כשל הרב תרבותיות.

כשל הרב תרבותיות.

לעניות דעתי, צודקת אבירמה גולן בכותבה, בין היתר: "התביעה לפירוק המונופול האורתודוקסי בענייני אישות היתה צריכה להיות אחד הדגלים המרכזיים של השמאל. לא ייתכן להשאיר את המאבק בהתעלמותו אטומת הלב של הממסד הדתי מגורלן של נשים מסורבות גט - חלקן דתיות, רובן מסורתיות ואף חילוניות - רק בידי הפמיניסטיות הדתיות. עניין זה מייצג במובהק את הניגוד שבין מי שמאמין בזכותו של כל אדם להקים משפחה ולחיות חיי אישות כרצונו לבין מי שסבור, שמותר למדינה להפקיר את חיי אזרחיה (ואזרחיותיה) בידי ממסד דתי הצועד בהתמדה לאחור. .." "לרב-תרבותיות היה תפקיד חשוב בפירוק המונוליטיות הנוקשה של כור ההיתוך הישראלי, שבאמצעות מנגנוני הדרה אגרסיוויים פגעה בעקרונות הצדק החלוקתי ויצרה פערים. ההכרה בעושר התרבויות ובשוני בין קבוצות אף תרמה תרומה יצירתית ומגוונת למחקר ולאמנות וטיפחה זהות אישית וקבוצתית. אלא שבשלב מסוים נהפכה כל הטובה הזאת לחרב פיפיות. חסידי הרב-תרבותיות נסחפו לפנאטיות. הם מתנגדים בתוקף להתערבות של פעילות פמיניסטיות ב"נוהג תרבותי" של ביצוע מילה בבנות, ברצח על רקע "כבוד המשפחה", בסרבנות גט וב"מנהג" של הכאת ילדים. רק דרך הפריזמה המתעתעת של הרב-תרבותיות אפשר להבין את השיתוק שאחז בכמה מנכבדי המאבק לזכויות ההומוסקסואלים כשהתברר להם, שהחרדים משתמשים בשיח התרבותי המגזרי שלהם עצמם: אם המצעד בירושלים מעמיד את הנרטיב ההומואי מול הנרטיב החרדי, הלגיטימי לא פחות באשר הוא נרטיב, איך ימצאו הצדקה למצעד? " בשבוע שעבר, דרש אחד מראשי התנועה האיסלמית ח"כ זכר או משהו כזה, לבטל את האיסור בחוק על ריבוי נשים, מכיוון שזוהי אפלייה נגד המגזר הערבי שריבוי נשים הוא חלק מתרבותו. לזוועתי , שמעתי מעיתונאי שמאלני ידוע, כי לדעתו, זוהי אכן כפייה אנטי ערבית שיש לבטלה.
 
בהחלט - כמו בצרפת, כמו בטורקיה

כמו בארה"ב, וכמו בכל מדינה נאורה, פרט לישראל, הותיקן, וכמה מדינות מוסלמיות. הפרדת הדת מהמדינה , וחקיקה על פי עקרונות דמוקרטיים ושוייוניים לכלל האוכולוסיה.
 

hillelg

New member
צריך להבחין

בין ליברליזם ודמוקרטיה כאידיאולוגיה - וככזו היא יכולה להיות עריצה ביותר (ע"ע רובספייר), לבין דמוקרטיה כפרקטיקה - ניסיון להשיג איזון ויציבות על ידי הסכמה בין הפלגים השונים בחברה. בסוג הראשון, צד אחד מנצח אידיאולוגית וצד אחד מפסיד. מה שאומר חיכוכים בלתי פוסקים, התמרמרויות, ואז שימוש בכוח - ובעצם, דיקטטורה. הסוג השני אומר: לכל אחד יש חלומות, וכל אחד יודע שאין אפשרות לממש את כולם, אז בואו נתפשר ונגיע לסוג של חיים משותפים סבילים. המדיניות של מדינת ישראל עד השנים האחרונות הייתה של הסוג השני, המסומל בהסכם ה"סטטוס קוו". המדיניות בעשור האחרון נוטה באופן חריף לטוטליטריזם ליברלי (מסתר נאה), וכך מקוממת על עצמה שכבות רבות יותר ויותר של הציבור. ואם נזכור שהמחזיקים בהשקפת העולם הליברלית הם שכבה לא עבה מן הציבור (אמנם בעמדות שולטות), הרי לנו מתכון לחיכוכים הולכים וגוברים, שלא יסתיימו רק בשריפת פחים. בקיצור, אם מי רגליהם של האליטות ימשיכו לעלות לראשם, סופם עלול להיות שהם יושלכו ממקומם על ידי המון זועם, חשוך, פרימיטיבי ופונדמנטליסטי. לא חבל?
 
זה מה שנקרא "דמוקרטינ מתגוננת".

כאשר אי- הגבלת זכויות האזרח תוביל באופן ודאי להרס המדינה או לדיקטטורה. סתירה עצמית? כן. אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה (מלבד למעריצי דה ליברמן דה).
 

hillelg

New member
זה מה שנקרא "דמוקרטיה תוקפת"

הדמוקרטיה חיה יפה מאוד בראשית שנותיה של המדינה. אלא שמחזיקי האסכולה הליברלית התחילו לחשוב שהם ואין בלתם בעולם, והשלטת תפיסת עולמו של "האדם הנאור" הפכה להיות ג'יהאד ליברלי.
 
למה שלא תלך ללמוד קצת היסטוריה?

בראשית המדינה היה כאן שלטון צבאי על אזרחים, שלא להזכיר תחלואים אחרים כמו צנזורה תוקפנית במיוחד ורדיפה פוליטית- של שני המגזרים שבן גוריון לא רצה בממשלתו.
 

hillelg

New member
איך זה קשור?

הממשל הצבאי היה מטעמים בטחוניים (נכון או לא נכון, לא משנה), וביטולו לא היה כרוך בשום עימות אידיאולוגי. הריסת הסטטוס קוו - בהחלט.
 
עכשיו אתה צריך ללמוד גם אזרחות.

בדמוקרטיה אזרחים לא חיים תחת משטר צבאי, אלא בתקופות חירום קצרות (מלחמה). שבירת סטטוס קוו היא דבר דמוקרטי למהדרין, כל עוד נעשה על ידי ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי.
 

hillelg

New member
באשר ללימודי היסטוריה

אני מפנה אותך ללמוד על ממשלתו הדמוקרטית-להפליא של רובספייר. לא אמרתי שהדברים אינם דמוקרטיים, אלא אמרתי שהם דיקטטוריים, אלימים, ולא חכמים.
 
ממשלתו של רובספייר לא היתה

דמוקרטית, ואיש לא טוען שכן- ממשלת ישראל שביצעה את ההתנתקות נבחרה כחוק ופעלה כחוק, ולא משנה שזה לא מוצא חן בעינייך. מדינה בה האופוזיציה קובעת את המדיניות בוודאי ובוודאי שאינה דמוקאטית.
 

hillelg

New member
ההיסטוריון ד' תומסון

("אירופה מאז נפוליאון") לא חושב כמוך. למעשה, טענתו היא שהפחד במשך חצי מאה מן הדמוקרטיה, בתחילת המאה ה-19, נבע משלטון הטרור הדמוקרטי היעקוביני. וכמובן, כל ממשל הופך עצמו לנבחר כחוק, בפרט כשהוא מגדיר מהו החוק. אבל שוב, הנקודה אינה חוקיות-לא-חוקיות, אלא: שכל ישר, ואי-עריצות (גם עריצות חוקית). אם תיבחר ממשלה כחוק שתעביר חוק (כחוק) שמבטל את כל חוקי היסוד, ומחליט שחל איסור על כל אדם לאכול חזיר בביתו - החוק יהיה דמוקרטי בעיניך?
 
ממשלתו של רובספייר

הפרה כמה מחרויות האזרח באופן יסודי, ולכן כבר לא היתה יכולה להקרא דמוקרטיה. חוק שאוסר אכילת חזיר הוא דמוקרטי, אבל בלתי מוצדק. ולגבי עריצות- במשך עשרות שנים הימין הכריח אותי להשתתף בכיבוש רצועת עזה. זו לא עריצות?
 

hillelg

New member
אתה מבלבל

בין ליברליזם לבין דמוקרטיה, אבל לא חשוב. ברור שהחלטות מדיניות ובטחוניות חייבות להתקבל לכאן או לכאן, ויהיו חלקים מן האוכלוסיה שלא יאהבו אותן (יכול להיות שחלק מהאוכלוסיה היה שמח לו קידמנו את התותחים המצרים והסוריים ב-67 בפרחים). השאלה היא באיזו צורה הדבר נעשה, והאם נלקחות בחשבון גם קבוצות שאינן בשלטון, מתוך שיקול כולל של חיים יחד. המצב היום רק מרחיק יותר ויותר אנשים שאינם מחזיקים בהשקפת העולם ההומניסטית, משותפות במדינה, והתוצאות לא בהכרח יהיו טובות.
 
לא, אתה מבלבל.

דמוקרטיה לא יכולה להיות ללא מספר חירויות אזרח, בהן חופש הביטוי (לפני שתזכר בפינוי, חופש הביטוי לא כולל אלימות כלפי שוטרים וחיילים), חופש הצבעה, הזכות להבחר וכו'.
 

hillelg

New member
כל זה נובע מבלבול מכוון

(או שלא מכוון) בין שני המונחים, בלבול שרווח מאוד היום. בעת יצירת הליברליזם ופריחת הדמוקרטיה, על כל פנים, היו הדמוקרטים והליברלים מחנות שונים מאוד, אפילו עוינים אחד לשני (הליברלים רצו לרוב יישום הזכויות באמצעות המונרכיה ושאר סממני המשטר שהיה אז, ופחדו מאוד מן הדמוקרטים). דמוקרטיה, בהגדרה, הוא שלטון העם (בלי להיכנס לשאלה מהו העם ואיך הוא בוחר). זכויות אזרח וכיוצא באלה שייכות לשיחה הליברלי, ויכולות להיות מוענקים על ידי מלכים ורוזנים באותה מידה.
 
איני יודע מה האינטרס שלך כאן

אבל הבלבול מכוון בהחלט, והוא נוצר על ידך. חלק ממה שנקרא "ליברליזם" הוא תנאי מוקדם לקיום דמוקרטיה. לכן כמה ממרכיבי הליברליזם הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיום דמוקרטיה.
 

hillelg

New member
אני שב ומזמין אותך ללימודי היסטוריה

של הרעיונות הליברליים והדמוקרטיים. זה שהיום מערבבים בין השניים, לא אומר שזה המקור.
 

hillelg

New member
ויקיפדיה למשל

פירוש המילה דמוקרטיה הוא "שלטון העם" (ביוונית: δήμος דמוס – עם, κράτος קרטוס – שלטון), אך כיום מבטאת המילה ערכים נוספים, ודמוקרטיה מודרנית פירושה למעשה דמוקרטיה ליברלית, המבטיחה לאזרח זכויות מסוימות, כגון חופש דיבור, חופש תנועה וחופש התאגדות. בכך נוספה למלה משמעות שלא הייתה לה בדמוקרטיה האתונאית הקדומה. כלומר - ערבוב של דמוקרטיה עם ליברליזם. [הערה: לא רק ביוון הקדומה זה לא היה קיים, אלא גם במאה ה-19. עיין בספרו של תומסון הנ"ל.]
 
למעלה