ואולי "חיים רגילים" זה לא כזה שוס?
אני מסתכל מסביבי על כל האנשים הרגילים שחיים חיים רגילים, ורובם לא נראים מאושרים יותר מדי מהחיים הרגילים שלהם.
ואני מדבר פה על אנשים שהם לא על הספקטרום. אתה יודע, אנשים שהחוכמה המקובלת אומרת עליהם ש"חיים רגילים" (whatever that means) זה מתאים להם. אז אני לא ממש מצליח להבין למה הורים מקווים שהילד הפידידי שלהם יחיה "חיים רגילים"... אולי זה כי הם מבלבלים בין חיים רגילים לבין חיים עצמאיים ומלאים ומספקים (אפילו שאין ממש קשר בין שני הדברים).
אני מסתכל מסביבי על כל האנשים הרגילים שחיים חיים רגילים, ורובם לא נראים מאושרים יותר מדי מהחיים הרגילים שלהם.
ואני מדבר פה על אנשים שהם לא על הספקטרום. אתה יודע, אנשים שהחוכמה המקובלת אומרת עליהם ש"חיים רגילים" (whatever that means) זה מתאים להם. אז אני לא ממש מצליח להבין למה הורים מקווים שהילד הפידידי שלהם יחיה "חיים רגילים"... אולי זה כי הם מבלבלים בין חיים רגילים לבין חיים עצמאיים ומלאים ומספקים (אפילו שאין ממש קשר בין שני הדברים).