למה נעשתה עיסקת קצב :

[טופז2]

בוא נאמר כך, עפ"י מה ../images/Emo36.gif

שאני יודעת, ייתכן כי העדות של א' לא מספיקה להרשעה או אולי יש ספק במהימנותה, א ב ל ענקייי - זו ראייה שאין להקל בחשיבותה, בייחוד בשלב הראשוני של הגשת כתב אישום, שבו ממה שהבנתי, נדרשת תשתית ראייתית קלה בהרבה מזו שנדרשת להרשעה! (כפי שמזוז עצמו סבר על פי טיוטת כתב האישום). במקרה הזה מזוז צריך להשאיר לשופטים לקבוע האם ישנו כאן ספק סביר וקצב זכאי, במקום לטעת בלב הציבור ספקות סבירים אחרים.

 

[shellyland]

לו הכרתי אותך באופן אישי

גם אני הייתי מסתירה ממך את העובדה שנאנסתי.

 

[masorti]

ממש לא בטוח.

 

[shellyland]

בטוח.

 

[צימעס]

../images/Emo5.gif

 

[shellyland]

אם פעם יאנסו אותך

תבין למה.

 

[masorti]

תודה רבה על האיחולים. אני מוותר.

דרך אגב, גבר שנאנס לא ילמד על הרגשת האשה הנאנסת משום שאצלו מדובר בפגיעה בגבריות. אשה שתיאנס לעולם לא תחוש פגיעה בנשיותה, אלא פגיעה בפרטיותה וגופה.

 

[דבורי]

../images/Emo5.gif

 

[ixmix]

לא נכון.

צר לי, אבל ניכר שאין לך מושג בתחום. מקומם ועצוב.

 

[masorti]

לך כנראה יש מושג רב בתחום.

 

[ixmix]

אני מטפל גם בנפגעות תקיפה מינית

אז כנראה שיש לי מושג מסוים בתחום. אתה לעומת זאת כותב פה דברים שנעים בן חוסר הבנה מוחלט לבין נבזיות לשמה. כשאומרים לך את זה שוב ושוב אתה מתעלם. זה לא קשור לקצב, לעסקה או למצב האקטואלי, סתם איחס. לשם הבהרה, אני מתכוון לכך: אף נאנסת לא אשמה באונס, אף פעם. בשום מקרה. לא חשוב מה לבשה, איך דיברה, אם היא אסרטיבית או לא, אם היא לא הרביצה לו בחזרה. אם היא אמרה לא - והוא המשיך - זה אונס. חד, חלק, פשוט. אמנם ישנן נסיבות קשות יותר וקשות פחות, אבל לעצם המעשה, תמיד, בכל מצב - האנס הוא האשם. רק האנס. לא תמיד נדרשת התנגדות פעילה על מנת שאונס יוגדר ככזה (למשל אם האנס הוא מטפל, מורה וכו'). אישה שנאנסת חשה פגיעה קשה, קשה מנשוא. לעיתים נראה שהיה עדיף לה למות במקום. הפרעות אכילה, ptsd קשה, הפרעות שינה, תפיסת גוף מעוותת, ירידה חדה בתפקוד, חוסר יכולת לקיים זוגיות ו/או הורות תקינה ועוד - כל אלה רק חלק מהשפעות אפשריות של אונס, כנראה אחד המעשים המזוויעים ביותר שניתן לבצע באדם. ילדות קטנות שנאנסות בתוך המשפחה אינן מספרות שחשבו שזה נורמלי. כמעט כולן (אמנם טיפלתי רק בכמה עשרות נפגעות, ובכל זאת כך מראה נסיוני הדל) מספרות מגוון של רגשות, כמעט אף אחת לא חשבה שזה נורמלי. אינך יודע זאת, אז דע שלא כל אונס הוא ברוטאלי ואלים, שאפשר לרצוח נפש ולהרוס חיים גם בונס בלי מכות וסימני אגרוף. נראה שאתה מחפש את האונס "הקלאסי" שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך, משום מה. זה בהחלט אינו המקרה, זה מקרה שצריך להתברר בבית המשפט.

 

[masorti]

וכי אמרתי שהאשה אשמה באונס?

או שמא טענתי שאשה שנאנסת לא חשה פגיעה קשה? או שאולי טענתי שכל אונס מלווה באלימות פיזית? כשאשה היא במצב שאין באפשרותה להגיב, סיטואציית האונס ברורה. אבל כשאין שום סיבה נראית לעין שהאשה לא תגיב לנסיון לאנוס אותה ובכל זאת היא לא הגיבה, אני חוזר וטוען שיש לפקפק בטענתה שנאנסה. במקרה של קצב לא היתה שום סיבה שהמתלוננת א' תאפשר לאנוס אותה. ובתור מטפל בנפגעות אונס אתה אמור לדעת יותר טוב מכולם את הגבול הדק בין משחקי חיזור ובין סיטואציה שמתגלגלת לאונס. אז בוא ולא נציג את המצב כאילו אין שום חשיבות לאיך היא דיברה ומה היא לבשה וכו'. להזכירך שגם בתחום תאונות הדרכים יש אשם בתאונה ויש לפעמים רשלנות תורמת של הצד השני. זה לא אומר שמותר לך לדרוס ילד שחוצה את הכביש, אבל כשהילד מתפרץ בריצה לכביש באמצע הלילה באיזור ללא תאורה וכשהוא לבוש בגד שחור - אז יש לו טיפ-טיפונת אחריות למה שקרה.

 

[צימעס]

ואם יש סיבות שאינן נראות לעין?

 

[masorti]

אז שהיא תציג אותן לעין...

את שמעת על סיבה שכזאת? אני לא.

 

[שרוֹן]

לדוגמא.

לא ניתן להציג לעין את מה שקורה בנפש. בו ונניח שהתקיפה הראשונה הפתיעה את המותקפת. התקיפה השניה כבר מצאה אותה חצי בנאדם ובסוף נשאר אדם מרוקן שקם איכשהו בבוקר ואולי עושה מה שצריך לעשות, אבל לא ממש מבין מי צריך את החיים האלה. גם, ובעיקר נשים אסרטיביות מוצאות עצמן בסיטואציה כזו, עם שלל האשמות עצמיות, ובלי סיבה נראית לעין. מכיוון שלכאורה לא נאנסת, אני מניחה שאתה לא מכיר אישית את התחושות הללו. הדבר היחיד שדומה באופן קלוש, שאני יכולה לעלות על דעתי, הוא מקרה שבו אדם העליב אותך, וכל כך כעסת שלא מצאת מה לענות לו באותו רגע, אבל הסיטואציה חלפה, אתה בעלבונך, אבל כבר אין לך אפשרות למקם את עצמך איפה שרצית. אתה רק אומר לעצמך, הייתי צריך להגיד לו ככה וככה. אם זה הבוס שלך, כשתפגוש אותו למחרת, אתה כבר קצת מעוך מראש. כמובן שאתה יכול לאמר- טוב, אם הוא היה אונס אותי, לא הייתי בא למחרת. אבל כאן אתה מפספס כמויות של בולשיט שמגדלים עליו נשים, כמו צייתנות לשררה, לסבול ולשתוק, להיות יפה ולשתוק, מה את צריכה להסתבך. אל תעשי בעיות. הרבה דברים שמטפטפים לנו משחר ילדותינו. קטע כזה.

 

[masorti]

מצטער, ההסבר לא משכנע...

אשה יכולה להיתפש פעם אחת מופתעת בהטרדה מינית. בפעם השנייה היא תחתוך לבוס את איברו במספריים, או לחילופין תעזוב. ועם כל הכבוד, שום בחורה מהדור הצעיר לא מחונכת כיום לצייתנות לבוס שאונס אותה. המאה ה-19 כבר נגמרה. אין שום דמיון בין בוס שהעליב לבין בוס שאנס. התיאור שאת ממציאה על אשה שנתקעת עם בוס אנס סדרתי יכולה בדוחק רב להתקיים בסיטואציות קיצוניות של חיילת הזרוקה בצבא ללא יכולת לעזוב או אשה קשת יום שצריכה לפרנס לבדה 5 ילדים. בטח שלא במקרה של המתלוננת א' שהיתה חופשיה כציפור דרור לשלוח את קצב לכל הרוחות. אז חלאס עם התיאורים בנוסח צ'רלס דיקנס. היום אשה אינה היצור הפותה והעדין כפי שחינכו אותה בתקופה הויקטוריאנית. היום נערה ממוצעת יודעת יפה מאוד לעמוד על שלה.

 

[צימעס]

אתה חי בחלומות. בחיי.

 

[שרוֹן]

אני לא מדברת על המאה התשע עשרה

אני מדברת על מנגנונים שקיימים משחר האבולוציה. האלמנט המשתק קיים גם אצל גברים שהותקפו מינית, כך שאני לא יכולה לאמר שטבועה בנשים נטייה להכנע לתוקף.

 

[שרוֹן]

ועוד דבר

"אשה יכולה להיתפש פעם אחת מופתעת בהטרדה מינית. בפעם השנייה היא תחתוך לבוס את איברו במספריים, או לחילופין תעזוב." לאור השוק שהעולם היה שרוי בו במקרה בוביט או לחילופין האמירה הבוטה בסרט תלמה ולואיז (והמחיר), תרשה לעצמך להבין שההצעה שלך למציאות היתה לא סבירה. לעזוב- זה קורה לפעמים שנשים נאלצות לעזוב משרה שהגיעו אליה ורצו להצליח בה בגלל בוס מניאק, שזה כמובן נורא פייר. יש כאלה שנשארות וסובלות ובסוף עוזבות לא בגלל התקיפה, אלא בגלל שהן שבר כלי.

 

[masorti]

טוב, את צודקת...

בחורה נאנסת ע"י הבוס (לא מוטרדת מינית... נאנסת במובן הקלאסי של המילה), והיא ממשיכה לבוא לעבודה ושוב נאנסת, וממשיכה לבוא לעבודה כמו זומבי ושוב נאנסת.... וכו' וכו'. ואת מצפה ממני לקחת ברצינות טיעון שכזה?? אפילו בסעודיה הבנות לא כאלה כנועות וחסרות חוט שדרה.