רוב תושבי החלק האירופי של רוסיה הם אירופאים לכל דבר. אם תתן, למשל, לסנט פטרבורג להתפצל מרוסיה ולהפוך למדינה עצמאית בתוך האיחוד האירופי, ייתכן שחלק נכבד מתושביה יצביעו בעד.
שצריכים עזרה והמערב אירופאים לא הכי מחבבים את המזרח אירופאים בלשון המעטה.
אפילו להשכיר אוטו בשביל לסוע ממדינה מערב אירופאית למדינה מזרח אירופאית הם לא נותנים, ואפילו לא לצ'כיה שדי התקדמה יחסית לאחרות.
אלא מי רואה את עצמו מערב אירופאי (קרי- האיחוד) או מזרח אירופאי שבקונטקסט הסובייטי נקשר להתנגדות למערב הקפיטליסטי ולאיזורי השפעה. כשמפגיני יורומיידן צועקים שהם רוצים להיות חלק מאירופה הם מתכוונים שהם רוצים להפסיק להיות "איזור השפעה רוסי" ולמגר את השלטון הקיים שמושתת על שחיתות וביורוקרטיה סובייטית.
אתה מדבר על אינדיוודואלים שרוצים להיות חלק מהאיחוד או להגר לארה"ב למשל. אין פה קשר להגדרה הלאומית של רוסיה. לעומת זאת המעבר אוקראינים מבחינת ההגדרה רואים עצמם כחלק ממערב אירופה, קרי- מתנגדים לכל מה שנושב מהכיוון הרוסי.
זה כמו שיש לך כל מיני הוגי דעות ולאומנים רוסים שמדברים על כך שהגדרת התרבות הרוסית היא אסיאתית ולא קשורה לאירופה.
ההבחנה כאן היא מאוד ברורה ולכן גם רואים בבירור איפה עובר הקו של המתנגדים לקשר עם האיחוד והתומכים בו- במזרח המדינה שקשורה תרבותית יותר לרוסיה פוחדים שהקשר לאיחוד יחסל את כוחם הפוליטי וינתק אותם מהקשר לרוסיה.
היו תנועות סמי-בדלניות שדגלו בהתנתקות מרוסיה (אני אפילו לא מדבר על קווקז או טטרסטן, אלא מקומות כמו סנקט-פטרבורג או המזרחי הרחוק של רוסיה). ז"א אין קשר ישיר בין תרבות לפוליטיקה.
במזרח הרחוק הייתה תנועה אי שם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אין כיום משהו פעיל שם והתנועה לעצמאות סיביר קיימת רק על הנייר.
הכל קשור לפוליטיקה כי פוליטיקה זה מאבק על משאבים וגם תרבות זה משאב (או פועל יוצא של משאבים). בכלל אחת הטענות לעליית הלאומיות היא מאבק על משאבים ושליטה בין אליטות מקומיות לשלטון מרכזי.