אני חושבת
לפחות בדוגמה שאתה נתת, למה שילד ירצה להגיד לאמא שלו שהוא רעב אם היא לא לידו, אני בטוחה שילד אוטיסט שלא יודע לדבר, לא יישאר לבד ותמיד יהיה בהשגחה של מישהו. אני לפחות מבתי יודעת שכשהיא רעבה היא פשוט לוקחת אותי ביד למקרר ואז אני יודעת.
אני מסכימה איתך שתקשורת מילולית היא הדגם המועדף, מהסיבה שזה מה שרוב בני האדם מבינים. לגבי משהו מסוכן, אני חושבת שאותה בעייתיות קיימת גם אצל ילדים נטי"ם, ושוב דוגמה אישית שלי, שתי הילדות הגדולות שלי נטיו"ת, מבינות דיבור, אבל ממשיכות לבדוק את הקצה. הן יודעות שמה שהן עושות מסוכן וזה לא יעזור מה שאני לא אגיד הן תמשכנה בשלהן. גם הקטנה מטפסת על המזנון והיא מבינה טוב מאוד שזה משהו שאני לא מרשה, לפעמים אני מרגישה כאילו היא בוחנת אותי, היא מסתכלת עלי וכשהיא רואה שאני מסתכלת חזרה היא מטפסת על המזנון ומחייכת חייוך ממזרי, יום אחד אחרי שהיא עלתה מספר פעמים ואני הורדתי אותה בזה אחרי זה, היא אפילו הגדילה לעשות, תפסה אותי ביד, לקחה אותי עד המטבח השאירה אותי שם וחזרה למזנון, אם הייתי מתרגמת אותה למילים היא בעצם אמרה לי תלכי מפה תעזבי אותי בשקט, זו הייתה סיטואציה ממש מצחיקה