../images/Emo77.gifזה יהיה ארוך....
קמתי בוקר, התארגנתי, חיכיתי כמעט שעה לאוטובוס. הגענו, החלפתי לנעליים, האוטובוס נסע, והתיק-מסלול והמצלמה שלי נסעו ביחד איתו. רותם חילקה לנו חליליות. התחלנו ללכת, וחסנו על הסחוס. הלכנו לאכול ארוחת צהריים בלי האננס שלי כי הוא היה על האוטובוס. המשכנו ללכת לכיוון המחנה, בדרך תפסנו אוטובוס. הגיע הלילה, כי כל השאר משעמם. אני, מרגנית, ובנות שבט מעפילים התיישבנו לנו באיזשהו מקום ושרנו לכל מי שעבר את השיר הנסגד: "האפי בירת'די טו יו יו אר ליב אין א זו יו לוק לייק א מונקי אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאנד- סמל לייק הים טו!" [תרגום: "מזל טוב לך אתה גר בגן חיות אתה נראה כמו קוף וווווווווווווווווו מריח כמותו"]. בקיצור,עברה לידינו קבוצה של בנים, והתחלנו לשיר. הם באו אלינו, ובשיא הטבעיות- סגרו איתנו מעגל[וגם קצת ישבו עלינו]. זה הלך ככה:
:שלום, אנחנו מהצוות יער. יש לכם בעדה נעמה או רונית?
: כן! אני נעמה.
: נודע לנו שנעמה נכנסה לשירותי נכים ולא נתנה למישהו להיכנס" |בלונד[נלחצת]: לא נכון! זאת לא אני! ואז הבנים קמו והתחילו להתרחק ואמרו כזה:
: סתם צוחקים עליכם! וברחו. ואז היה היום השני. קמנו ב-9:30 במקום ב-6:00, והתכוננו לגיחה. כל הזמן חשבתי שהשבט שלי לפני, אז רצתי קדימה וגמרתי את המסלול. הלכתי לישון. השבט שלי הגיע. הרגשתי מאוד לא טוב, ובסוף היום חזרתי הביתה.
סוף