אצלנו בישוב היה עוד ילד שעבר סיפור דומה (הביה"ס הוא קהילתי), לא ידעתי כי זה כל כך נדיר. מה שהתכוונתי אילו הוא שכל אנשי המקצוע האפשריים שגויסו (שגם שם אני לא בטוח כי כולם דרושים) לא היו צריכים למסור עדות בביהמ"ש ולהופיע אישית, אתה שולח את הדו"ח בדוא"ל וזהו. זה היה קצת מגוחך לראות אותם גוררים כיסאות, להבנתי ה"שעת" עבודה שנרשמה להם בדו"ח שעות הייתה שעה חופשית לנוח/לעשן/לאכול.
קראתי פעם מאמר מעניין על זה (https://www.kav.org.il/הכשל-ופתרונו/חינוך), כמובן, הוא אינו מדוייק כיום מבחינת המספרים אולם חלק מהנקודות שם מצביעות על הדרך שבסופה אני ואשתי ביבזנו ימי עבודה כדי להדר את פנייה של הסולטנית...
אני עדיין מאמין שאסור לנו להאכיל ולהגדיל את ה"חיה", ניהול ממשלתי מעצם מבנהו אינו יעיל והגדלת תשלומי המס מחזירה רק חלק קטן למשלמי המיסים (שזו בכלל בעייה אקוטית)
זו לא החלטה משפטית, אבל לא פחות חשוב מזה... מדובר על ילד...על גורלו. בטח היו צריכים להזמין את ההורים, להתרשם מהם, זה לא מתאים לכל משפחה. בטוח שבצוות
היו דעות שונות והיה דיון.לדעתי הם מסתדרים בלי שעת עבודה זו, זה לא היה שיקול. יכלו סתם לגלוש במחשב או לאונן בשרותים

הייתי פעמיים חבר הנהלה במוסדות שעוסקים בחינוך ואינני איש חינוך. על מקרה חריג היינו בודקים שכל הנהלים בוצעו, נשמעו כל הדעות וכו" מבלי להתערב בעצם ההחלטה.
לא ביבזתם שום יום עבודה, כנראה רוב הנפשות הפועלות הכירו אתכם. נניח שהיו מחליטים אחרת, וזה לא רק תיאורתי, הישיבה הייתה נמשכת הרבה זמן, לשכנע אתכם
שלא כדאי. להסביר לכם את השיקולים.
כולנו נגד ביורוקרטיה מוגזמת, אבל במקרה זה ראוי להקפיד על קוצו של "י". להכיר שני ילדים שהקפיצו אות כיתה בחטיבת הביניים, מבחינה סטטיסטית , כמו להכיר שני
אנשים שזכו בפרס ראשון בלוטו. מקפיצים כיתה בשנים הראשונות של בית ספר יסודי.
לפני הרבה עשרות שנים, עם הילדים שלי, הקמנו החל מגן ועד חטיבת הביניים מין מערכת חינוך לפי האידאולוגיה שלנו. סיפור ארוך....אבל אז החינוך, כפי שמתואר במאמר
שצרפת היה אחיד, לא גמיש וכו". לדעת רבים, כולל דעתו של עבדך הנאמן, כיום המערכת מבוזרת מדי. בית ספר לפי כל טעם.... לפעמים צריך שביל הזהב. (בדרך כלל אני לא
בעד "שביל הזהב" .) צריך לחזור חצי צעד אחורה, ליתר סטנדרטיזציה.
מעניין, ההחלטה הייתה נכונה?