ניתן בהחלט לענות על הצרכים של הרבה פרשנויות
מפני שהצבא לא אמור לכפות את הדת עצמה, אלא את ההתאמה לדת.
אם הצבא היה כופה את הדת עצמה, אז באמת הייתה את הבעיה של בחירת הפרשנות הספציפית. למשל - אם הצבא היה מכריח את כל החיילים להתפלל, היה צריך לבחור נוסח תפילה אחיד - ואז היה צריך לבחור פרשנות מסויימת, ולהיכנס לקונפליקט אם כל החיילים שמאמינים בפרשנויות אחרות. אבל הצבא לא כופה את הדת עצמה, אלא את ההתאמה לדת - ולכן הוא לא צריך להכריח את החיילים להתפלל, ולא צריך לבחור את נוסח התפילה - הצבא צריך רק לתת לחיילים זמן להתפלל, וכל חייל יכול לבחור את הנוסח שלו. ככה, גם אם לכל חייל יש נוסח תפילה שונה - הוא יכול להתפלל בנוסח שלו, ואפשר לרצות את כולם(כלומר את כל החיילים הדתיים - בחיילים החילוניים שמבצעים עבודות רס"ר בזמן שחבריהם הדתיים מתפללים לא צריך להתחשב - זה לא שהם יתלוננו חזק מדי או יעשו משהו בנידון...)
אותו דבר נכון עם כל שאר ענייני הדת. למשל שמירת שבת - יש לזה הרבה ניואנסים והרבה פרשנויות, אבל הצבא לא צריך להתעסק בשאלה אם מותר או אסור לחתוך נייר טואלט בשבת - הוא פשוט מפסיק את רוב הפעילות, ונותן לכל חייל לשמור שבת בדרכו.
יש, כמובן, את החרדים הכבדים, שמקימים להם גדודים משלהם כי הדרישות שלהם יותר מדי גבוהות מכדי להתאים את כל הצבא אליהן - אבל הם מיעוט, ובהחלט אפשר(וגם עושים) לענות על הדרישות של רוב הדתיים והמסורתיים, גם אם מגוון הפרשנויות גדול מאוד.
ולעניין הבישול בשבת - יש הרבה דתיים שלא יאכלו אוכל שבושל בשבת, ושמבחינתם מטבח שבישלו בו בשבת הוא לא כשר. מצד שני, אין אף חייל שאינו מוכן לאכול אוכל שלא בושל בשבת. אז אפשר לענות על הדרישות של כולם כאשר לא מבשלים בשבת, בלי לפגוע ברגשות של אף אחד(למרות שלי אישית כואב לראות שזורקים אוכל במצב טוב - אבל אני חילוני, אז אין לי רגשות שצריך להתחשב בהן).