ואם אין אלוהים?
(אני מודע לעובדה שהשאלה שלמעלה הינה אבסורדית וגם סותרת את רוב טיעוני, אולם במקום לפרוש אותה על עשרות משפטים תפלים, תמצתתי אותה לשאלה הזו. עם זאת, היא עדיין שאלה מיותרת לדעתי, וכפי שגם אמר קיגרגור: כשכלה מחבקת את אהובה היא אינה צריכה לבדוק האם הוא קיים, מספיקה לה האהבה שהיא חשה.) בכל מקרה, אם אין אלוהים, מדוע בני האדם שווים? שהרי, אבינו מולידנו זה עתה נזנח מאחור, וכל שנשאר היא אמא טבע, שמוכיחה אולי יותר מכל את העובדה, שאיננו שווים. יש אנשים מוכשרים, ויש אנשים טפלים, יש אנשים חכמים, ויש אנשים טפשים. הטבע והתצפיות החוזרות ונשנות בו, מהווים את הביסוס העובדתי הגדול ביותר שהאדם אינו שווה לרעהו ביכולתיו, במראהו ובפוטנציאל שבו. גם מבחינה ערכית לא מתקיים שוויון בין יחידים; זה היוצר ובונה את החברה אינו זהה לזה המנוון אותה. ההגיון והחיים מורים בברור כי ישנם ילדים אהובים יותר, וישנה, פסולת אנושית, פשוטו כמשמעו, שאינה תורמת להם דבר. השוויון מרדד. X חיובי הינו בעל ערך גדול יותר מ-X שלילי, כמו גם מהאפס שיהיה אם ישתוו זה לזה. והאפס הוא שאיפתו של שוויון. חברה של אפסים, אינה חברה פוריה; היא חברה עקרה. זוהי חברה בינונית, שמנציחה את ערך השוויון, הוא הערך הבינוני מכולם. הבינוניות אינה מטרת החיים, היא מחלתם, היא מחלישה ומכערת אותם, הבינוניות היא בפירוש - הכרזת מלחמה על החיים. ומי הם התומכים בהפצת המחלה הזו? רק החולים בה בעצמם. אף אלמנט חזק, חכם, הגיוני ובריא לא יהא מוכן לכרות את כשרונותיו, על מנת שהחולה, שהחיים עצמם סמנו עליו באגודלם כלפי מטה, ינעם לו; שהרי, ללא אלוהים, אהבת האחר הינה חולשה וטפשות שהאנושות אינה יכולה להרשות לעצמה תמיד. השוויון לפיכך הוא נחלתם של החולים, של החלשים, של הנדכאים, החלכאים, המיותרים; של מכוערי הגוף ומצולקי הנפש, של בהמיות פוסט מודרנית וכשלונות דתיים; הבינוניות היא שאיפתם של האפסים, של תחתית החברה, של אוייבי האנושות, של הנואפים בחיים, של משחיתי האדם. אין בשוויון תועלת לא לאדם הפרטי ולא לחברה האנושית. להפך. השוויון מונע מהאדם הבריא לצמוח, לצור ולגדול; הוא משכנע אותו לוותר על יכולתיו בשם מוסר יהודי-נוצרי מגוחך (שהרי נטשנו את האל), שהועבר אח"כ לשתי צורותיו החילוניות והחולניות - בהמיות העדר הליברלית, והגיחוך הסוציאליסטי שמבקש לקבוע שהחיידק הוא האידיאל. אדם ללא אלוהים, הוא אדם חופשי, ואדם חופשי, הוא אדם ללא אלוהים. אין שופט עליון, אין מחוקק עליון, אין זכויות. הזכויות היחידות ניתנות לו לאדם ע"י הוא עצמו, והוא רשאי - וצריך - להפטר מהן כאשר יש בכך צורך. מלחמה ושלום אחד הם, כאשר הם משיגים תוצאות טובות. אף אחד מהם אינו עדיף על האחר, אחד מהם אינו חיובי מהאחר או שלילי ממנו; אין שוויון, והעקר דינו אחד הוא. אין סיבה לרדת לנקודת האפס בשם בינוניותו של הכלל ושליליותו של האחר, אם אפשר לנסוק לגבהים חדשים ולרומם עמך את האנושות. אין סיבה לא לרצוח, כשיש סיבה לרצוח. אין סיבה לא לגנוב, כשיש סיבה לגנוב. אין סיבה לראות באדם הלא תועלתני (לפחות במובן ההומניסטי-רומנטי-פרודקטיבי של המילה) שווה ערך לאדם היצרן. הן אפילו השור החורש בשדה מועיל יותר ממנו, ואת השור מותר לאכול. ההגיון הוא משרתם של החיים, וההגיון דורש הקרבות. אין שוויון במקום בו יש חיים, במקום בו יש חופש. במקום בו יש חיים, יש הכרח ביצירה. ומיהו היוצר? האם הנדכא, המשותק, החולה בנפשו והכושל בגופו, הוא היוצר? רק הכוח יוצר. אין יצירה בלי ויטאליות, בלי כוח. ואין כוח בלי חופש. בעולם כזה, שוכן רק ההגיון, וההגיון לבדו. שכן, הגיון תועלתני לא מסוגל לסבול את אין האונות של הפוסט מודרניזם, ואם 1+1=2, ואם אלוהים לא משחק בקוביות (כמאמר איינשטין על תורת הקוונטים) אזי יש רק אמת אחת, ופלורליזם דינו להצטמצם לשורה אחת. מגוון דעות הינו חסר משמעות, כל עוד הוא אינו מביא למסקנה אחת ויחידה; מגוון דעות הוא לא הגיוני, סותר לחלוטין את הראציונאל התועלתני, את חוקיות המדעים, וראוי לו להיות נחלתן של האליטות. כבר אפלטון הציע להוריש את ההשכלה והוכחנות לזן העליון של האנושות - אנשי הראש - ואת העם להשאיר בבורותו, וללמד אותו את ההגיון היחיד. דעות כוזבות וכושלות יכלות להיות פגם הרסני בידיים חלשות ולא מוכשרות, ואין סיבה להפקיד אותו בידיהן, שכן השוויון נעדר מחברה שכזו. בחברה בה אין אלוהים, אין חוקים עליונים, יש חוקים ארציים. וחוקים ארציים, מטרתם להטיב עם האדם הפרטי או החברה. עם חברה לא מטיבים ע"י הפצת המחלה שלה, אלא ע"י הבראתה. אין מבריאים חברה על ידי מימון דת, אלא על ידי הריסתה; אין מבריאים חברה ע"י עידוד מוסריות, אלא ע"י עיקרתה מהשורש; אין מבריאים חברה ע"י האצלת הגורמים המכערים אותה, ע"י הפרחת דעות לא הגיוניות לאוויר. עם החברה יש להטיב ע"י עקירה של כל שהצליח לטמא אותה. כל האמצעים כשרים, שכן מלחמה ושלום אחד הם. כדי להטיב עם החברה האנושית, יש להעלות את ה-X אל החיובי ולהופכו ל-2X, ע"י שלילת כל הערכים, והגורמים, השליליים. כדי להטיב עם החברה, יש להטיב עם החיים, וכדי להטיב עם החיים, יש להרע לחולים, שהם שליחיו של המוות.
(אני מודע לעובדה שהשאלה שלמעלה הינה אבסורדית וגם סותרת את רוב טיעוני, אולם במקום לפרוש אותה על עשרות משפטים תפלים, תמצתתי אותה לשאלה הזו. עם זאת, היא עדיין שאלה מיותרת לדעתי, וכפי שגם אמר קיגרגור: כשכלה מחבקת את אהובה היא אינה צריכה לבדוק האם הוא קיים, מספיקה לה האהבה שהיא חשה.) בכל מקרה, אם אין אלוהים, מדוע בני האדם שווים? שהרי, אבינו מולידנו זה עתה נזנח מאחור, וכל שנשאר היא אמא טבע, שמוכיחה אולי יותר מכל את העובדה, שאיננו שווים. יש אנשים מוכשרים, ויש אנשים טפלים, יש אנשים חכמים, ויש אנשים טפשים. הטבע והתצפיות החוזרות ונשנות בו, מהווים את הביסוס העובדתי הגדול ביותר שהאדם אינו שווה לרעהו ביכולתיו, במראהו ובפוטנציאל שבו. גם מבחינה ערכית לא מתקיים שוויון בין יחידים; זה היוצר ובונה את החברה אינו זהה לזה המנוון אותה. ההגיון והחיים מורים בברור כי ישנם ילדים אהובים יותר, וישנה, פסולת אנושית, פשוטו כמשמעו, שאינה תורמת להם דבר. השוויון מרדד. X חיובי הינו בעל ערך גדול יותר מ-X שלילי, כמו גם מהאפס שיהיה אם ישתוו זה לזה. והאפס הוא שאיפתו של שוויון. חברה של אפסים, אינה חברה פוריה; היא חברה עקרה. זוהי חברה בינונית, שמנציחה את ערך השוויון, הוא הערך הבינוני מכולם. הבינוניות אינה מטרת החיים, היא מחלתם, היא מחלישה ומכערת אותם, הבינוניות היא בפירוש - הכרזת מלחמה על החיים. ומי הם התומכים בהפצת המחלה הזו? רק החולים בה בעצמם. אף אלמנט חזק, חכם, הגיוני ובריא לא יהא מוכן לכרות את כשרונותיו, על מנת שהחולה, שהחיים עצמם סמנו עליו באגודלם כלפי מטה, ינעם לו; שהרי, ללא אלוהים, אהבת האחר הינה חולשה וטפשות שהאנושות אינה יכולה להרשות לעצמה תמיד. השוויון לפיכך הוא נחלתם של החולים, של החלשים, של הנדכאים, החלכאים, המיותרים; של מכוערי הגוף ומצולקי הנפש, של בהמיות פוסט מודרנית וכשלונות דתיים; הבינוניות היא שאיפתם של האפסים, של תחתית החברה, של אוייבי האנושות, של הנואפים בחיים, של משחיתי האדם. אין בשוויון תועלת לא לאדם הפרטי ולא לחברה האנושית. להפך. השוויון מונע מהאדם הבריא לצמוח, לצור ולגדול; הוא משכנע אותו לוותר על יכולתיו בשם מוסר יהודי-נוצרי מגוחך (שהרי נטשנו את האל), שהועבר אח"כ לשתי צורותיו החילוניות והחולניות - בהמיות העדר הליברלית, והגיחוך הסוציאליסטי שמבקש לקבוע שהחיידק הוא האידיאל. אדם ללא אלוהים, הוא אדם חופשי, ואדם חופשי, הוא אדם ללא אלוהים. אין שופט עליון, אין מחוקק עליון, אין זכויות. הזכויות היחידות ניתנות לו לאדם ע"י הוא עצמו, והוא רשאי - וצריך - להפטר מהן כאשר יש בכך צורך. מלחמה ושלום אחד הם, כאשר הם משיגים תוצאות טובות. אף אחד מהם אינו עדיף על האחר, אחד מהם אינו חיובי מהאחר או שלילי ממנו; אין שוויון, והעקר דינו אחד הוא. אין סיבה לרדת לנקודת האפס בשם בינוניותו של הכלל ושליליותו של האחר, אם אפשר לנסוק לגבהים חדשים ולרומם עמך את האנושות. אין סיבה לא לרצוח, כשיש סיבה לרצוח. אין סיבה לא לגנוב, כשיש סיבה לגנוב. אין סיבה לראות באדם הלא תועלתני (לפחות במובן ההומניסטי-רומנטי-פרודקטיבי של המילה) שווה ערך לאדם היצרן. הן אפילו השור החורש בשדה מועיל יותר ממנו, ואת השור מותר לאכול. ההגיון הוא משרתם של החיים, וההגיון דורש הקרבות. אין שוויון במקום בו יש חיים, במקום בו יש חופש. במקום בו יש חיים, יש הכרח ביצירה. ומיהו היוצר? האם הנדכא, המשותק, החולה בנפשו והכושל בגופו, הוא היוצר? רק הכוח יוצר. אין יצירה בלי ויטאליות, בלי כוח. ואין כוח בלי חופש. בעולם כזה, שוכן רק ההגיון, וההגיון לבדו. שכן, הגיון תועלתני לא מסוגל לסבול את אין האונות של הפוסט מודרניזם, ואם 1+1=2, ואם אלוהים לא משחק בקוביות (כמאמר איינשטין על תורת הקוונטים) אזי יש רק אמת אחת, ופלורליזם דינו להצטמצם לשורה אחת. מגוון דעות הינו חסר משמעות, כל עוד הוא אינו מביא למסקנה אחת ויחידה; מגוון דעות הוא לא הגיוני, סותר לחלוטין את הראציונאל התועלתני, את חוקיות המדעים, וראוי לו להיות נחלתן של האליטות. כבר אפלטון הציע להוריש את ההשכלה והוכחנות לזן העליון של האנושות - אנשי הראש - ואת העם להשאיר בבורותו, וללמד אותו את ההגיון היחיד. דעות כוזבות וכושלות יכלות להיות פגם הרסני בידיים חלשות ולא מוכשרות, ואין סיבה להפקיד אותו בידיהן, שכן השוויון נעדר מחברה שכזו. בחברה בה אין אלוהים, אין חוקים עליונים, יש חוקים ארציים. וחוקים ארציים, מטרתם להטיב עם האדם הפרטי או החברה. עם חברה לא מטיבים ע"י הפצת המחלה שלה, אלא ע"י הבראתה. אין מבריאים חברה על ידי מימון דת, אלא על ידי הריסתה; אין מבריאים חברה ע"י עידוד מוסריות, אלא ע"י עיקרתה מהשורש; אין מבריאים חברה ע"י האצלת הגורמים המכערים אותה, ע"י הפרחת דעות לא הגיוניות לאוויר. עם החברה יש להטיב ע"י עקירה של כל שהצליח לטמא אותה. כל האמצעים כשרים, שכן מלחמה ושלום אחד הם. כדי להטיב עם החברה האנושית, יש להעלות את ה-X אל החיובי ולהופכו ל-2X, ע"י שלילת כל הערכים, והגורמים, השליליים. כדי להטיב עם החברה, יש להטיב עם החיים, וכדי להטיב עם החיים, יש להרע לחולים, שהם שליחיו של המוות.