"יצאתי פראייר"

[purpleyaler]

אולי אתה צודק

אבל אם זה באמת נראה לך ככה, למה אתה לא עוזב גם? אני אישית לא עוזבת כי אני אופטימיסטית חסרת תקנה והרצון שלי להישאר הוא לא הגיוני, הוא רגשי. וכן, חרא פה (בכל כך הרבה דרכים, אם אתה רוצה שבוע דיכאון- סע לדנמרק ותחזור, ניסיון התאבדות מובטח). אז מה אם חרא פה בעצם? גם לפני 40 שנה היה פה חרא, גם לפני 100 שנה. נכון, סוג החרא משתנה מחרא-ביצות לחרא-ממשלה, אבל זה אותו חרא, ועם חרא צריך להתמודד.

 

[גיל110]

עם חרא אי אפשר להתמודד כי אי אפשר לעשות איתו

משהו אלא אם זה חרא של פרות ואז אפשר להפרות איתו שדות. אבל מעבר לכך - כלום. מצטער, אולי אני אתמודד, אבל לא אתן לילדי לסבול. ואם את נותנת בשביל האידיאולוגיה שלך, מה את שונה מהמתנחלים שמשתמשים בילדים שלהם בתור מגנים או החמאס שמשתמש בילדים בתור מגן? את גם משתמשת בשלך אבל האידיאולוגיות.

 

[purpleyaler]

יש לך פה טעות קטנה

א. אתה מסכים איתי שהבאת ילדים לעולם שלנו באופן כללי אינה הדבר הכי פחות התעללותי שתוכל לעשות? ב. אני נגד ילודה מהסיבה הזאת. ג. במידה ויהיו לי ילדים אני אדאג לחנך אותם לספקנות בקיים, כך שבמידה והם ירצו לעזוב, אני מן הסתם אתמוך בהם. הרי כל אדם רוצה לחנך את ילדיו לפי חינוכו שלו, להעביר מימס כמו גנים לדור ההמשך. אני לא יכולה לדעת איך אני אפעל בתור הורה, אבל כרגע, אני מקווה שהילדים שלי יהיו מספיק חכמים כדי להחליט בעצמם אם להישאר כאן או לא, אחרי שאני אספק להם את העובדות משני הצדדים.

 

[גיל110]

קודם כל

א. את צודקת. ב. את צודקת. ג. ואם הם ימותו במדינת ישראל מדברים שקיימים רק בישראל (ולא חסר כאלה), איך תחיי עם עצמך?

 

[purpleyaler]

ואם נחש ענק

יאכל לי את הילדים באוסטרליה? ואם הם ידרסו ע"י ריקשה? ואם תפרוץ מלחמת עולם שלישית וחייזרים יתקפו את כדור הארץ באותו שבוע שמגפה ענקית של דבר תפרוץ? אכן, יהיה לי קשה לחיות עם זה.

 

[גיל110]

אלה דברים שיכולים לקרות בכל מקום בעולם

אבל יש דברים שיכולים לקרות או הסבירות שיקרו הם רק בישראל.

 

[purpleyaler]

כן

 

[purpleyaler]

כן

כי שוק הריקשות הולך וגדל במרכז ירושלים. העניין הוא, שאתה יכול למות בכל רגע, לא משנה איפה תהיה על הגלובוס, והסיבה היחידה שאתה לא מכסה בפוך שלך ומסרב לצאת זה כי המוח שלך בנוי על תהליכי הכחשה.

 

[Cade Foster]

"לארצות הברית יש צבא, לא? והוא חזק"

יש להם פי 33 אזרחים מאשר לנו, הרבה יותר קל למצוא שם את ה-200 אלף שיעשו את זה מרצון, מאשר כאן. זה א'. מאוד מצער לשמוע את מה שקרה לך, ואין חייל שלא חווה על בשרו את המערכת המטומטמת הזו, אבל את מסתכלת על כל העסק הזה מהעיניים שלך בלבד, כאילו אם אותך דפקו אז כל המערכת דפוקה וצריך להחריב אותה. בלי המערכת הדפוקה הזו, על כל מגבלותיה, את, אני וכל שאר החברים פה - היינו במקרה הכי טוב כותבים ממחשב בחו"ל. אם צריך שחייל או 2 (או 12 אלף) יידפקו בשביל שהמדינה הזו תמשיך להתקיים - אז מצטער בשבילכם אבל אני חותם.

 

[purpleyaler]

מכאיב לי שאתה חושב ככה

אני מסכימה איתך- למות בעד ארצנו, עד הסוף, אני אהיה הראשונה, בחיי. מה שאתה שוכח זה שמעל המטרה המקודשת ונהדרת הזאת, יש דרך אחרת לעשות דברים. אם מבחינתך הדרך היחידה להרגיש שעשית משהו והמשכת את דרכם של אבותינו האמיצים היא לסבול, אתה טועה. זאת פשוט הדרך היחידה שלימדו אותנו.

 

[Cade Foster]

לא ביקשתי ממך למות

כולה להקריב שנתיים מהחיים שלך. חיילים בצבא סובלים כי חיילים אחרים לא עושים את העבודה שלהם כמו שצריך. קצת קשה לצפות ממישהו שמרוויח 350 שקל בחודש, לעשות את העבודה שלו כמו שצריך. אם יש לך פתרון איך לשפר את כל המערך הצבאי, אני כמובן אשמח מאוד לשמוע, ועוד יותר אשמח אם תכתבי את זה לאנשים שבאמת יש להם השפעה בעניין. באמת, בלי טיפת ציניות.

 

[purpleyaler]

לא צריך לבקש

זה עניין של שליחות. ככה חינכו אותי בבית, ההורים שלי סיפרו לי את סיפור תל חי כל ערב לפני השינה. ולא צריך להקריב שום שנים, זאת לא הקרבה- זאת זכות להיות שם בשביל האדמה שלנו. ובשביל זכות כזאת לא צריך לסבול, כמו שאמרת, מאנשים שלא עושים את העבודה שלהם כמו שצריך. אף אחד לא מצפה מאדם שמקבל 350 שקל לחודש לעבוד כמו שצריך, חוץ מכמה חולי נפש בהנהלה. יש לי פתרון, והלוואי שהיה למי לפנות, כי אין. אין לובי בממשלה שתומך בשינוי המדיניות הצבאית. הביטחון בארץ הוא קדוש יותר מחיי אדם, ולכן שום דבר לא יזוז פה. אני אשמח כמובן לגולל בפניך את תכנית שינוי המדיניות הכלל מערכתית שלי, אבל זה באמת הארד-קור חפירה..

 

[Cade Foster]

רק אם את מרגישה בנוח עם זה

לכתוב את המסקנות שלך אחרי שאספת מספיק ידע על תקציב הביטחון ואיך הוא מחולק לפי יחידות וכמה ממנו מוקדש למשכורות של החיילים, זה הרבה יותר קשה מלקרוא את החפירה הזאת. אם את מסוגלת לעשות את כל זה, המעט שאני יכול לתת מעצמי למען הדיון הזה - זה להקשיב לך.

 

[purpleyaler]

שמע

דיון תאורטי רעיוני בד"כ לא נתמך בדו"חות שנתיים של תקציבים. זה היופי בדיון תאורטי. הוא פונה לשינוי מדיניות של מנטליות, שבעקבות כך תוביל לשינוי אופרנטי. בכל אופן, במקום בו שורפים רעיונות ישרפו גם ספרים, ומשם הדרך לשריפת בני אדם הוא קצר.

 

[Cade Foster]

שמעי

את נשמעת כל כך אינטיליגנטית ויצירתית (לא ממקום של להסתלבט עליך, אני באמת עומד מאחורי כל מילה) אבל יחד עם זאת קצת תמימה. אפשר לשנות מנטאליות של יחידה מסוימת בצבא על ידי רעיון תאורטי, אבל לשנות את כל הצבא לפי רעיון תאורטי? 63 שנה המדינה הזאת קיימת, 20 רמטכ"לים עמדו בראש הפירמידה, חלקם עם תקציב גדול חלקם עם פחות, ועדיין הצבא נראה פחות או יותר אותו הדבר. ואלה אנשים שכן יודעים את כל הנתונים שצריך לדעת. אז או שהם עצלנים מידי כדי לחשוב על איך לשנות, או שהם חסרי יצירתיות או שפשוט אין דרך... אין חייל שלא נדפק מתישהו במהלך השירות הצבאי שלו. אני יצאתי ל-2 אבט"שים בטווח של חצי שנה + רזרבה אם מגדילים את הטווח הזה לשנה אחת. אני לא יודע מה המקרה שלך ועד כמה נלחמת על הזכויות שלך אבל לא קשה לי להאמין שבאמת דפקו אותך. אבל במערכת היררכית מתוך 2 אנשים תמיד יידפק אחד. מישהו תמיד יצטרך לסגור שבת או לארוז מנות קרב. זה סבל. אבל יש ברירה? אין דרך לנהל את הצבא בלי שכמה אנשים (הרבה) יסבלו.

 

[purpleyaler]

לפני כמה חודשים

אם היית אומר לי שמישהו מהאזרחות שם משהו על הצבא, הייתי צוחקת עלייך. אין לי מכר אחד אחרי צבא שבכלל זוכר שהיה לו דבר כזה, חוץ מהרגע של המילואים. הדחקה פוסט טראומתית או משהו. אני לא מסתובבת בחברה של מורעלים יותר, כי כל חבריי שבצבא נכוו והפכו למסמורטטים, כמו כל השאר. אני לא תמימה לחלוטין, אני לא מצפה לשנות את הצבא בדור שלי, ואולי לא של הנכדים שלי. אבל אם צרפת ויתרה על הסוסים אחרי מלחמת העולם הראשונה- אולי גם הוראות אלו יכתבו בדם, ומישהו יילמד משהו, נקווה שלא אחרי מקרה טראומתי יותר מידי. כרגע הצבא פועל על שיטת "אני נדפקתי בעברי, גם אתה תידפק כי אחרת זה לא פייר". וזה נכון, זה באמת לא פייר. תמיד יידפק אחד, כמו שאמרת, לפעמים אפילו שניהם. ו"צבא זה לא קייטנה", ו"תפסיקו להתבכיין", "חיילי שוקולד", "בתקופה שלנו לא הייתה אפילו קצינת ח"ן". אבל בנינו, כשהילדים שלך ילכו לצבא (כי זה ברור שיהיה צבא, הם סיימו להבטיח שלום עוד בחורף 73') האם תעדיף שהם כבר לא יצטרכו להידפק, כי מישהו שינה את הכללים של המשחק? ברור שכן. כל מה שנשאר זה להזיז משהו. שבוע שעבר ישבתי מול המחשב בתדהמה, תוך שעה המדינה הייתה על הרגליים וביטלה את הצעת החוק המפגרת של הממשלה לספק לכל החיילים נסיעות עד לבסיס וחזרה בלבד. יש גב מאחורי הצבא, והגיע הזמן שנתחיל להשתמש בו כדי לתמוך בחיילים הנדפקים.

 

[Cade Foster]

כשנגרם עוול אז מזיזים

השאלה היא מה את מגדירה עוול. אם חייל לא קיבל את התפקיד שהוא רצה זה לא עוול אלא הכרח. ברור שאף אחד לא רוצה להדק ניירות בשלישות, אבל גם את זה צריך מישהו לעשות. עד שלא תמציאי חיילים רובוטים שיעשו כל מה שתגידי להם מבלי שילינו על כך, תמיד יהיה האחד שידפק (למרות שגם אז בטח יקימו את ארגון זכויות הרובוטים ויגידו שזה לא מוסרי לנצל אותם ככה). לפני שאת חושבת בגדול איך לשנות את הצבא תחשבי בקטן - איך היה אפשר למנוע את התפקיד הנוראי שלך ממישהו שלא רוצה אותו? רק קחי בחשבון שאם לא את זו הייתה מישהי אחרת במקומך. לקצין המיון לא אכפת מי מכן תידפק (אלא אם כן יש לו אינטרסים סמויים, גם סיפורים כאלה כבר יצא לי לשמוע ולראות). בכל מקרה מה שתפס אותי בהודעה הראשונה שלך זה לא מה ואיך לשנות - אלא איך את מתמודדת. את נכוות מהצבא אז עכשיו במקום להעביר מהניסיון שלך לאחים שלך כדי שידעו איך להתמודד בתוך המסגרת - את אומרת שאת לא רוצה שהם יתמודדו בכלל עם המסגרת הזאת. עכשיו השאלה שלי היא - אם כל מלש"ב יקבל את עצתך ולא יתגייס - מה נראה לך שיקרה?

 

[purpleyaler]

עוול

עוול זה שחייל בדרך לאילת צריך לשבת על הרצפה באוטובוס, ליד נעליים של אזרחים, בנסיעה של 4-5 שעות. עוול זה המשכורת שהחיילים מקבלים בתמורה לעבודה שאי אפשר בכלל להעריך את שוויה. עוול זה כפייה דתית במקום הקדוש ביותר לציונות. עוול זה חוסר התייחסות לחייל, לצרכיו, לרגשותיו, לכאביו, לסבלו. עוול זה שחודש שלם גדוד בתותחנים חי ממצות וגביע גבינה ליום. עוול זה שהצבא עסוק בקקי-פיפי כמו "האם הנעליים שלך סגורות", במקום לשאול את עצמו למה חייל לא מכבד את המוסד הזה מספיק כדי להתכופף ולשרוך שרוכים. עוול זה שמקדמים נשים לתפקידי מפתח רק כדי להגיד שיש שם נשים, בלי התחשבות ביכולות שלהן, כסת"ח מושלם. עוול זה ההתפקרות של מוסד הקצינות. קצין כיום זאת חצי מילה גסה, לא כבוד. תודות לתנאי קבלה נמוכים. אף אחד מהדברים האלה לא קרה לי, זה לא עוול אישי. העוול האישי שלי היה שנתקעתי עם מפקדת שהעליבה אותי מול כולם, לא נתנה לי להגיע למשרד מרוב שמירות (נניח 4 ימים ברצף בנשקייה), והעובדה שלא התייחסו בכלל למה שרציתי לעשות, בעוד בנות אחרות לא הפסיקו להתלונן שהן מעדיפות להיות במשרד. ומשאלת הלב הכמוסה שלי, כשאני מספרת למלש"בים את החוויות שלי ושל חברי, היא שהם יתקוממו, ויידרשו שינוי שלי הוא כבר לא רלוונטי, במקום להיתקע במעגל הסבל הזה.

 

[Cade Foster]

אחד אחד

חיילים שיושבים על הרצפה - אין פה קשר לצבא אלא להתנהלות האומללה של הרכבת. כשאנשים תלויים בך ואת המונופול, למה שיהיה לך אכפת מהתנאים שלהם? כל עוד אנשים מעדיפים לשבת על הרצפה בשביל לחסוך פקקים ולהגיע חצי שעה-שעה מוקדם יותר (גם אני), ככה זה יימשך. המשכורות של החיילים - בשביל זה את צריכה להכפיל/לשלש את תקציב הביטחון שמפוצץ גם ככה. כפייה דתית - לא קשור לצבא. חוסר התייחסות לחייל - יש ויש, זה לא עניין של צמרת הצבא אלא של החייל הקטן. אני כשרציתי להוציא אישור יציאה לחו"ל המשקית ת"ש באמת יצאה גדולה וטיפלה בי נהדר אבל חיילת מהמדור שלי, שאין לה אבא, לא קיבלה ממנה אישור עבודה כי היא ראתה שהיא מחזיקה פלאפון. גדוד בתותחנים - אני מניח שזה חלק מהחינוך הספרטני שמקבלים חיילים קרביים. הם בחרו את זה והאמת שלא יצא לי לשמוע אותם מתלוננים יותר מידי. אל תחפשי מלחמות בכוח. פיפי-קקי - שוב, תלוי במקום שאת נמצאת בו. אני לא גילחצתי מאז הטירונות שלי (כמעט שנתיים) ואף אחד עדיין לא אמר לי מילה. יש מקומות שדורשים יותר משמעת. נשים - אני באמת לא יודע מה השיקולים לבחירת אישה לתפקיד ואני מניח שגם את לא, אז בואי נעזוב את זה. אני מכיר חיילת שמזדיינת עם המפקד שלה (שמזמן עבר את גיל 50) בשביל כל מיני אפטרים וחופשים ע"ח הצבא. מצד שני כשהגעתי לממר"ם זה היה בתקופת החפיפה בין איילה חכים (שקודמה לתת אלוף) למחליף שלה (שהוא הרבה פחות מוצלח ממנה), היא הכירה את כל החיילים ביחידה שלה וכולם אהבו אותה. ככה שזה גם הרבה תלוי עד כמה האישה מתייחסת לתפקיד שלה. עוול שלך - מצער לשמוע, בהחלט יש מקומות רקובים בצבא. אבל את משליכה את המקרה הפרטי שלך על כל הצבא, כאשר יש יחידות שמתנהלות מצוין. יש גם אנשים חרא. צריך להתמודד איתם ולא לברוח מהם.

 

[purpleyaler]

תודה שהקדשת זמן לענות על כל אחד

כאילו, ברצינות, מורידה בפניך את הכובע. זה גם ממש טוב שיש לך פתרון או הסבר לכל דבר. למישהו במדינה הזאת צריך להיות. אבל שוב פספסת את העיקרון. אני מבינה שאתה עדיין בצבא, אז תן לי לספר לך משהו מחיי האזרחות שאני חווה אותם כבר שנתיים- הצבא, זה כמו בוקקה של הממשלה על הפנים שלך. כולם משפיכים עלייך- הנהלת הצבא, המדינה, הממשלה, חיילים אחרים, מ.צ, נהגי אוטובוס, חברה שלך- כולם כולם עומדים במעגל ועושים לך בוקקה. ההבדל היחיד בין הצבא בישראל לאזרחות, היא שאחרי שלוש שנים שכבר התרגלת לבוקקה הזאת, הם דורשים שתשלם על זה. הח"כים אומרים: "היי, שמענו שאתה אוהב שמשפיכים לך בעין. אנחנו מוכנים לעשות את זה, רק כדי לגרום לך להרגיש יותר טוב. אבל זה יעלה לך 1000 שקל בחודש. בסדר?"