ואלו הם חיי 2

[adiss90]

:]]]

 

[אפרשקסית]

פשוט-וואו..../images/Emo70.gif

.

 

[סיכותנעוצות על הלב]

אוקיי ../images/Emo71.gif

11.8.1993 - נולדתי. גילו בלידה שיש לי חור בלב[זה לא נורא כמו שזה נשמע] ושלא רוצים לעשות עם זה כלום כי זה קטן ולא מהוה סיכון. גיל 4 - החור קצת גדל ולכן הרופאים החליטו לעשות ניתוח,כי הוא כבר התחיל להוות סיכון חיים...בקיצור, בגיל הזה עברתי ניתוח ובכלל לא זכור לי כל הקטע הזה.חוץ מהקטע שאני מתעוררת ותקועים לי מלאמלא צינורות באף,והאחות אמרה שאמא בקפיטריה והיא תכף תבוא.חח היא הייתה איתי כל הלילה ודווקא שהתעוררתי לא D: כיתה א' - עליתי לכיתה א'D: יאי.ידעתי לקרוא וחיבור וחיסור כבר בחופש שלפני כיתה א' ולפי מה שסיפרו לי היה לי נורא משעמם

כיתה ה' - רבתי עם החברות הכי טובות שלי באותה תקופה והתחברתי לשתי[

] בנות אחרות שהן החברות הכי טובות שלי עד היום. החופש הגדול לפני כיתה ז' - וווווווווהו.אפשר להגיד שבכיתה ו' וכאלה הייתי החננה של הכיתה...פוני,שיניים עקומות...בקיצור בעע.בחופש הזה הכל השתנה...בכיתה ז' באתי אחרת לגמרי לביצפר!כמעט כל מי שראה אותי לא זיהה אותי בכלל... כיתה ז' - החבר הראשון שלי?הוא לא היה רציני ממש,אבל...לודעת,לא אהבתי אותו-הרגשתי אליו משו. אמצע כיתה ז' בערך - האהבה הראשונה שלי..היינו הידידים הכי טובים,ואפילו הוא הודה בפניי שהוא מחבב אותי ואני כנל,אבל הייתה את חברה שלי שהייתה מהצד,ופשווט לא יכולתי לעשות לה את זה...היה לי די קשה,בהתחלה לא סיפרתי לאפחד בגללה כי לא רציתי שהיא תדע,אחרי זה קצת יותר נפתחתי...הוא נהיה חבר של מישי אחרת והוא ביקש ממני לבוא איתו לקנות לה מתנהS: זה היה נורא מוזר.היו מלא תקופות שחשבתי שאני כבר הפסקתי לאהוב אותו...אבל זה לא קרה.עכשיו אני יכולה לומר בוודאות שלא חשבתי עליו בערך מסוף ביצפר,כי ראיתי אותו אז.אני שמחה שזה נגמר. תחילת כיתה ח'- הריב הכי גדול שהיה לי עם החברה הכי טובה שלי.אני,ועוד שתי הבנות האחרות רבנו עם החברה הכי טובה...זה היה בעצם ריב קטן...שנמשך ונמשך בגלל אחת מהבנות....ואז הבנתי שהיא לא הייתה חברה שלי בחיים והיא גם לא תהיה.סתם צבועה...היה סיפור ענקי כי אני ומי שרבתי איתה[טלצ'!D:] היינו במלא מקומות ביחד כמו בועדה בביצפר ופתאום גם המחנכת ידעה על זה...ושאלה אותי ואותה מה קרה מול כל הכיתה...לודעת,התגעגעתי אליה בטירוף...אבל בסוף השלמנו אמצע כיתה ח',לקראת 1.1.07 - ריב טיפשי שבסופו הבנתי כמה שהיא[הסכסכנית מהסיפור הקודם] לא שווה את הטירחה,הבנתי[אני,וגם הבנות] מה היא עשתה לנו כל השנים..בקיצור התרחקנו,ועד היום אני לא מדברת איתה.אני גם לא אדבר,אני אפילו לא כועסת עליה-יותר מרחמת. קורס מש"צים 2007 - וואו...פשוט וואוו!בתקופה הזאת הבנתי...כמה כשאת מדריכה יש לך כוח בידיים.אז זה התחיל בסתם בחירות שחשבתי שלא ישנו הרבה,ובחרו אותי לראש הגיחה,שהייתה חלק מהקורס.ז"א שהייתי חת"כית[חניכה תורנית קורסית] ובהתחלה הייתי אחראית על כל הקבוצה...אחד הדברים הכיפיים שעשיתי

בסוף הקבוצה בחרה אותי למש"צית מצטיינת,ובכללל לא האמנתי שזה יקרה-הייתי בטוחה שהם שונאים אותי,כי כשהייתי חת"כית כל הזמן צעקתי עליהם-אני מטבעי עצבנית...חברות לשי התערבו תוך כמה זמן הם ישנאו אותיD: זה לא קרה תוך הרבההD: אבל לא נורא.אני ממש מחכה לתחיילת השנה להיות מדריכה באמת ממ...אני חושבת שזהו? מי שקראה שתאמר ושגם תגיב על משו!

 

[Sorrow In My Soul]

../images/Emo23.gif

 

[moruush]

../images/Emo15.giflove you

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

 

[stink]

קראתי

והתגובה המיוחלת - אני מבינה את עניין החננה והשינוי הדרסטי

 

[RainbowL]

אני אוהבת אותךךך

וברור שקראתי. וואי ריבים זה עם מפגר, עד כיתה ח' הייתי רבה כל יום עם מישהי אחרת על דברים טיפשיים ולא מדברת איתה חודש. זה לא שווה את זה

 

[amit641]

קראתי ../images/Emo129.gif

 

[Sorrow In My Soul]

וול, אני אנסה

5.11.1993 - נולדתי. לא שאני זוכרת מזה משהו

פשוט, אממ... כאן הכל התחיל? 1.9.2000 - עליתי לכיתה א'. עזבתי את הגן, את הגננת [ש... תצחקו, אבל הייתה החברה הכי טובה שלי] ועברתי ללימודים. היה לי די עצוב. 30.6.2005 - היום האחרון בבית הספר היסודי. כמה בכינו. ספרי זכרונות, בכי, דיבורים, חיבוקים. אני לא אשכח את זה, זה היה ככ עצוב. 1.9.2005 - חטיבה. לא ידעתי כלום. לא ידעתי מה אני עושה בכלל במקום הגדול והזר הזה, כל מה שרציתי היה לחזור ליסודי המוכר והטוב שלי. אבל לא ידעתי בכלל כמה אני הולכת להשתנות וכמה טוב הולך להיות לי. 5.11.2006 - הבת מצווה שלי. 14.3.2006 - קיבלתי מחזור בפעם הראשונה

נו, לא יודעת. זה תאריך חשוב לי. אל תשאלו למה כתבתי את זה. 17.3.2006 - הבת מצווה שלי [האירוע עצמו]. כןכן, אני יודעת, טוב שנזכרתי אחרי ארבעה חודשים. 20.6.2007 - הילדים מכיתה ט' עזבו לתיכון. יום ככ מדכא, איכס. והולך להיות... 1.9.2008! כלכך מחכה לזה. קראת?

 

[Sorrow In My Soul]

5.11.2005* הבת מצווה שלי.

 

[סיכותנעוצות על הלב]

ברור ../images/Emo23.gif../images/Emo71.gif

 

[stink]

אהא

איך את זוכרת מתי קיבלת מחזור???? חח

 

[Sorrow In My Soul]

חחחח אני זוכרת כי

אני זוכרת את התאריך של האירוע של הבת מצווה שלי, ואיך תכננתי ללכת עם חצאית לבנה, ו3 ימים לפני - קיבלתי בפעם הראשונה והתבאסתי. חחחחח

 

[nettus]

איזה קטנה את

סלחי לי אבל שאת אומרת שב2005 סיימת יסודי זה הצחיק אותי כי אז התגייסתי, ועכשיו אני כבר משוחררת

 

[Sorrow In My Soul]

../images/Emo6.gif

אני עולה לכיתה ט'.

ואין לי על מה לסלוח, קטנה זה לא משהו רע

 

[RainbowL]

ברור שקראתי

 

[amit641]

ברור ../images/Emo129.gif

 

[פפריקה מרוקאית]

החיים שלי בקצרה../images/Emo98.gif../images/Emo204.gif

אז... אני כבר אומרת שאין לי ממש תאריכים אני רושמת פה תקצירי ארועי הפרקים הקודמים :] אז... האירוע הראשון קרא ב- 7.5.1993 [שאת התאריך הזה משום מה אני זוכרת] הוא היום בו נולדתי, בביה"ח השרון בפ"ת. כמובן שאני לא יכולה לספר מה אני זוכרת מתאריך זה כי אני לא זוכרת כלום ^^ אזז ההורים שלי גידלו אותי, וגידלו, אותי ואת אח שלי התאום, שני בכיינים קטנים :] ואז ב- 5.1.1995 אחותי נולדה, וגם אני לא זוכרת מה קרה חחח אבל היא נולדה:] והביאה "אור" הביתה, כמו שההורים שלי אומרים [שמה ליאור P:] אני כעת לא ממש בטוחה שלי לפחות היא מביאה אור

אבל כפרעליה:] ופה גם אציין את הולדת עוד אחותי יובל ב- 24.12.1998 :] אז...פה זה רגע באמת עצוב, לא זכור וידוע לי תאריך, אבל בערך כשהייתי בגיל 6 סבא שלי נפטר, אני לא זוכרת כלום מאותה תקופה חוץ מזה שהלכנו אליו לביה"ח והוא לא יכל לדבר, רק לכתוב, והוא היה חולה בסרטן, ואני זוכרת גם שראיתי את אמ אשלי יורדת מהאוטו לשבת שבעה, עצובה ובוכה, ורק עכשיו אני מבינה בוודאות למה. אני זוכרת דיי הרבה רגעים שהיו לי איתו כולםםםםםםםםם טובים.ואני ממש מתגעגעת אליו, וכל הזמן נזכרת בו, ובשרשרת מזל שהשאיר לנו, של האות G בזהב אמיתי, אני שומרת אותה אצלי.. אז..נעבור לעניין אחר, הבצפר היסודי, האמת, זו היתה אחת התקופות בגרועות בחיים שלי, אבל ממש. לא הייתי משולבת כל כך בחברה, הייתי מופנמת, הייתי יושבת בבית, ולא ממש נפגשת עאם חברים, לא יודעתתת היה מן קו דק כזה ביני לבין החברה, לא יודע להסביר, אבל מה שכן, אני מודה שהדבר הטוב שקרה זה שהכרתי 2 חברות מדהימות

ששממשיכות איתי בקשר הדוק הדוק עד היום. וכמובן, אציין את התאריך ה-20.2.2005, תאריך חשוב למדיי... התאריך שבו הביאו את שלג, שכבר איננו כאן איתי... זה היה יום , אחרי שחזרתי מהסטודיו, שמנו אני ואמא שלי באוטו את חברה שלי בביתה ואז התחלתי לדבר איתה ע זה שאני רוצה חיה הביתה. [וזה אחרי שעברנו, עכברים, המון אוגרים, דגים וכו' בבית] היא החליטה לנסות, לךלכת ולראו תמה יש בחנות החיות, הלכנו ורציינו בהתחלה ארנב, אבל אז אמרו אין, והציעו אוגרים, לא רצינו אמרנו נחכה, כעבור כמה יים חזרנו והנה היה, ארנב קטנטן,ף לבן בעל עיניים אדומות, יפייפה, אמרתי :"אותו אני רוצה" ומאז הוא היה איתנו, עד היום המר, שקרה לפני כמה ימים, שהוא -17.7.07, לא יודעת למה התאריך הזה סימל לי יום רע, ויום טוב, יותר מדי 7, אבל 7 זה מספר המזל שלי, בקיצור, אתן רובכם יודעות את הסיפור, לא מעט הגיבו, אני בטוחה שאתן יודעות ואין טעם לחזור על הסיפור המר והכואב הזה. בקיצור, הוא מת. לא, הוא הורדם, לא, הוא עבר המתת חסד, לא, הוא קיבל אנטיביוטיקה מאיזה רופא אדיוט וזה דפק לו את החיים! אני כל כך אוהבת אותו, וואלה, כולם חושבי םשככה התגברתי על זה כי אני יומיים אחרי הסתובבתי עם חיוך, אבל תנו לי לומר לכם משהו, מליון תמונות של שלג שיש לי, מזכירות לי אותו דל פעם מחדש, מה שעברנו, ומה עשו לו, ואני עד עכשיו ותמיד, אחייה עם הידיעה שאיזה רופא שלא יודע להיות כזה, נתןלו אנטיסיוטיקה שלא התאימה לו, וגרם לנו להאמין או בעצם רצה לגרום לנול להאמין שזה חיידק שפתאום נכנס דרך האוזניים ופגע בעצבים. שמענו, טוב אמרנו לא חוזרים לסיפור לא? בקיצור, אהבתי, אוהבת ותמיד אוהב אותו יהי זיכרו ברוך

אז... התקופה הטובה התחילה מכיתה ז', נהייתי הרבה אבל בדגש למילה הרבה,,, יותר מקובלת יחסית ליסודי, הכרתי חברים חדשיםף ואפילו הכרתי צד אחר שלילדים שהיו איתי ביסודי וכעת אנחנו בקשר טוב! אפילו טוב מאוד. ואני שמחה, בחטיבה עבר עלי המון, אבל המון, הכללל ,, כל התקופה הטובה קרתה שםף כל החיים התחילו ש/ם, וגם בחטיבה היו האהבות הראשונות שלי, שממש אבל ממש אהבתי, לא יצא מזה כלום, אבל אני דווקא שמחה :] ורוצים לשמוע משהו!? מתחילת החטיבה?! אפילו חבר אחד לא היה לי! יש בי צד ששמח על זה ! אבל גם עצוב, עוד משהו, בערך בגיל 5, בגן, היו לי כינים כמו שלהרוב היה :S אז אני לא רציתי להתספר בשום פנים ואופןן ! היה לי שיער מדהים, אמא שלי לא הצליחה לשכנע אותי. אז היא פשוט לחקה אותי יום אחד לספרית, שיש לציין ששזו אמא של ששי [קראו את הקטע הבא, ותבינו] ואמא שלי אמרה, היא עושה לך רק טוב לשיער, היא עושה לך קצוות, והיא הראתה רווח קטן בין שתי אצבעותיה. "ממש קצת"אם מה שהיא עשתה לי זה ממש קצת אז מה זה הרבה?.. הספרית הורידה את המראה, כדי שלא אראה מה עושים לשיער שלי וכמו עלים שעפים ברוח ככה השיער שלי נגזר, ומארוך הוא נהיה לקצר ממש אבל, כרה... כל הדרך הביתה בכיתי לה, שואלים למה רק באוטו עשיתי לה את הבלאגן? לאמא שלי, תשאלו. כי רק שם , במראה הקטנה ראיתי מה עוללו לשיער שלי, לא הפסקתי לבכות, והתביישתי. מאז, רוצה לגדל שיער, וברוך השם, בגלל הדבר שקרה, בביה"ס הייתי כל כך נלחצת להיפטר מהכינים, רק כדי שלא אצטרך להסתפר: שזה האמת היה מצחיק

אז נפטרתי מהם, וזו הרגשה טוב שהשיער אך ורק בבעלותי ! ושתבינו לא היה איכפת לי כמה שאמא שלי אמרה לי בגן יצחקו עליייך, ולא יהיה לך נעים, תרגישי שהולכים עליך, ופאק לא עניין אותי! פשוט לא! אני רציתי שיער, ורק בגלל זה היום אני רוצה שיר ארוך ונקי כן, אני זוכרת את המקרה הזה, יותר מדי כוסאמק. יש לציין עוד מקרה, זה שאני זוכרת מהילדות, זה שריפת המסעדה של אבא שלי, במקביל לעבודה בהובלות הוא פתח מסעדה, עם שותף, חבר מאוד טוב שלו, היה. הייתי "מלצרית" שם, אם אפשר לקרוא לזה ככה. העובדים היו טובים, האוכל? היה מצוין! אבא שלי? כל מי שפגש אותו, ואז אותי אמר לי :"אין אבא שלך ,משהו משהו. במובן הטוב כמובן" אבל כנראה מישהו לא אהב את אבא שלי, או שזה אולי את השותף שלו? שמו היה ששי, ויום אחד אנחנו מגלים שמישהו הצית את המסעדה, בלשום נורלית? שרף1 עפר, הכל בלאגן, ו... עזבו את זה שהלך העסק, ולא נראלי שהיה ביטוח, באותו זמן של השריפה, אז השותך של אבא שלי היה שם, ששי. הוא מת. הכרתי אותו טוב, הוא בא פעם עם חברה שלו והתוכי שלו אלינו הביתה, יש לי תמונה עם התוכיף ואיתו.. ועם חברה שלו, ואוף לא מגיע לו את זה. אני שמחה מצד אחד שזה לא היה אבא שלי חלילה וחס, אבל מצטערת בשביל ששי ומשפחתו

עוד זו הבת מצווה ב-11.5.2006. בעצם זה אמור להתקיים ב- 7.5.2005 אבל עשיתי את זה עם אח שלי התאום ו.. עזבו לא משנה. בקיצור, זה היה מאירוע מדהים! ממש אבל! אבל,, בדיוק בבוקר שאחרי, התקשרו, ואמרו, "גנבנו לך את המשאית" אנחנו רוצים כסף. פשוט מתנה נפלאהף ומה עוד? אחרי כמה זמן, שהתגברנו על זה. ונשארנו ע משאית אחת במקום 2 אני קמה בבוקר יום אחד ומגלה, אבא שלי לא פה ->הוא בביה"ח עם כאבי בטן מטורפים [בסוף עשו לו ניתוח להוצאת אבנים מהכליות] וגם המשאית נעלמה. גם רצו כסף, אז זהו בלי משאית בלכלל נשארנו בסוף הכל "הסתדר" אם אפשר לקרוא לזה ככה, אבא שלי קנה עוד משאית. אני באמת מצטערת שכל זה זו ממש ח-פ-י-ר-ה בלשון המעטה, ומצתטערת שהכל זה הרוב דברים רעים, אבל כמובן שיש לציין שכל ה שהיה ביניהם היה טוב :] והחיים שלי בסדר, אני רק רוצה לאחל בריאות ואושר בחיים לי, למשפחה, לחברים, ולאוהבים ולכל ישראל והכל יהיה בסדר:] תודה למי שקראה:]]

 

[סיכותנעוצות על הלב]

בבקשה?D:../images/Emo23.gif../images/Emo71.gif