לזכר החייל שהתאבד בספינת הטילים../images/Emo16.gif
שלום לכולם, רציתי להעלות נושא בפורום ולשמוע קצת תגובות על מה שהיה בסופ"ש בחיל הים. ולשמוע קצת מה הולך אצלכם. חייב לומר שאני מאוד נסער ממה שקורה בספינות מאז ששמעתי על המקרה השני של התאבדות שם היום לא הפסקתי לחשוב על זה מהבוקר. אני השתחררתי משם שבוע שעבר למזלי הרב אחרי 3 שנים מלאות בספינה וזה לא צחוק. בשיא הכנות לא מדובר פה על עוד חיל קרבי בעל אופי נוקשה בכלל! מדובר במשהו יוצא דופן ואפילו מטורף, קצת קשה למצוא את המילים לתאר את מה שהולך שם, אבל אני מרגיש שזאת מחובתי לספר, וליידע את כל מי שאני רק יכול מה הולך שם: אנחנו כסטילנים מגיעים לגיבושון לפני הגיוס מבלי לדעת בעצם למה אנחנו נכנסים.ובזאת אני מתכוון שאף אחד בעצם לא באמת יודע מה אופי השירות ומה עושים שם. כל מה שמציגים לנו בגיבוש זה כל מיני סרטוני "רעל" עם כל מיני תמונות של ירי טילים שלא קורה אף פעם וכל מיני אילוזיות שלא קשורות כלל לאופי השירות עצמו וכל מה שכרוך בו - אלא רק מה שהחיל רוצה להראות לנו כדי שנרצה להתגייס לשם. לא מכינים\מזהירים את הגיבושניקים לשירות עצמו ולא נותנים להם את המידע האמיתי שכרוך בכדי להגיע להחלטה הכל כך חשובה אם אנחנו רוצים להתגייס לסטילים או לא. כל מה שהם עושים שם זה מראים סרטוני רעל ומזיינים לנו את השכל עם הבולשיט שבה"ד חיל הים כל כך מצטיין בו גם לאורך הקורסים עצמם שלפני ההצבות לספינות. הם מציינים שמרגע שעברתם את הגיבוש אין שום דרך לצאת מהסטילים. ושבניגוד לכל קורס התנדבותי אחר בצה"ל כמו קורס טייס או חובלים, בסטילים זה נקרא שירות חצי התנדבותי שכן הם לא מאפשרים לצאת מהרגע שעברת את הגיבוש וזה היה צריך להדליק לי נורה אדומה מההתחלה. מה שמביא אותי לנקודה הנוספת שלי. בדרג הפיקוד בחיל הים יודעים מראש שמדובר בשירות שמתעלל בחיילים. ושברגע שהחייל יבים למה הוא נכנס הוא ירצה לקחת את הרגליים שלו ולרוץ כמה שיותר מהר! הם צוחקים על כל טפסי ה 55 וכמעט בלתי אפשרי לצאת משם מה שמביא לצערי הרב לתופעה הגוברת הזאת של התאבדויות ביחידה. החיילים במקום להתמקצע בתפקיד שלהם עסוקים בלנקות ולקרצף כל היום תחת משמעת נוקשה ולרוב משפילה ומזעזעת. הם משרתים ממש כטירונים כביום גיוסם הראשון במשך 3 שנים ועוברים ביקורות נקיון והופעה ע"י הרס"ר כמה פעמים ביום. עולים למשפטים אצל מפקד הספינה על ימין ועל שמאל על כל פיפס קטן. כל זאת כדי להשליט סוג של רודנות וטרור בספינה. אני אישית נאלצתי לישון חצי שנה על מזרון על רצפה מטונפת מלאה בשמן של פגזים בכל לילה. וחייתי מתוך התיק שלי ללא ארון או שום דבר מינאלי. אני רוצה להזכיר לכולכם שמדובר בספינות קטנות מאוד באורך של 60 מטר עם כ 50-60 אנשי צוות וזה מטר לבנאדם. כולנו חיים בתול סליחה על הביטוי אבל בתחת של השני. אנחנו גרים על הספינה 24 שעות ביממה - אין לנו חדרים בחוף. אנחנו אוכלים על המיטות שלנו וכתוצאה מכך יש המון המון המון המון עכברים. אני מאוד רוצה להדגיש שספינות אלו לא בנויות למחייה יומיומי, ויותר מזה מי שבנה אותן לא התכוון שיחיו בהם ביומיום!!! אנחנו חיים בספינה תחת זכוכית מגדלת. כל צעד שאנחנו עושים נבדק ואתה תמיד תמיד מרגיש זלזול מצד הקצינים שלך. הם עושים ממך אפס, הם פוגעים לך בחופשות הביתה כאילו זה כלום מילא אם אתה טירון אבל גם בסוף השירות שלך. ואני מזכיר שרוב הסטלינים עד פז"מ של שנה ושמונה רואים את הבית פעם ב 3-4 שבועות לערך. לפעמים הגועל נפש מגיע לרמות כאלה שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. לקצינים יש דיל עם הרופאים במרפאה של הבסיס לא לתת לנו גימלים הביתה. אנשים עם חום ויותר גרוע מזה נאלצים להשאר בבסיס. ואז כל השאר נדבקים. זה שירות קשה וזוועתי ואני מבקש ממכם לא לתת לאף אחד שאתם מכירים להתגייס לשם. הגעתי למצב נפשי מאוד קשה שם. לא סיפרתי את זה לאף אחד אבל כמעט וביצעת משהו בסגנון בעצמי והייתי אז במצב נפשי מאד קשה, למזלי הדבר היחידי שטוב שם זה החברים והם עזרו לי בזמנים הקשים, ואני מודה לאלוהים שלא העזתי לפגוע בעצמי וששאני אוהב את החיים. לכל החבר'ה פה לא משנה באיזה פז"מ, אני יודע שהשירות לפעמים ממש חרא - אבל שומדבר לא שווה את החיים שלכם. ותזכרו תמיד שעוד לא נולד הבנזונה שיכול לעצור את הזמן. אדם, ינואר 04. לכל מי שיש עוד שאלות או רוצה לשתף בסיפורים שלחו אימייל בכיף אני אשמח לדבר.
שלום לכולם, רציתי להעלות נושא בפורום ולשמוע קצת תגובות על מה שהיה בסופ"ש בחיל הים. ולשמוע קצת מה הולך אצלכם. חייב לומר שאני מאוד נסער ממה שקורה בספינות מאז ששמעתי על המקרה השני של התאבדות שם היום לא הפסקתי לחשוב על זה מהבוקר. אני השתחררתי משם שבוע שעבר למזלי הרב אחרי 3 שנים מלאות בספינה וזה לא צחוק. בשיא הכנות לא מדובר פה על עוד חיל קרבי בעל אופי נוקשה בכלל! מדובר במשהו יוצא דופן ואפילו מטורף, קצת קשה למצוא את המילים לתאר את מה שהולך שם, אבל אני מרגיש שזאת מחובתי לספר, וליידע את כל מי שאני רק יכול מה הולך שם: אנחנו כסטילנים מגיעים לגיבושון לפני הגיוס מבלי לדעת בעצם למה אנחנו נכנסים.ובזאת אני מתכוון שאף אחד בעצם לא באמת יודע מה אופי השירות ומה עושים שם. כל מה שמציגים לנו בגיבוש זה כל מיני סרטוני "רעל" עם כל מיני תמונות של ירי טילים שלא קורה אף פעם וכל מיני אילוזיות שלא קשורות כלל לאופי השירות עצמו וכל מה שכרוך בו - אלא רק מה שהחיל רוצה להראות לנו כדי שנרצה להתגייס לשם. לא מכינים\מזהירים את הגיבושניקים לשירות עצמו ולא נותנים להם את המידע האמיתי שכרוך בכדי להגיע להחלטה הכל כך חשובה אם אנחנו רוצים להתגייס לסטילים או לא. כל מה שהם עושים שם זה מראים סרטוני רעל ומזיינים לנו את השכל עם הבולשיט שבה"ד חיל הים כל כך מצטיין בו גם לאורך הקורסים עצמם שלפני ההצבות לספינות. הם מציינים שמרגע שעברתם את הגיבוש אין שום דרך לצאת מהסטילים. ושבניגוד לכל קורס התנדבותי אחר בצה"ל כמו קורס טייס או חובלים, בסטילים זה נקרא שירות חצי התנדבותי שכן הם לא מאפשרים לצאת מהרגע שעברת את הגיבוש וזה היה צריך להדליק לי נורה אדומה מההתחלה. מה שמביא אותי לנקודה הנוספת שלי. בדרג הפיקוד בחיל הים יודעים מראש שמדובר בשירות שמתעלל בחיילים. ושברגע שהחייל יבים למה הוא נכנס הוא ירצה לקחת את הרגליים שלו ולרוץ כמה שיותר מהר! הם צוחקים על כל טפסי ה 55 וכמעט בלתי אפשרי לצאת משם מה שמביא לצערי הרב לתופעה הגוברת הזאת של התאבדויות ביחידה. החיילים במקום להתמקצע בתפקיד שלהם עסוקים בלנקות ולקרצף כל היום תחת משמעת נוקשה ולרוב משפילה ומזעזעת. הם משרתים ממש כטירונים כביום גיוסם הראשון במשך 3 שנים ועוברים ביקורות נקיון והופעה ע"י הרס"ר כמה פעמים ביום. עולים למשפטים אצל מפקד הספינה על ימין ועל שמאל על כל פיפס קטן. כל זאת כדי להשליט סוג של רודנות וטרור בספינה. אני אישית נאלצתי לישון חצי שנה על מזרון על רצפה מטונפת מלאה בשמן של פגזים בכל לילה. וחייתי מתוך התיק שלי ללא ארון או שום דבר מינאלי. אני רוצה להזכיר לכולכם שמדובר בספינות קטנות מאוד באורך של 60 מטר עם כ 50-60 אנשי צוות וזה מטר לבנאדם. כולנו חיים בתול סליחה על הביטוי אבל בתחת של השני. אנחנו גרים על הספינה 24 שעות ביממה - אין לנו חדרים בחוף. אנחנו אוכלים על המיטות שלנו וכתוצאה מכך יש המון המון המון המון עכברים. אני מאוד רוצה להדגיש שספינות אלו לא בנויות למחייה יומיומי, ויותר מזה מי שבנה אותן לא התכוון שיחיו בהם ביומיום!!! אנחנו חיים בספינה תחת זכוכית מגדלת. כל צעד שאנחנו עושים נבדק ואתה תמיד תמיד מרגיש זלזול מצד הקצינים שלך. הם עושים ממך אפס, הם פוגעים לך בחופשות הביתה כאילו זה כלום מילא אם אתה טירון אבל גם בסוף השירות שלך. ואני מזכיר שרוב הסטלינים עד פז"מ של שנה ושמונה רואים את הבית פעם ב 3-4 שבועות לערך. לפעמים הגועל נפש מגיע לרמות כאלה שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. לקצינים יש דיל עם הרופאים במרפאה של הבסיס לא לתת לנו גימלים הביתה. אנשים עם חום ויותר גרוע מזה נאלצים להשאר בבסיס. ואז כל השאר נדבקים. זה שירות קשה וזוועתי ואני מבקש ממכם לא לתת לאף אחד שאתם מכירים להתגייס לשם. הגעתי למצב נפשי מאוד קשה שם. לא סיפרתי את זה לאף אחד אבל כמעט וביצעת משהו בסגנון בעצמי והייתי אז במצב נפשי מאד קשה, למזלי הדבר היחידי שטוב שם זה החברים והם עזרו לי בזמנים הקשים, ואני מודה לאלוהים שלא העזתי לפגוע בעצמי וששאני אוהב את החיים. לכל החבר'ה פה לא משנה באיזה פז"מ, אני יודע שהשירות לפעמים ממש חרא - אבל שומדבר לא שווה את החיים שלכם. ותזכרו תמיד שעוד לא נולד הבנזונה שיכול לעצור את הזמן. אדם, ינואר 04. לכל מי שיש עוד שאלות או רוצה לשתף בסיפורים שלחו אימייל בכיף אני אשמח לדבר.
