להביא עוד ילד????

[חושית הבלשית]

 

[lavendula]

אנשי הפידידי הבוגרים שנמצאים כאן

הם אלה שהכישורים הקוגניטיביים שלהם תקינים ומעלה, שיש להם את היכולת להתנסח בכתב, להביע את מה שהם חושבים ומרגישים וכו'.
אבל יש גם כאלה שהם לא במקום הזה.

 

[arana1]

אכתוב משהו מאוד מרגיז על זה

כמו שאבשי תיאר בכנות, אז אחד הדברים שהבוגרים המתנסחים כאן למדו להתמודד איתו, איכשהו ולמרות כל הסיכויים, גם כילדים, ובמחירים נפשיים ופיזיים בלתי נסבלים, זה בדיוק עם תגובות כמו שלו
את יודעת מה זה בשביל ילד שנורא אוהב את ההורים שלו
בכל ליבו ומאודו
להתמודד מגיל צעיר עם תחושת החרדה והדכאון וחוסר שביעות הרצון המופגנת והלא מופגנת ( אוטיסטים קוראים מצויין גם ודווקא את הלא מופגן) ולפעמים גם אכזבה וממש מיאוס כל פעם שהוא חי ומתנסה וחווה ומתנהג כטבעו
את מסוגלת להבין מה דבר כזה עושה לגוף ולנשמה ולנפש של ילדים שגם ככה הם הכי רגישים נורא ?
אז כן
רוב הילדים האוטיסטים לא מצליחים לתפקד תחת המשא הרגשי הזה
מעטים מהם
אם בכלל
עוברים גהנום כמו שגור עבר למשל
או אני
ואיכשהו יוצאים
או לפחות מתחילים להציץ קצת מהצד השני

אני לא מאחל לאף אחד לגדול עם הורים שנכנסים לדכאון עמוק כל פעם שאתה אתה
לדעתי אין דבר קטלני ומשתק ואכזרי מזה
אני יודע שנ"ט לא עושים את זה בכוונה
ושזה פשוט הם
אבל אני מקווה שיש כאן אנשים שמסוגלים לקחת את הדברים האלה לתשומת לב


אני ?
כל פעם שילדתי עושה משהו שונה, לא רגיל,אחר, לא צפוי, לא מתנהגת בדיוק כמו כולם , אני נדלק , חש מעודד, בטחון בעתידה כאדם אמיתי ולא כאיזה חיקוי מזוייף וסתמי של אף אחד

 

[גור42]

שזה רוב, במקרה שהסטטיסטיקה לא ידועה לך

לא זוכר אם זה 70 אחוז או 80 אחוז, אבל אלה הם המספרים שמופיעים במחקרים ובסקרים. והמספרים האמיתיים עוד יותר גבוהים, כי יש אוטיסטים ש"לא מתקשרים" אבל היכולת הקוגניטיבית שלהם היא תקינה לגמרי. בכל שנה מגלים עוד כאלה.

אז תגידי לי, בשביל העשרה אחוז או כמה שזה לא יהיה, שווה להיכנס לפאניקה? האם זה באמת מצב שבו אפשר להגיד "אני מחפש את האור ולא מוצא"? לא נראה לי.

 

[lavendula]

כשנמצאים בצד הפחות טוב של הסטטיסטיקה

זה לא משנה אם בצד היותר טוב נמצאים 70 או 80 אחוז.
כשהבן שלי אובחן הוא הוגדר כ-PDD NOS, וכולם דיברו (רופאים ואנשים מה"מועדון") דיברו על פרוגנוזה טובה ו"נקודת פתיחה" טובה. הייתי קוראת כאן בפורום סיפורים אופטימיים והאמנתי שזה יהיה גם המסלול של הבן שלי. מאז חלפו כמה שנים והוא אכן התקדם ביחס לעצמו, אבל ממש לא נמצא בין ה-70-80 אחוז שאתה מדבר עליהם. אולי הוא עוד יפתיע ואולי לא - אני לא מפסיקה להאמין בו ואוהבת אותו כך או כך.
מנגד אני לא חושבת שזה נכון לשלול חששות לגיטימיים של הורה חדש, כמו גם של הורה ותיק שדואג לעתיד של הילד שלו.

 

[מהכא להתם]

לא נכון לשלול חששות ולו מהסיבה

הפרקטית שזה מעצים אותם...צריך לתת כבוד לאדם שחושף את לבטיו בנושא כל כך טעון.
הבעיה שהנושא פה טעון עבור כולנו.גם המגיבים שמגיבים כך

 

[גור42]

לא שולל שום דבר. זה ההתעלמות הזו שמטריפה אותי

אני פשוט לא מצליח להבין למה הורים כל-כך רבים מתעקשים להפנות הגב שלהם להזדמנות הזו להכיר אותנו. אני לא נעלב ולא כועס, אלא פשוט תמה. ואני גם לא יכול שלא לתהות, איך אותם הורים יתייחסו לילדים שלהם בעוד עשר או עשרים שנה, כשאותם ילדים יהיו בוגרים אך שונים. יש לי עוד הרבה מה להגיד בעניין הזה, אבל זה כבר חורג ממה שמותר לכתוב בשרשור תמיכה, אז אני אעצור כאן.

 

[גור42]

זה נכון, אבל לא דיברתי על "חששות"

דיברתי על הקטע הזה שמחליטים מראש שהכל שחור, על סמך משהו שרוב הסיכויים שבכלל לא יקרה.

 

[lavendula]

רוב הסיכויים שבכלל לא יקרה?

מנין הביטחון הזה?

 

[גור42]

רוב הסיכויים זה לא "בטחון". כבר אמרנו 80 אחוז

 

[lavendula]

80% מהאנשים על הספקטרום מנהלים חיים עצמאיים?

 

[גור42]

אם נותנים להם צ'אנס, אז כן.

ילד על הספקטרום שמדבר ומתקשר, אין שום סיבה בעולם שלא יהיה מסוגל לנהל חיים עצמאיים כבוגר. ברגע שמחסום התקשורת הראשוני הזה נפתח, אז הילד יכול ללמוד כל דבר שהוא. כל מה שהוא צריך זו הדרכה מתאימה.

ולמרות שלמצוא הדרכה כזו זה לא תמיד קל, אבל להורים יש ה-מ-ו-ן זמן לברר מה עובד ומה לא. שנים על גבי שנים של זמן (ולא, לדיבורים של המטפלים על "חלון הזדמנויות שאסור להחמיץ" בגיל הגן אין שום ביסוס במציאות). ומכיוון שהילד מתקשר ומדבר, אפשר לשתף אותו בתוכניות לעתיד, לשאול את עצתו, ולעבוד איתו בתיאום מלא.

הבעיה היא שלא כל ההורים עושים את זה. ואנשי המקצוע, עוד פחות...

 

[גור42]

אגב, אפרופו המיתוס הזה של "חלון הזדמנויות"...

אני אישית כבר עברתי את גיל 40, ובכל יום אני מתקדם ולומד המון דברים חדשים.

וממה שידוע לי, זה אחד המאפיינים המובהקים של א"סים. עקומות הלמידה הכרונולוגיות המקובלות פשוט לא תקפות לגבינו. א"ס יכול להפנים דברים חדשים בגיל 30 או 40 או 50, כמעט באותה הקלות שבה ילדים לומדים דברים חדשים. כך שהרעיון הזה של "חלון הזדמנויות שבו צריך מהר מהר להתחיל לטפל באופן אינטנסיבי" הוא פחות רלוונטי לאוטיסטים מאשר הוא רלוונטי לכלל האוכלוסיה.

 

[dina199]

לדעתי החלון הזה לא תופס לאף אחד

פשוט משתמשים בביטוי רק לא"סים.
הרי כל אדם יכול ללמוד דבים חדשים בגיל 30 או 40 או 50.
דווקא בארץ קולטת עליה זה אמור להיות ברור (אבל רק אמור

, אני בטוחה שרוב האנשים לא מקשרים)
מצפים מעולה חדש ללמוד עברית בגיל 30 או 40 או 50 ואף אחד לא טוען שחלון הזדמנוית נסגר בילדותו ולכן אין סיכוי. אבל אם לאותו עולה חדש יש ילד א"ס החלון הזה יככב

 

[מלאת תקוות]

החלון לא נסגר אבל לימוד בגיל מאוחר

פחות יעיל.
בדיוק כמו בדוגמא שלך: איש בן 50 לא ילמד עיברית באותו הקצב כמו ילד בן 5....

 

[dina199]

זו לא הייתה הדוגמה שלי.

אני לא אמרתי שאדם בן 50 לא יכול ללמוד. אמרתי שגם מבן 50 מצפים ללמוד.
ומשום מה לא מצפים דברים כאלה מילדים א"סים בני שנתיים או חמש. חושבים שבגיל 7 או 10 הם כבר לא יצליחו ללמוד כלום.

ולגבי לימוד בהתאם ל'שכבת גיל כרונולוגי; הבן שלי ידע גיאוגרפיה בגיל 5 כשאת זה אף אחד לא לימד אותו ולמד לאכול בסכו"ם רק בגיל שמונה (אני לימדתי אותו כשהגעתי למסקנה שלא ילמד לבד).
מבחינה כרונולוגית רגילה זה לא רק היה אמור להיות הפוך אלא גם שלאכול בסכום לומדים לפני גיל 5 או 4 וגיאגרפיה לומדים אחרי גיל 8 ואפילו אחרי גיל 10. רק שאם יש דברים שא"ס יודע לפני 'שכבת גיל שלו' אף אחד לא מתייחס לזה

 

[מלאת תקוות]

"משום מה לא מצפים דברים כאלה מילדים א"סים

בני שנתיים או חמש. חושבים שבגיל 7 או 10 הם כבר לא יצליחו ללמוד כלום."

זה בדיוק העינין: אני לא מסכימה שהרעיון שלא ילמדו כלום אלא הרעיון שילמדו פחות טוב מאשר הם היו יכולים ללמוד בגיל 2.כלומר אותו ילד בגיל 2 לומד יותר טוב מאשר בגיל 10.
וזה בכלל לא קשור האם הוא א''ס או נ''ט.

ויותר מזה, אם ילד לומד הרבה בגיל 2 הוא גם בגיל 10 ילמד יותר מאשר הוא היה לומד בגיל 10 אם לא היה לומד בגיל 2.

ושוב פעם, זה לא אומר שבכלל לא מצפים מא''ס שילמד בגיל 10 .

 

[schlomitsmile]

LATE BLOOMERS הרבה פעמים אומרים את זה על א"סים.
בגיל שנתיים הבנאדם עשוי להיות סוג של עובר שכבר נולד

הוא לומד הרבה, אבל דברים מסוג אחר, בדרך אחרת וקצב אחר,
מרוב האנשים.
כלפי חוץ אולי נראה כאילו לא לומד.
ואז "פתאום" הוא מפתיע.
ברור שזה לא פתאום, משהו קרה שם כל הזמן,
אבל הוא היה נסתר מעין הסובבים.
אילו היו לוחצים עליו בגיל שנתיים
שילמד לפי תכנית הלימודים שמצופה מבני שנתיים,
זה היה עלול להפיל אותו .

ג'ים סינקלייר כתב:"להיות אוטיסט אין פירושו חוסר יכולת ללמוד.
אבל זה אומר שיש הבדלים באופן שבו הלמידה מתרחשת.
ציוד הקלט-פלט עשוי לפעול בדרכים לא סטנדרטיות.
קשרים בין ערוצי קליטה חושיים שונים או בין פריטים שונים
של מידע שמור עשויים להיות לא-טיפוסיים ,
עיבוד עשוי להיות ממוקד במידה צרה או רחבה יותר
ממה שנחשב לנורמאלי.
אבל מה שלדעתי עוד יותר בסיסי, ומתעלמים ממנו עוד יותר,
הוא שאוטיזם קשור בהבדלים במה שידוע ללא למידה.
כישורים פשוטים, בסיסיים כמו זיהוי אנשים ודברים הנחשבים אפילו לפשוטים יותר, כמו לדעת לשייך משמעות לגירוי חזותי.
כדי להבין דיבור, יש לדעת איך לעבד צלילים -
אשר מצריך תחילה לזהות צלילים כדברים שאפשר לעבד אותם, ולזהות עיבוד כדרך למצות סדר מתוהו ובוהו.
הפקת דיבור (או הפקת כל סוג אחר של התנהגות מוטורית)
מצריכה מעקב אחר כל האיברים שמשתתפים,
ותיאום את כל תנועותיהם.
הפקת כל התנהגות כתגובה על תפיסה כלשהי
מצריכה בקרה ותאום כל הקלט והפלט בבת אחת,
ויש לעשות זאת מהר מספיק כדי לעמוד בקצב של הקלט המשתנה ואשר עשוי לחייב שינוי של הפלט.
האם אתם חייבים לזכור לחבר את עיניכם כדי להבין מה שאתם רואים? האם אתם חייבים למצוא את רגליכם לפני שתוכלו ללכת?
ילדים אוטיסטים עשויים להיוולד בלי לדעת איך לאכול.
האם אלה כישורים שבאופן נורמאלי יש לרוכשם ע"י למידה?
..... ההנחה שאני יודע דברים אשר למעשה אינני יודע
מובילה לעיתים קרובות למסקנה הישירה שאינני יכול ללמוד דברים אשר למעשה אני כבר יודע.
הנחות כאלה כמעט גרמו לאשפוזי במוסד.
מפני שלא השתמשתי בדיבר לתקשורת עד גיל שתים עשרה,
היה ספק רציני האם אוכל אי פעם ללמוד לתפקד באופן עצמאי.
אף אחד לא ניחש עד כמה הבנתי, מפני שלא יכולתי לומר את מה שידעתי. ואף אחד לא ניחש את החשוב מכל - שלא ידעתי,
הקשר החסר האחד שכה הרבה תלוי בו: לא תקשרתי בדיבור,
לא מפני שלא הייתי מסוגל ללמוד להשתמש בשפה,
אלא מפני שפשוט לא ידעתי שזו הייתה מטרת הדיבור.
הלמידה איך לדבר היא פועל יוצא של הידיעה לשם מה לדבר -
ועד שלמדתי שלמילים יש משמעות, לא הייתה כל סיבה להתאמץ ללמוד לבטא אותן כצלילים.
ריפוי בדיבור היה סתם הרבה אימונים חסרי משמעות
של חזרה על צלילים חסרי משמעות מסיבות חסרות הגיון.
לא היה לי כל מושג שזו יכלה להיות דרך להחליף משמעויות
עם עוד תודעות.
לא כל הפערים נגרמים מכישלוני להיות שותף להנחותיהם
חסרות המחשבה של אנשים אחרים.
כישלונם של אנשים אחרים להטיל ספק בהנחותיהם יוצר מכשולים להבנה לפחות במידה שווה. "

מתוך הטקסט (המומלץ) 'גישור על הפערים- מבט מבפנים על אוטיזם'
http://www.solashelly.org/gaps.html

 

[מלאת תקוות]

זה שא''ס לומד בצורה אחרת ובאיחור

"LATE BLOOMERS"

ממש לא שולל עובדה שחבל להפסיד לימוד בגיל צעיר.

למשל באלוטף. לפי לו''ז של הגן כל ילד מקבל 3 טיפולים ביום. הילדים בגיל הזה לא יעשו כלום בכוח.
כל שיעור שילד לומד שם - זה רק כי הצליחו לענין אותו וממש לא בגלל שהפעילו עליו לחץ.

הילדים שם מאוד התקדמו, כל הורים מדווחים על התקדמות.

וחבל ממש חבל לשכנע הורים לא לנצל הזדמנויות של גיל צעיר.

אני לא רואה, ממש לא רואה מה רע בכך, שילד בגיל יותר צעיר ממה שהוא היה יכול ללמוד בלי טיפולים, ילמד לדבר ולתקשר?

קודם כל ילד עצמו מרויח מזה. כי הוא יוכל להביע את רצונו.

לא מבינה למה לשכנע הורים שאין צורך להשתדל לנצל את היותו של ילד בגיל צעיר??

אם את טוענת שלא צריך להלחיץ ילד, לגרום לו תסכול עם עומס הלימודים - אז אני מסכימה איתך ב100%.

אבל אני בטוחה שכן חשוב לתת לילד כמה שיותר טיפולים אבל כל עוד זה לא גורם לו תיסכול ולחץ ולתת לו כמובן אפשרות להשאר ילד

 

[dina199]

ומתמקדים רק בדברים שא"ס 'מאחר' בהם.

אם באתו זמן 'איחור' הוא חזק בדברים אחרים שלא אמורים להיות 'בשכבת גיל' שלו אף אחד לא מתייחס אליהם. מתמקדים בדברים שהוא 'עוד לא יודע'.