ואוסיף ואומר
שהאלטרנטיבה הליברלית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית, נראות לי פשוט לא עקביות, ולעיתים מגוחכות. אם נצא מנקודת הנחה שההגיון מנחה אותנו (שכן אם ברצוננו להדמות לתנועות הסער והדחף הרומנטיות, יש לחזור להודעתי למעלה), אזי אין דבר הגיוני בליברליות. למשל, טענת כי אתה מעדיף שלטון דמוקרטי, כי הוא מקנה לכל פרט את האפשרות להגשים את עצמו כיחידה הגיונית (משמע, הגיון זה הערך). נניח למשל, שדתי ציוני, או נוצרי קתולי, או פצפיסט, או כל אדם בעל הגיון שתחשב כעקום או נעדר, מצביע בבחירות. כיצד זה הגיוני? הרי הוא לא הגיוני בבירור, הוא נעדר הגיון לחלוטין לתפיסתך! הגיוני להעלות משהו לא הגיוני לשלטון? הן ההגיון לא מסוגל לסתור את עצמו! מה הגיוני בלאפשר זכות בחירה לציבור הרחב שאינו הגיוני (ואני לא דמבר כרגע על חרדים שהם לא ציונים, אלא דווקא על אנשים שהם כן ציונים או פרו-ציונים, ותורמים למדינה)? יתרה מכך - אחד מראשיה של הליברליות כבר אמר "עבירה על החוק אינה מוסרית". ההנחה היא שהמוסר מקורו במדינה, ולא בערכים מטאפיסים עליונים. כך למשל, אישה רפורמית המתפללת בכותל, אינה מוסרית. גם אם נקח את הגישה המודרנית יותר, המתבססת על שוויון, בהעדר אלוהים (שכן רוב הוגי השוויון והחוקה האמריקאית היו נוצרים מאמינים) הינה טפשית. אין ביסוס לשוויון, אין טעם לשוויון, אין ערך לשוויון. אין טעם להכיל גורמים עקרים בחברה, בעיקר כשהביסוס האמפירי - שהוא הטיעון העיקרי שלך כשזה נוגע לבחירות (כמו למשל, למה לא להיות דתי) - טוען ההיפך. ליברליות, אכן בונה אפסיות (אני מודע לניטשאניות שבי, אולם אין זו ניטשאניות, אלא אנטי-ניטשאניות, כשם שניטשה הוא אנטי-תאיסט). אני מן הסתם רואה באפסיות הזו דרך חיים, ולכן אין זה משנה לי שהיא יוצאת נגד החיים כפי שהטבע עצב אותם, אולם לאדם שרואה בהגיון דבר נעלה, אינני רואה סיבה לתמוך בגישה זו. גם הסוציאליזם הינו תנועה מוזרה, בהיותו תנועה סקטוריאלית בעיקרן, שמטרתה היא פרגמאטית וחומרית בלבד - להטיב עם מעמד הפועלים. כיום כבר אין הבדל ממשי בין הסוציאליזם להומאניזם, ככל הנראה עקב מעשיו של שמש העמים שדחו את התנועות הסוציאליסטיות אל הליברליות. התנועה הסוציאליסטית היחידה שחורגת מתחום זה הינה התנועה המרקסיסטית - מרקס טרח להחליף את האל הפרסונאלי הדתי בצדק החברתי הערטילאי שמתבסס על מעין אישות מטאפיסית - המטיריאליזם ההיסטורי - מה שהקנה לרעיון מימד קלריקלי מובהק (כמו אצל לנין, צה-טונג, ושאר "חברים", תרתי משמע). המרקסיזם הוא התנועה האתאיסטית היחידה (לפחות עד כמה שאני מכיר) שמסוגלת לטעון שיש לה דוגמת מוסר טוטאלית וקבועה, מעצם העובדה שהיא מעגנת אותה במשהו טוטאלי - התבונה ההגליאנית שהניבה את הדיאלקטיקה ההיסטורית של החומר. עם זאת, אני בספק אם רבים מכם תומכים ברעיונותיו של מארקס (ואני לא מדבר על "דת היא אופיון להמונים", שנכון לגבי המרקסיזם לא פחות, אלא לביטויים כמו "הדיקטטורה של הפרולטריון), ומעבר לזה, כאן כבר גולשים לויכוח בין הפילוסופיה ההגליאנית לזו האקזיסטנציאליסטית.