אוקיי.. ארשת רצינית ותשובות רציניות
הספר הנידח הוא דוגמה, שנועדה להמחיש את רוח הדברים. אם חווית פעם את ההרגשה של להזכיר שם של ספר שאהבת ושאת לא מכירה אף אחד שקרא אותו, ולגלות שזה לידך יודע בדיוק על מה את מדברת, תביני למה נתתי את זה כדוגמה. אני פשוט חוויתי. זה מה זה כיף. ולא הכרחי להיכנס לאותם מכנסיים מהקיץ שעבר. פשוט תלוי איך את מרגישה עם עצמך. אני ארגיש יותר טוב אם אני אכנס לתוכם, כי לי חשוב לשמור על איך שאני נראית. ובקשר ל"לעשות צחוק מעצמי", אם ראית פעם מישהי עם חולצת בטן שמגלה כרס משתפלת, אולי שמת לב לעובדה שזה לא הכי אסתטי. ואני מודה בחולשתי. אסתטיות חשובה לי. לאכול נכון זה לאכול דברים שטובים לגוף. לא שאני לא אוהבת ג´אנק-פוד, אבל לא לחיות על זה. אלה דברים שניכרים אח"כ מאד מהר ומשפיעים על הבריאות, על איכות החיים ועל תוחלת החיים. לחיות נכון זה לשלב פעילות גופנית כחלק מאורח החיים, זאת בנוסף ללהיות אופטימיים, לחייך הרבה, ולא לקחת ברצינות יותר מדי דברים שנועדו מלכתחילה להיות קלילים. האנחנו שצריכים לחיות ככה זה לדעתי כל המין האנושי. שלא תביני לא נכון, לכל אחד יש את הזכות הבלעדית לקלקל את המכונה שאיתה הוא בא לעולם. אם מישהו יחלוק עלי ויגיד לי שג´אנק פוד, עישון ורביצה מול מסכים היא אורח החיים הכי נכון עבורו - סבבה. אני פשוט לא חושבת ככה, ואני מעדיפה לחיות עם מישהו שחושב כמוני. ואולי אני טועה, אבל אני מרגישה באיזושהי ביקורת בטקסט שלך, בנוסח "את מחשיבה מראה חיצוני יותר מדי, יש עוד דברים מעבר", בטח שיש. מי חלם על להזניח אותם? אבל מי אמר שזה צריך לבוא על חשבון שמירה על הנכס שאיתו באנו לעולם ושנקרא הגוף שלנו?
אבל הנה... יש אי שם מישהו שיהיה שלך יום אחד - ואפילו יש לך רשימת מכולת, גם אם את לא רוצה (וזה לגיטימי) לפרסם אותה כאן.
