מבחינתי האידיאל הוא ללמוד באת"א. לדעתי אם אעשה עכשיו בגרות 5 יחל בגיאוגרפיה וכימיה, אולי גם בתנך, ואשפר את הציון בספרות, מתמטיקה, והיסטוריה- יש מצב שאגיע לממוצע מספיק גבוה בשביל שאתא יקבלו אותי על 700-720 פסיכומטרי, שזה הציון שאני מגדירה מבחינתי כבר השגה. כמה זמן ייקח לי לעשות את כל הבגרויות האלה + פסיכו (אפילו בהנחה שבמכה הראשונה ילך לי, זה עדיין למידה די מאסיבית)? לדעתי יותר משנה. אני לא אומרת שזה לא אפשרי, אני אומרת שאם היום אני אחליט להתאבד על את"א, אין לי ספק שאצליח, רק שאתחיל ללמוד משפטים ב-2012 לכל המוקדם. האם לא ארגיש פספוס על כך שכל החברים שלי, ובני גילי, כבר בסיום התואר- אפילו אלה שהתחילו ממש מאוחר, ואילו אני רק מתחילה? גם זה סוג של פספוס. את מסתכלת על הדברים האלה כפספוסים, אני מעדיפה להסתכל על זה כרווח- אם להרוויח שנה, או להרוויח מוסד מכובד ללמוד בו. מה שבטוח- אני לעולם לא אתן למקום בו אני לומדת להגדיר אותי. אני מי שאני, גם אם אלמד בבין תחומי, גם אם באתא, וגם אם בשקר כלשהו. אני בן אדם מוצלח, ואין לי ספק שבסופו של דבר אקבל את הבחירה הנכונה בשבילי. אני לא חושבת שאת צריכה פסיכולוג, אני חושבת שאת צריכה להפסיק להשוות את עצמך לאנשים אחרים, ולהגדיר את עצמך על ידי דברים אחרים (מוסד הלימודים בו את לומדת, הציונים שלך, הכסף שאת משלמת על הלימודים, הדירוג שלך מבין האחים שלך על יוקרת הלימודים...). את מי שאת. לי את נשמעת בחורה מאד מוצלחת, שהשיגה המון בכוחות עצמה. עשית בחירות בחיים שלך, כמו כולנו, טעית בחלקן. כל מה שנשאר לי לקוות זה שלמדת מהטעויות שעשית, ולפי איך שזה נשמע אכן למדת. עכשיו כבר אין טעם להתחרט, יש דברים שאי אפשר לשנות. אז כל מה שנותר זה להסתכל על הדברים הטובים שיש לך ולהרים את הראש.. לא?
למעשה, די בטוח שארגיש ככה.. בדיוק מאותן סיבות שאת מרגישה אפילו. אבל כמעט כל בחירה בחיים כרוכה בפספוס כלשהו. מבחינתי האידיאל הוא ללמוד באת"א. לדעתי אם אעשה עכשיו בגרות 5 יחל בגיאוגרפיה וכימיה, אולי גם בתנך, ואשפר את הציון בספרות, מתמטיקה, והיסטוריה- יש מצב שאגיע לממוצע מספיק גבוה בשביל שאתא יקבלו אותי על 700-720 פסיכומטרי, שזה הציון שאני מגדירה מבחינתי כבר השגה. כמה זמן ייקח לי לעשות את כל הבגרויות האלה + פסיכו (אפילו בהנחה שבמכה הראשונה ילך לי, זה עדיין למידה די מאסיבית)? לדעתי יותר משנה. אני לא אומרת שזה לא אפשרי, אני אומרת שאם היום אני אחליט להתאבד על את"א, אין לי ספק שאצליח, רק שאתחיל ללמוד משפטים ב-2012 לכל המוקדם. האם לא ארגיש פספוס על כך שכל החברים שלי, ובני גילי, כבר בסיום התואר- אפילו אלה שהתחילו ממש מאוחר, ואילו אני רק מתחילה? גם זה סוג של פספוס. את מסתכלת על הדברים האלה כפספוסים, אני מעדיפה להסתכל על זה כרווח- אם להרוויח שנה, או להרוויח מוסד מכובד ללמוד בו. מה שבטוח- אני לעולם לא אתן למקום בו אני לומדת להגדיר אותי. אני מי שאני, גם אם אלמד בבין תחומי, גם אם באתא, וגם אם בשקר כלשהו. אני בן אדם מוצלח, ואין לי ספק שבסופו של דבר אקבל את הבחירה הנכונה בשבילי. אני לא חושבת שאת צריכה פסיכולוג, אני חושבת שאת צריכה להפסיק להשוות את עצמך לאנשים אחרים, ולהגדיר את עצמך על ידי דברים אחרים (מוסד הלימודים בו את לומדת, הציונים שלך, הכסף שאת משלמת על הלימודים, הדירוג שלך מבין האחים שלך על יוקרת הלימודים...). את מי שאת. לי את נשמעת בחורה מאד מוצלחת, שהשיגה המון בכוחות עצמה. עשית בחירות בחיים שלך, כמו כולנו, טעית בחלקן. כל מה שנשאר לי לקוות זה שלמדת מהטעויות שעשית, ולפי איך שזה נשמע אכן למדת. עכשיו כבר אין טעם להתחרט, יש דברים שאי אפשר לשנות. אז כל מה שנותר זה להסתכל על הדברים הטובים שיש לך ולהרים את הראש.. לא?
