אני גם אענה ואגיב באופן כללי לכולם.
השאלה שלי עלתה לאחר חודשים של תסכול רב.
כשגרנו באנגליה, הייתי יכולה להגיד שאני מהירח והיו מאמינים. אין להם אוזן טובה כל כך למבטאים ואין להם מושג בשפות.
אחרי כמה פעמים כשאמרתי לאנשים שאני מישראל היתה תגובה אחת - אויי... (עם פרצוף מלא רחמים) מסכנה שכמוך...היי הייתי באשדוד פעם אבל לא באמת רק כדי לצאת לקרוז לקפריסין.
התגובה השניה - כן צריך לפוצץ את כל הערבים האלה.
מאז הייתי אומרת שאני מהולנד ובזה זה נגמר.
עכשיו בבלגיה, אני כמובן לא יכולה להגיד שאני מהולנד, בעיקר אחרי שראיתי שאני לא נראית הולנדית כל כך
... והממ...העניין של השפה. אני עדיין לומדת
נמאס לי קצת מזה שאנשים מדברים איתי ואחרי ששואלים מאיפה אני ואני עונה בדרך כלל - "אני מכאן עכשיו, אבל באתי מישראל" - אפשר לראות איך כל שרירי הפנים שלהם זזים ומשתנים ואיך כל הדעות הקדומות שלהם משתלטות להם על המוח ואז הווייב משתנה. לא בא לי ונמאס לי מזה. כמובן שאנשים שאני יודעת שהם חברים שלי או אנשים שהם בפוטנציאל חברי זה הולך חלק יותר.
אבל מבחינתי המקום שממנו אני מגיעה זה חלק ממני הרי, אני ישראלית - נולדתי וגדלתי שם. וזה משהו שלא בא לי שכל שמוק שלא מכיר אותי ידע עליי, זה משהו אישי שלי שמייצג אותי. זכותי לבחור עם מי אני חולקת את המידע הזה.
אז לפעמים אני אומרת - ספרד, לפעמים אני אומרת שזה לא משנה ואז אנשים מתחילים לנחש ואני מתחילה להתעצבן והרבה פעמים אני מתעלמת.
וקלימרו, אני מסכימה איתך לגמרי, זה אולי לא מנומס אבל פאק איט. למי איכפת. אחרי שקיבלתי גם כל כך הרבה תגובות מגעילות - כמו : איכס, אני שונא יהודים, או צריך לשלוח פצצת אטום לכל האיזור הזה, או סתם מבט גועלי, או לשאול למה אני בלי פאה או משהו כזה מגעיל.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני גרה בעיר עם גטו גדול מאוד, אבל זה לא משנה כי כרגע זאת המציאות שלי וזה מעצבן.
החלטנו שנגיד שאנחנו ממלטה מעכשיו, זה יסתום לאנשים את הפה ואת הסקרנות.
תודה על השיתוף של כולם,
היה לי חשוב לדעת מה קורה אצל ישראלים אחרים ביבשת.