זעקת האבות
שמיים, אני מסכים לכל מילה שלך. לא פעם ולא פעמיים היכו קברניטי המדינה על חטא על שכשאפשר היה לשחרר את רון ארד דובר אז על שהמחיר שנדרש עבורו היה גבוה מדי, וכך הוחמץ שחרורו של רון ארד. היום המדינה מוכנה לשלם פי 10 מהמחיר המקורי שנדרש אז אבל (כנראה ש)עכשיו מאוחר מדי. לו בני היה נחטף חלילה, הייתי מרעיד שמיים וארץ. הייתי הולך מקצה העולם ועד קצהו כדי למצוא כל קצה חוט שיעזור שיחרורו. ולא בגללי, או הרגשותי, אלא בגללו. דובר רבות על ההורים שנמצאים במתח ובחרדה, האם מישהו חשב באיזה מצב נפשי ופיזי נתון החייל עצמו? לא לדעת אם ומתי ישוחרר, לא לדעת אם יחיה או ימות, לא לדעת אם עושים מאמצים לשחררו או לא. האם הוא ישן בכלל? אוכל? מה מצבו הגופני? זה סיוט בל יתואר להיות במצב כזה, ואם חס וחלילה וחס בני היה במצב כזה, הייתי מבקש לשבת איתו בשבי כדי להיות איתו ברגעיו הקשים. אם נגזר עלינו חלילה למות, נמות יחד. אם נגזר עלינו לחיות, נחיה יחד. לטענה כי שחרור אסירים יביא הן לחטיפות נוספות והן לפיגועים נוספים ע'י המחבלים ששוחררו אזכיר כי חטיפות היו, ישנן ולצערינו יהיו תמיד בין אם נשחרר את החייל ובין אם חלילה נניח לו למות על קדושת העיקרון שלא נכנעים לטרור. וכנ'ל גם לגבי פיגועים. ההנחה שאם לא נכנע הפעם יפסקו באחת הנסיונות לחטוף עוד חיילים ויפסקו הפיגועים פשוט לא נכונה.