חמתי האובססיבית

[יפה בוקבסקי]

המגיבות בפורום לא אמורות להיות ברווזים במטווח

לקבל יריה ולשתוק
כשכותבת מגיעה לפורום ומתחילה להשתולל ולהתעמר בכותבות רק בגלל שהן לא עמדו דום וחיזקו אותה אלא היתה להן ביקורת שונה ממה שהיא ציפתה לשמוע היא צריכה לדעת שכנראה יענו לה בחזרה.
אדם שיורה לכל הכיוונים צריך לדעת שלעיתים כדור יכול לפגוע בקיר ולחזור אליו.
משום מה לא ראיתי התייחסות לעובדה שהיא קיללה ועברה על חוקי הפורום לעומת שאר הכותבות כשגם שעקצו לא עברו על אף אחד מחוקי הפורום.

בכל מקרה זה נראה לי קצת לא ראוי לדון בזה דווקא היום.

 

[שושנה אמסלם]

שלחתי לך מסר

 

[mיטלמן]

מסקנה, את מכירה את הכותבת.

לא מסוגלת להבין שום אפשרות או סיבה אחרת להשאיר את הפוסט הראשון שלה וגם כמה אחרים ולמחוק תגובות,
לא משתכנעת מהסבריך וגם לא מקבלת אותם,
ה"מחיקון" בידיך, אבל לדעתי את חייבת תגובות בפרהסיה ולא במסר אישי.

את רואה את העוולה וחוסר הצדק בתגובות ומוחקת, למה לא את כל השרשור מהתחלה? בעיני זו היתה התגובה הנאותה, כי כאן את מוציאה את כולנו לא סתם נקמניות ורעות, אלא גם לא מתיחסות לנושא אלא לכותבת, את מצליחה להפריד?
מודה מראש לתגובתך הפומבית.

 

[שושנה אמסלם]

הסברתי למה נהגתי כפי שנהגתי. לא מקובל עלייך, זכותך.

 

[mיטלמן]

מבקשת הסבר, מה ההבדל בינך ובין הנהלת הפורום?

היכן אני פונה להנהלת הפורומים?

 

[חובטת שטיחים]

למרות שאת טוענת שאין שום קשר בין האישיות המקסימה והעדינה

שאת במציאות לבין האישיות חסרת הביטחון, הקנאית והמתנשאת שמציגים הפוסטים שלך - לי קצת קשה להאמין לדיסוננס הזה.
קשה לי להאמין לזה משתי סיבות, הראשונה היא שזה בכל זאת אותו האדם... והשניה היא דווקא העלבון הכבד שלך כאשר מספרים לך איך את מצטיירת דרך הפוסטים שלך.
אני מבינה שמאוד מאוד קשה לך לקבל את זה שיש לך באישיות את התכונות הקשות הללו, אבל לכולנו יש אותן והן "מציצות" החוצה מידי פעם.
אצלך הן התפרצו פה, בפוסט הזה וכמה שתכחישי זאת, יש פה לפחות 20 אנשים שהבחינו בזה, אז כנראה שזה בכל זאת קיים.
התכונות הללו, כאשר הן מתפרצות גורמות לך לאי נוחות עם עצמך ואפילו לסבל, את הרי רוצה לראות את עצמך עדינה ומתוקה וחביבה - אז מאיפה זה הגיע, לעזאזל?
הרגשות הקשים והתכונות המחורבנות שצצות בעקבותיהם לא נעלמים, אבל אפשר לחיות איתם. מתי תוכלי לחיות בשלום גם עם ה"זבל" שבפנים? קודם כל כשתודי בפני עצמך שהוא קיים. אחרי כן, כאשר תלמדי "לשלוט" בו, למתן את השפעתו, לתת יותר מקום לתכונות חיוביות כמו סלחנות, ענווה, נדיבות (רגשית) וחסד - ולא רק לאילו שנחמדים אלייך, אלא גם לכאלו שלפעמים קשה להם לפרגן לך... וכשיהיה לך מספיק ביטחון עצמי לדעת שאת בסדר, גם אם את לא מקבלת את האישור לזה כל הזמן מכולם (כולל חמותך) או לא מקבלת את מה שנדמה לך שמגיע לך בזכות זה שאת בסדר.
זה כמובן תהליך ארוך, זה לוקח בערך חיים שלמים, צריך לעבור בדרך איזו חוויה או 2 שאת בטח מבינה שעדיין לא יצא לך לעבור (ככה שהזילזול המוחלט במה שאומרות נשים מבוגרות ממך ב20-30 שנה שם אותך במקום קצת... מגוחך) ולפעמים צריך בשביל זה תיווך של מטפל.
אבל באמת למה שתקראי את השטויות שלי, או חלילה שתחשבי עליהן לשניה וחצי... אני הרי לא מכירה אותך ובכלל סתם זקנה קשקשנית שיש לה בקושי תואר שני בפסיכולוגיה...
אמא שלי אומרת: "כל החיים אנחנו לומדים ובסוף מתים טיפשים..."

 

[mykal]

יש לי אליך שתי שאלות,

1)למה עשית רק תואר שני? למה לא דוקטוראט?

2)לא ידעתי שאנחנו אחיות? אמא אחת לנו?

כי גם אמא שלי --אמרה אותו משפט.

ומאוד אהבתי והתחברתי להיותך זקנה קשקשנית--וואלה--גם אני אבל מרגישה אחרת.

 

[דנה בננה 4]

 

[חובטת שטיחים]

תשובות...

1 - כי אני לא מספיק חכמה, גם את שני התארים האלא קיבלתי רק כי שכבתי עם המרצה

2 - אולי אנחנו בכלל מן טרול שבא לעצבן את ניקול... אותה הכותבת בשני שמות משתש שונים? משהו בסגנון דר' ג'ייקל ומיסטר הייד...

 

[mykal]

לתשובה 1)ככה היה בפסיכולוגיה? כי בספרות והסטוריה שכבו רק בספרים.
לתשובה 2)האמת שיש לך דמיון טוב משלי--לא הייתי מגיעה לרעיון כזה.

 

[VW PASSAT 2008]

לכו לייעוץ. אחרת לא תצליחו לשרוד

יש ביניכם הבדלים תרבותיים. זה לא פשוט לגשר ואולי לא תצליחו אבל תנסו ע"י ייעוץ.
בינתיים אל תלכי לשבת איתו יותר מדי שעות בבית הוריו זה יחריף הנזק.
&nbsp
ואם לא ילך אז את עדיין צעירה ותתגרשו מהר. לא לסחוב בכוח נגד פערי התרבות. עצוב אבל כשיהיו ילדים יהיה עצוב שבעתיים
הבנתי כי את ממוצא תימני ונולדת בארה"ב והגעת ארצה לפני 6 שנים? מה את לומדת? מה בעלך? מה עיסוקכם?

 

[סיביאס6]

לשמור מרחק ויפה שעה אחת קודם. לא לסחוב

אותך להוריו ועל מנת לא לקפח אותו, אז גם לא לסחוב אותו להורייך.
או אז יהיה לכם שקט וחופש. אלה דברים חשובים מאוד.

לדוגמא: לצמצם את הביקורים - פעם בחודשיים להורים שלו ופעם
בחודשיים להורים שלך.

 

[האהבה היא פרח]

את לא מכבדת אותה והיא בתמורה מחזירה לך

תכבדי אותה את - הדברים ישתנו.
&nbsp
&nbsp

 

[מתכנת הודי]

תעיפי אותו ואת המשפחה שלו !!!

את עוד תסבלי הרבה ממנה ואת תבכי דם ממנה !
תתגרשי כל עוד את יכולה ותמאצי בחור מאותה מנטליות שלך עם חמה נורמלית. נשארו עוד כמה חמות כאלו למרות שאת מרביתן הייתי שם מול כיתת יורים !

 

[anati43]

מי שנשמעת איום ונורא זאת את, ניקול. חמותך מסכנה, איך נפלה על

כלה מפלצת כמוך.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

כל כך מובן

ניקול היקרה,
ראשית, מודע כי לא קראתי את התגובות ואני מקווה שאני לא אחזור על מה שכבר נאמר.
הבעיה שלך היא בעיה שמשותפת להמון ( לא סתם נפתח פורום חמותי ואני

)
הדבר החשוב ביותר הוא האושר שלך עם בעלך. לפי מה שהבנתי הוא מבין ותומך בך. שבי איתו ונסי להגדיר יחד מהם הקווים האדומים שלך. נסי לנסח את הדברים במספר מועט של משפטים ברורים. לדוגמא שלא ידברו על הילדים שבדרך, שלא ידברו על ענייניכם הכספיים.... כמובן שנתתי דוגמאות שלא חייבות להיות העיקר.
בקשי מבעלך שיש לבד עם הוריו ( שלא בנוכחותך) ויבהיר להם את המצב. כמה לא נעים לך להיות בנוכחותם כשהם מדברים כך, ויציג להם את הקווים האדומים שקבעתם יחד. אם הוא מסכים אז אפילו ניתן לומר שאם לא יעשו זאת תפחיתו את מספר הביקורים אצלהם.
מצד שני, כפי שכבר כתבת בעצמך, ("עץ עקום לא ניתן ליישר") לא תשני אותם - ועכשיו מגיע הצד שבו את עושה את המאמץ:
אני מניחה שאת לא רוצה שבעלך יאבד את הוריו, וילדיכם לעתיד את סבא וסבתא שלהם. את לא חייבת לאהוב אותם, אך כדאי להגיע למצב סביר בשבילך. נסי לחפש את הדברים הטובים בהם (אני יודעת אחד - הם הצליחו לגדל ילד שאת מאוד אוהבת). זה לא קל כשאת כל כך כועסת עליהם. נסי לתת לה להרגיש שהיא עוזרת גם אם בסופו של דבר לא תשתמשי במה שהיא נתנה.
אין ספק שכשיכנס ילד לעניין היחסים ישתנו, לא בהכרח לרעה ( יתכן שאז הם יבינו שאת פה לתמיד ויקבלו אותך יותר בשמחה).
התהליך אינו פשוט, ודורש זמן,
אך אל תתיאשי,
בהצלחה

 

[ערדושקה]

יש פתגם שאומר"

ה"היי חכמה , לא צודקת"....
אבל מאופן כתיבתך נראה לי שלהיות חכמה יהיה לך קשה מאוד....
אז תמשיכי להרגיש שרק את צודקת...
רק תחשבי לאיזה אווירה יכנסו ילדייך בעתיד.....

 

[עץ כחול]

כמה דברים

האשה היא מלכת הבית. כלומר את. ויתור על מעמדך דווקא מכרסם ביחסים
שלך עם בעלך ולא מהווה הבלגה למענו, בפועל.
את צריכה להסביר לו שאת פגועה ונסערת מההתנהגות של אמא שלו - והוא צריך
להגן עליך ועל המקום שלך כאילו הוא עצמו נפגע והוא עצמו נסער ואיכות חייו יורדת.
ואחרי הכל מה את כבר מבקשת? לא שינטוש את הוריו חלילה אלא יהיה נאמן לבית שהקים.
אז כן גם אם את צעירה מחמותך אולי בחצי, אין מה לדבר בכלל כאן (וגם היהדות מגבה את הגישה הזאת)
על כבוד שנובע מעצם הגיל. את שוות ערך לה.
הכי מגניב לכם היה ללכת להדרכה של רב או אפילו לראות בYouTube כי זה יהיה בדיוק על הסיטואציות
האלה שאת מתארת. בתכלס ברור שיש אצל החמות חרדה, פגיעה באגו וכו והכל טבעי - ככה זה בטבע.
אבל אם היא נותנת לזה ביטוי פוגעני שבסופו של דבר יהרוס את הנישואין חלילה, היא בעצמה הרי תוכה ברגשות חרטה. אבל אם היא לא מבינה בעלך צריך לגונן עליך ולקבוע עובדות!

 

[יפה בוקבסקי]

מה זו הפרמיטביות הזו? אישה היא מלכת הבית?

בעל ואישה הם בני זוג שווים, אין אף מלכה ביחסים.
ואם הם חילונים היא לא צריכה הדרכה של רב, זה לא פורום החזרה בתשובה

 

[haych]