טוב!!!

[voguemaster]

אתה משעשע

הכל משתנה, איך תוכל לטעון שלא ?? למה לדעתך אופי לא משתנה ? אני אסכים איתך אם תגיד שלא כל הצדדים או הפנים שיש לאופי משתנים, אבל יש גם יש דברים שמשתנים, ואני חושב שקביעה שיופי נעלם ואופי נשאר היא רק ניסיון של אנשים להוריד מערך היופי על חשבון ערך האופי. אני חושב שהדברים שקולים וחשובים באותה מידה, או לפחות כמעט באותה מידה, בנטיה קלה לאופי. כי מה לעשות משיכה מינית חשובה לנו מאוד. אלי

 

[אלדד26]

לא מדויק.

לתפיסתי, התנהגות משתנה בעקבות אירועים מסוימים שחולפים על חיינו, אבל האופי, האופי הבסיסי - תכונות האופי שהתגבשו בנו אם גנטית ועם בצורת חיברות וחינוך - אלו לא נוטים להשתנות אחרי שנות ה - 20 לחיינו. זו תפיסתי. אינטליגנציה לא עולה עם השנים (בלי קשר לתכונות אופי). אדם בוגדני לא ישתנה, גם אם תהיה לצידו מלכת כל חלומותיו ופסגת שאיפותיו. הוא עשוי להכריח את עצמו שלא לבגוד - וגם זה לא לאורך זמן - אבל בליבו הוא יחשוק באחרות. וככה אני יכול להמשיך עם עוד עשרות תכונות. ואגב, ניתן להימשך לאישתך גם בגיל 70. אבל המראה החיצוני נעלם; ומשיכה מינית היא יותר ממראה חיצוני. הרבה הרבה יותר. ובשרשור האמור דוסקס עניין המוגבלות הפיזית. אני מאמין שבמוגבלות פיזית יש יותר מעניין המראה החיצוני. על המראה החיצוני אפשר להתגבר בקלות יחסית, אם ממשקלים את הקריטריונים בצורה נבונה (למרות שאני מסכים שגם פה יש ביטוי לאינדיבידואל ולצרכיו). יש בעיות אחרות עם מוגבלות פיזית, בעיקר אם מדובר במוגבלות רצינית באמת. מדובר בכוחות מיוחדים שיצטרך בן הזוג להשקיע - וזו כבר החלטה שכל אחד צריך לקחת בעצמו, לעצמו.

 

[אלדד26]

ניחשת לא נכון

קודם כל, גזענות מתייחסת לגזע, ולא נראה לי שמישהו פה דיבר על גזע. גם נכים יכולים לאכול נכון, וגם נכים יכולים לטפח את עצמם. גיסי נכה צה"ל בכסא גלגלים, והוא עדיין עוסק בספורט ככל יכולתו, שומר על בריאותו וכו´. אין שום מניעה כזו, אלא אם כן מדובר באמת בשיתוק מלא דוגמת סטיבן הוקינג, למשל.

 

[babe10]

אז זהו,

שלא התכוונתי אליך. לשם שינוי...

 

[babe10]

טוב נו...

לפחות את מודעת לזה שהכל פנטזיה ושכשהמציאות "תכה" בך, תוכלי להיות מאושרת אתה. נרגעתי. לגבי המכנסיים... יאק. זה כל כך לא מה שחשוב בחיים וכדאי שתפנימי את זה. כי מה לעשות. הגוף שלנו משתנה, ויבוא יום שגם שלך ככה. ואני מאחלת לך שהגבר שלך לא יגיד לך שאת מושלמת והוא אוהב אותך, אלא שיאהב אותך למרות שחיצונית את כבר לא. ולגבי הודעה נוספת שלך... 6 שנים? אחותי. קטן עליי. החבר האחרון שלי טיפה יותר מ-19... אני חציתי את ה-31 לא מזמן. האהבה הכי גדולה של חיי!! גיל הוא רק מספר. (... And a damn good one אם יורשה לי להוסיף...

) צעיר / זקן זה אופי. לא מה שכתוב בת.ז. אין כמו ריחוף כל זמן שמודעים לנחיתה שתגיע..

 

[אלדד26]

תפילה קטנה -

אני מקווה שילדת הקיץ שלנו לעולם, לעולם לא תצעד עם אותו "אנטיתיזה" לחופתה. מקווה בשבילה שלעולם המציאות לא "תכה" בה, כי המציאות לא מוכרחה להיות מישהו שמן, מגעיל וטיפש שהיא לא מפנטזת עליו עכשיו. הכל פנטזיה? לא. הכל זה חלומות - וחלומות מגשימים, או שמתעוררים בגיל 75 על ערש דווי ומסתכלים אחורה באכזבה ענקית. חלומות מגשימים, והיום אם אפשר

 

[אלדד26]

לא להתפשר לעולם. נ-ק-ו-ד-ה.

 

[dianah]

לא להתפשרות ../images/Emo70.gif

באופן כללי אני דווקא כן תומכת בהתפשרות ובפשרות, למעט כשזה מגיע לבני זוג. וחלק יקראו לזה גבולות/קוים אדומים/נקודות חולשה/חסרונות...what ever...אבל כל ההגדרות האלו הן בעצם הדרישות שלנו מבן/ת הזוג הפוטנציאלים, דרישות המבוסות במידה לא מעטה על התכונות שלנו עצמנו: ובהקצנה מכוונת אתן דוגמה שגבר יפהפה וחלומי (וכל אחד/אחת יכולים לדמיין את מי שתרצו ...) סביר להניח שלא ידרוש במכוון שבת הזוג שלו תהיה "האנטי תיזה" ליופי הטהור בהתגלמותו..ולהיפך..או אדם דתי מאוד לא יחפש במכוון ולא יוכל להתפשר על בן זוג חילוני מאוד ולהיפך... וכן הלאה. לדעתי אחת המגרעות הגדולות ביותר בקשר שהוא מראש מתחיל מפשרה על משהו שהוא עקרוני לנו...וכן, ניסיתי לעשות זאת, ולתת צ´אנס נוסף ונוסף ונוסף....ונוסף, ותמיד נשארה הבעייה הזו, "הדרישה" הזו שלי מבן הזוג שלא התממשה ושלא היתה עתידה להתממש אי פעם. ולכן ילדת קיץ וכל אחד אחר, לצורך העניין, - אל תתפשרי על אף אחת מהדרישות שלך...כולן חיוניות עבורך. פשרה על משהו שחשוב לך, תמיד יהיה ברקע של הקשר. תמיב יהבהב וינצנץ לך, כאומר "תראי מה עשית...". וכפי שאמרת, ילדת קיץ, יש הרבה טוב בעצמאות ובלבד הזה, ולישון באלכסון על המיטה, אבל הרבה יותר כיף לישון באלכסון על המיטה ופתאום להרגיש גם את האלכסון השני של בן הזוג...אבל אל תתפשרי על האלכסון הזה, תדרשי שהוא יהיה בדיוק מה שאת מחפשת ורוצה...פשרה קטנה פה ושם תביא לפשרה גדולה יותר וגדולה יותר

מישהי כתבה כאן בעבר שאחד השלבים הקשים ביותר בסוף הערב זה להגיע לבד לדירתך, להוריד את בגדי הערב שהשקעת בהם ןאת האיפור המושקע, ולהיכנס (שוב) לבד למיטה, לעוד לילה..וזה נכון , ונורא קשה ועצוב, אבל לא מצדיק את ההתפשרות. אוף יצא לי נורא ארוך

ולמרות שאת מתעקשת שדברייך הבלים וגיבובי שטויות..בטח שמת לב שאו שהם לא כאלה, או שכולם כאן "מגבבים שטויות" בעקבותייך

כל טוב, דיאנה

אמת שאין

 

[amir_aikido]

התפשרות מהבטן/../images/Emo23.gif ולא מהראש

לדעתי חשוב לעשות הפרדה מאוד מהותית בין התפשרות על דברים גדולים ובין התפשרות על דברים קטנים ולא מהותיים. את עיקר ההפרדה בין הדברים הגדולים והקטנים אני חושב שעדיף לא לעשות בראש, אלא בלב. יש מעט דברים שאנחנו כבר יודעים שלא נתפשר עליהם ולא נתאהב בלעדיהם, ואפילו אם זה יהיה צבע העיניים (סתם בחירה אדיוטית), אנחנו יכולים להכניס אותם ל"רשימה שלנו" ולנסות לברר עליהם מראש. אבל, חשוב שלא נתחיל לנפות על כל שטות, זו כבר הקצנה לכיוון השני. בהחלט מותר גם להתפשר על דברים שאולי מפריעים לנו אבל לא מהותיים לנו ("היא אוכלת במבה"

) אני בטוח שאלעד למשל, כשהוא מדבר על לא להתפשר מתכוון רק להתפשרות מהסוג הראשון, ולא להתפשרות מהסוג השני. ואני בספק כמה אנשים באמת מתפשרים על דברים שהם עקרוניים עליהם. אבל זו כמובן רק דעתי, ואני שומר גם על זכותי שלי שלא לנהוג לפיה. אמיר

 

[אלדד26]

כמה דברים -

אלדד. לא אלעד. מה כל כך קשה? בדיוק כמו ששלום עושים עם אויבים ולא עם אוהבים, כך גם פשרות עושים על דברים מהותיים ולא על דברים לא מהותיים. ולכן, פשרות מטבען הן דבר פסול. על דברים לא מהותיים ("היא גונבת את השמיכה בלילה") אתה לא מתפשר, כי אין פה פשרה, זה אולי לא הדבר האידיאלי ביותר עליו חשבת - אבל מצד שני, אי אפשר למצוא את בן הזוג כמו שבדיוק חלמנו אותו. אבל שוב - אלו לא פשרות במלוא מובן המילה. פשרות עושים על דברים מהותיים, ואלו מובילות בסוף לאומללות ולכשלון הקשר.

 

[amir_aikido]

|סליחה" על הטעות בשם

אלא חלק מהחסרונות שלי

עמן בת הזוג שלי תצטרך ללמוד להתפשר אמיר

 

[yupy9]

סבבה אני בעד...

זה רק הגיוני לחשוב כך, גם אני כמוך- מאמינה שאם עד עכשיו זה לא קרה לי זה כבר לא יקרה... (מצד אחד) מצד שני- יש לי ידיד בן ארבעים ומשהו שאמר לי "צאי מזה, את לא כזו מיוחדת, בסוף כמעט כולם מתחתנים...- גם לך זה יקרה" (ורובם גם אח"כ מתגרשים- אך זה כבר סיפור אחר...) אבל בינתיים אני דוקא חייה עם ה"לבד" הזה די הרבה זמן- מתרגלת ומיתרגלת ולא נעים להודות-אך גם די נהנית. לפעמים אני מסתכלת סביב על החברות שלי הנשואות או אילו שיש להן חבר הרבה זמן ובעצם רואה שהחיים שלהן זה ממש לא פיקניק, ויש משהו מופלא ונהדר בידיעה שאני את "האחד" שלי עוד לא פגשתי ובסופו של דבר אולי (רק אולי) לכשאני אמצא אותו - הוא יהיה עוד הרבה יותר טוב ממה שהעזתי לקוות- לו... מין הרגשה נחמדה שאין לך אחרי שמצאת, כי אז את בשלב בו את מתרגלת את ההיתכחשות לפשרות שעשית... לא כך?!

 

[אלדד26]

הממממ

טוב... יש לי הרבה מה להגיב על כל זה

קודם כל - למה לא נעים להודות? את אמורה ליהנות בחברת עצמך, בדיוק מאותה הסיבה שאת אמורה גם לאהוב אותך (לא בקטע של נרקיסיסטיות, אבל בהחלט להיות מרוצה מעצמך, בלי לחדול להשתפר). אל תאמיני שאם עד עכשיו לא - אז לעולם לא. אם עד עכשיו לא, אז מחר אולי כן. ואם לא מחר, אז מחרתיים. לדעתי יש יותר סיכוי שתמצאי מישהו שיתאים לך ויסעיר אותך - מאשר ההיפך. לא רובם מתגרשים, למרות שאני יכול להסכים שרוב הנישואים מסתיימים בכישלון. סטטיסטית, 38 אחוז מהנישואים בישראל כיום מסתיימים בגירושים. משום מה נדמה לי שיש אחוז קטן הרבה יותר של זוגות זקנים שאוהבים באמת. החיים אינם פיקניק בכל מקרה, אבל אני חושב שהרבה אנשים מפחדים מהבלתי ידוע ובעקבות כך פוצחים בשרשרת פשרות שסופה ידוע מראש. אז... אני מקווה שאת, בשבילך, לא תתפשרי ותמצאי את האחד המיוחד בשבילך.

 

[babe10]

בייבי, חשבון?..... ../images/Emo12.gif

38 אחוזים זה ממש לא הרוב....... הגירושים קורים כי זה קל. כי אנשים חושבים שנישואין זה פיקניק ארוך וזה לא. שני אנשים, שונים אחד מהשני ברמות אלו או אחרות מנסים להגיע לאיזושהי הרמוניה וכשמגלים שזה לא בא בקלות במקום לעבוד על הקשר, חותכים אותו. יאק. לא קל להסתדר עם מישהו אחר. לאורך זמן. במיוחד כשזה בן / בת המין השני עם פרצי הורמונים אלו או אחרים. עבודה. עבודה. ועוד עבודה. חתונה זה לא השיא, כמו שהרבה חושבים בטעות. חתונה זו רק ההתחלה של עבודה מאוד קשה. שלפי דעתי, בכל אופן, משתלמת בסופו של דבר.

 

[אלדד26]

ברור ש - 38 זה לא הרוב, אבל -

12 האחוזים עד להשגת הרוב לא עומדים בלחץ הקהל של הזוגות שאינם מרוצים ונשארים ביחד באומללות היסטרית. ובדיוק, אמרת את הסיבה בעצמך: אנשים חושבים שנישואין זה פיקניק. ואז הם לא מצליחים. רק שאז, לפעמים הם "עובדים על הקשר" (="עובדים על עצמם"). אני מצטער, אני לא מאמין בשינויים דרסטיים באופי. ואז יש ילדים, ואז זה נהיה בלאגן, ואז "אי אפשר" להתגרש - ואז נהיים אומללים. טה דה! חתונה לא צריכה להיות "ההתחלה של עבודה קשה מאוד". חתונה צריכה להיות איזשהו אירוע סימבולי שלא אמור לשנות כלום במערכת היחסים. לא שיא, לא סוף, לא התחלה. מערכת יחסים ארוכה היא דבר מורכב שצריך לטפח לכל אורך הדרך. מה זה "משתלמת בסופו של דבר"? היא צריכה להשתלם מדי בוקר!

 

[babe10]

יום בא ויום הולך...

ואת נשארת נאיבית שכמותך... די... שגרה זה רע? כן. ואין זוג שכל בוקר במשך 60 שנות נישואין קם עם חיוך. אין. סורי. השגרה מכניסה לחיי הזוגיות בעיות ומכשולים שמחייבים עבודה. וכן, כשאתה מתחתן ונכנסים פרמטרים כמו משכנתא וילדים וחובות, ובעיות, והזקנה.. או הבגרות, והילד בבי"ס, והבעיות עם ההורים שמזדקנים.. ובכלל. חתונה זה סיפור אחר לגמרי מאשר זוג שחי יחד. חתונה הופכת אתכם למשפחה ועקב כך מכניסה בעיות. מה לעשות. ככל שיש יותר אנשים במשוואה היא מסובכת יותר. חוץ מזה: אם כבר 13... 12 זה עדיין לא רוב..

ומדי בוקר? ... אמממ... אתה טיפוס של בוקר?..

רק טוב שיהיה.

 

[אלדד26]

המממ

שגרה זה רע, אבל שגרה *טובה* היא משהו שניתן להיות מרוצה ממנו, בניגוד לשגרה מלאת מכשולים, ריבים, ושנאה שמתפתחת לה לאט לאט אבל יפה, במקום האהבה שנעלמה לפני שנים. ואז בוגדים, והכל כל כך נהדר.... יאק. והכל בגלל שאנשים מתפשרים. בכל מקרה, חתונה היא לא ה-ISSUE פה אלא הבעיות - המשכנתא, הילדים וכו´. את לא רוצה לדעת איזה טיפוס אני. בוקר, צהריים, ערב, לילה, ו - All over again. והרוב הדרוש שואף ל - 50% מלמעלה, ולא ל-51% - אם את מתעקשת

 

[babe10]

אהההממממ....

בוקר, צהרים, ערב ולילה ו All over again..... נו , שוין... אז ברור שלא ישאר לך זמן לריב..

 

[voguemaster]

כמובן

החיים מתחילים בגיל 60, אחרי שלא צריך כבר (בשאיפה) לדאוג יותר לרווחת הילדים (הם אמורים להיות מסודרים כבר)

אלי

 

[SummerGirl]

בדיוק ככה

גם אני אותו הדבר, יודעת שהציפייה תשתלם בגדול בסופו של דבר. מה זה בגדול? בענק! מה זה בענק??? יבוא יום שאכנס לפורום הזה ואגיד לכולם אההההה!!! אמרתי לכם!!! אבל זו דעתי בלבד.