אני לא מבינה משהו
להיות חבר אמב"י, זה לא סיפור גדול. בסה"כ צריך להיות מגמגמם או הורה למגמגם ולשלם 75 ש"ח לשנה. זה באמת סכום שרובנו מוציאים כמעט כל חודש על דברים הרבה פחות חשובים. זו לא הבעיה. הבעיה היא שאם מתארגנת קבוצה בנושא כלשהו שקשור לגימגום, אמב"י לא מוכן לתת לה גג מתחת לכנפיים שלו. לצורך נתינת ההסכמה של קיום מפגשים בחדר שאמב"י קיבל בקרן היינריך בל, צריך לפנות לועד המנהל של אמב"י או שאישור של בני הוא שמעלה ומוריד יוזמות כאלה? הרי החדר של אמב"י בקרן היינריך בל פנוי ברוב ימות השבוע, מה הקושי לבוא לקראת קבוצות אחרות שמתארגנות ולתת להם את החדר? אם הקבוצה המתארגנת כוללת חברי אמב"י, למה לחייב אותם לשלם דמי כניסה? אולי באמת זה יוצא יקר לאנשים? אנשים שלא עובדים, חיים אצל הוריהם ואין להם הכנסה מתביישים לקחת כל שבוע 10 ש"ח למפגש... למפגשים שאמב"י מארגן, אפשר לדרוש דמי כניסה, אם זה הנוהל. אבל אם מתארגנת קבוצת חברי אמב"י שלא מסתפקת בתכנים של אמב"י ורוצה להרחיב את התמיכה תחת שם אמב"י, אי אפשר לבוא לקראתם? הרי כל סירוב כזה חוזר בסופו של דבר כבומרנג לאמב"י, כל סירוב כזה מרחיק עוד כמה מגמגמים פוטנציאליים מאמב"י, עוד כמה שלא משלמים דמי חבר, עוד כמה שלא רק שלא משלמים דמי חבר אלא גם לא יגיעו למפגשים ולא ישלמו דמי כניסה. צריך לתת על זה את הדעת. אמב"י צריך להיות מאוד רגיש למצוקות של מגמגמים.