ואלו הם חיי 2

RainbowL

New member
בואו ננסה.

24.7.1992- נולדתי אל תוך המשפחה הכי מדהימה שיכולתי לבקש, הייתי הכי פופולארית עקב 7שנים בלי תינוק במשפחה (גם המורחבת).
7.3.1996- אחותי הקטנה נולדה. נו צריך להוסיף?
1.9.1998- עליתי לכיתה א' עם שמלה כחולה עם פרחים ירוקים, תיק ורוד עם טוויטי גדול, כובע ליצן ענק הפוך ומלא בממתקים, פוני וחיוך עצום על הפרצוף.
כיתה א' גם כן- התקבלתי לשובבי הגבעה, להקת ילדים ונוער כאן ביישוב, במהלך הקריירה שלי שם (חתיכת קריירה, 8 שנים) הופעתי עם מדונה כשהיא הגיעה לארץ, פגשתי את רן דנקר, יהודה לוי אמר לנו שאנחנו הכוכבים האמיתיים והופעתי עם מלא אומנים ביום העצמאות פה (שלום אסייג, זה מבנות פסיה (?) , חנה לסלאו וכו')..
סוף החופש בין ב' לג'- מגלים לי את הצליאק, אכלתי עוגה ופתאום אמא פותחת מכתב ומודיעה לי להנות מהעוגה כי זאת הפעם האחרונה (דרמטי)
כיתה ג'- נבחרתי למועצת תלמידים, אני חושבת שהחל משם התחילה קריירת 'רוני המנהיגה' שלי, הצעתי רעיונות ויחסית לכיתה ג' אני חושבת שהייתי מאוד פעילה. וחסרת חברים כמובן, הייתי כל כך מסכנה, נתנו ל2 בנות, שכיום הן בין החברות הכי טובות שלי בעולם, סוכריות כדי שיהיו חברות שלי. |בושה| הייתי בכיתה הכי מגובשת (כפרה על ג'3) ובאמת שהשתלבתי, אבל תמיד הייתי אני לבד עם עוד אנשים מסביבי.
כיתה ד'- הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי- מחלקים את כ-ו-ל-נ-ו מחדש לשתי כיתות גדולות, שם נפגשתי מחדש עם גל (שהייתה איתי בגן) ונפטרתי מהחבורה ההיא. עם גל מהכיתה באה דינה, ואני הכרתי את עדי ויחד הפכנו לחבורה מגובשת וחמודה.
כיתה ה'- גל (הבסט פרינד) מתחילה להתקרב אל מישהי אחרת, ונהיית חברה הכי טובה גם שלה.
כיתה ו'- מתחילים לפתח מחשבה לגביי מראה, בנים וכל החארטה הזה. בת מצוות בלי הפסקה, לכל בת מצווה מתלבשים אחרת, דופקים הופעה. טוב לא הייתי הכי כוסית, אבל הייתי חמודה. את הבת מצווה שלי חגגתי במועדון די מעפן, עם מישהי שעצם זהותה היייתה קצת הפתעה לשתינו, אבל היה סבבה. אני וגל רבות ואני מתחילה להכיר חברות חדשות.
חופש גדול- טיול ראשון לחמישה ימים מחוץ לבית- עצמאות. הכרות עם אנשים חדשים בגילי. טיולים. התמודדות. עמידה בזמנים. געגועים הביתה. אני צריכה להוסיף?
30.7.2004- חגגתי בת מצווה עם המשפחה, טיול במדבר לאור ירח כל הלילה ובסוף מגיעים למאהל בדואי ואוכלים עם קריוקי ושמחה, אני משחקת אותה מתלוננת להורים שלי, אבל אחת החוויות המדהימות שעברתי בחיים וזה נשמע בולשיט אבל הבת מצווה הזאת שינתה אותי, התבגרתי
כיתה ז'- חברה הכי טובה של קורל, שהופכת להיות האוייבת הכי גדולה שלי ומתנהגת אליי כמו חרא, מועצת תלמידים משגשגת במיוחד.
תחילת כיתה ח'- מתחילים קורס מדצ"ים. החלטתי לפרוש משובבי הגבעה אחרי 8 שנים, הספיק לי, אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי בתור ילדה שחיה על הבמה
טיול שנתי כיתה ח'- אין מילים, אנחנו מעולים, כל השנה הזאת וכל התקופה הזאת מדהימה אותי כל פעם מחדש. יום אחרי הטיול גם החבר הראשון שלי, סבבה כזה, לא עשינו יותר מדי.
טקס סיום ח'- נפרדתי ממנו 3 ימים לפניי, וכל התקופה של החזרות הייתה פשוט מדהימה. אין הרבה כאלה, ואין הרבה שכבות כאלה, מחזור נ"ז זה באמת דבר שאני לא אשכח בחיים.
טקס השבעה למועדון ואילת בפעם הראשונה עם כולם- תחושת שייכות, הרגשה מדהימה.
כיתה ט'- מתחילה להתקרב לנועה מדריכת ג'. בכיתת תאטרון. מלא אנשים מדהימים. שכבה של 400 אנשים. חבורה מלוכדת של 12 בנות. מכירה את כל 4 השנים מעליי ומתחתיי, כניסה למועדון קרית אלון. אח שלי טס לחו"ל לשנה (מתהמגעגועים, אחד האנשים הקרובים אליי)
פסח כיתה ט'- פעם ראשונה אילת לבד לגמריי עם 3 חברים. אני לא יכולה להגיד שהיה הכי כיף בעולם, אבל כל ההרגשה הזאת של לבד לגמריי, והנה אני מסוגלת, זה היה הכי כיף בעולם.
24.7.2007- יומולדת 15, כולם באו ונתנו לי תחושה שאני אהובה ומקובלת
זהו אני חושבת, די משעממים אבל אין לי יותר מדי.. קראת?
 

TiKi PooH

New member
הלוואי שיצא רק הודעה אחת P:

נולדתי לזוג הורים מקסימים בדירה שכורה במונוסון. הכרחי לציין שהייתה דירה שכורה בשביל להבין למה עברתי עד גיל 7 בערך 7 דירות. אני אתחיל בגיל 4. הייתי בלונדה קסומה ומקסימה ולקחו אותי לסוכנות פרסומות של ילדים. מגיל 4 עד גיל 8-9 השתתפתי בכמה פרסומות טלוויזיה, קטלוגים ואריזות של משחקי קופסא. לא הייתי אומרת שזה השפיע עליי איכשהו, או זוכרת לציין את זה, אלמלא הופיעה היום אחת הבחורות ששידכה אותי בזמנו לסוכנות, והציעה להרים טלפון לבמאי ולהחיות את מערכת היחסים מאז בקפיצה של עשור. צריך לחשוב על זה! כשהייתי בת 5 אבא שלי חטף התקף לב ומוות קליני, מה שמחק לו לגמרי את הזיכרון והחיים. הוא הוגדר כנס רפואי כשיצא ממצב "צמח", וכלל צוותי הרפואה באשר הם נשארו בהלם במשך הליך השיקום שלו. את גן טרום חובה וכיתה א' העברנו בשיקום אבא. אני זוכרת בעיקר איך הייתי מסבירה לו איך צובעים בחוברות צביעה, קושרים שרוכים, סופרים עד מאה וכותבים בדפוס וכתב. אני חושבת שדי ברור שזה השפיע עליי כשבתור ילדה בת חמש גידלתי אבא-תינוק, אבל בפועל הצלקת באה בצורת חרדות נטישה רציניות שהתחילו לדהות בגיל העשרה. בגיל 7 עברנו ארבעתנו ( אבא,אימא,אור ואני) לבית הראשון שהיה ממש שלנו- בשוהם. נכנסתי לכיתה ב'. עברנו לבית גדול ופרטי שתמיד חלמנו עליו, והאושר הגדול היה שסוף סוף יש לנו בית משלנו ולא נצטרך להמשיך לנדוד בין דירות שכורות. בגיל 9 ההורים הודיעו שהם מתגרשים. לקחתי את זה אז מאוד קשה. כמו הרבה אנשים אחרים במצבי מצוקה- התחברתי למקרר, ותוך פחות מחצי שנה כבר שקלתי הרבה יותר ממה שאני שוקלת היום. עד גיל 12 בערך הסתרתי בכל תוקף את עניין הגירושין, ורק החברים הממש- טובים שלי ידעו. כל הזמן הייתי שוכחת דברים בבית השני, מאחרת לבית ספר ובורחת מאבא לאימא ומאימא לאבא. כל הלילות של כיתות ד-ה היו לבנים וטרופים. הייתי מתעוררת בלילות ובוכה בהיסטריה, מקללת את אימא שלי במילים שהיום לא הייתי מוציאה מהפה גם אם היו מאיימים עליי בסכין לדעתי. בוכה, משתוללת, שוברת, מנפצת, כועסת, אוכלת.. ויי זמיר. היו גם חודשיים רצופים שלא הסכמתי ללכת לבית ספר, ונשארתי בבית בעיקר בשביל להיות עצובה, לקרוא ולבהות בטלוויזיה. זה נגמר כשהמחנכת באה יום אחד ואמרה שאם אני לא באה איתה לבית ספר אפילו לשעה- היא מכניסה קצינת מבחן עכשיו. אני זוכרת שבגיל 9 מאוד קיוותי לחלות באיזה משהו קשה. הייתי בולעת סבון אמבטיה בשביל לחטוף הרעלה וצובעת את כל הגוף במרקרים כי אמרו לי שזה עושה סרטן. בגיל 12 אור ואני גילינו שהבוס של אימא חבר שלה, ועם הרבה דרבון ולכלכוך וארס מאבא- פיתחנו כלפיו מהר מאוד שנאה עזה. באותה שנה שגילינו שהם יחד, היא גם הציגה אותו בפנינו והודיעה שהם עוברים לגור יחד ואנחנו עוברים איתם. גיל 12 וחצי- עברנו לכוכב יאיר עם אימא וסורין. זו הייתה תקופה של המון שנאה, בעיקר כלפיי עצמי. הגעתי לכוכב יאיר אחריי שסוף סוף היה לי טוב עם החברים בשוהם, והייתי אבודה למדי. לא לקח לי הרבה זמן למצוא חברים בכוכב יאיר, אבל ההרגשה הזו של התלישות- וביישוב קטן כמו כוכב יאיר שכולם מכירים את כולם.. רציתי הביתה. (בערך בתקופה הזו גם חזרתי להיות בעודף משקל פחות או יותר נורמאלי. לא שנהייתי מדהימה משהו, אבל לפחות כבר לא הייתי שמנה). צריך לציין גם שבשום שלב לא ממש "עברנו" לאימא. המשמורת עלינו הייתה משותפת מיד אחריי הגירושין ונשארה כזו, למרות שהשופטים לא אהבו את זה. ההסכם היה ברור- אנחנו אצל אבא ואימא חצי- חצי. וכמה שזה משגע את השכל לעשות את הנסיעות האלו משוהם לכוכב יאיר הלוך בצהריים וחזור בבוקר 3 פעמים בשבוע. כשאני הייתי בת כמעט 14 אח שלי הודיע שהוא לא יכול יותר, ועשה פרסה בחזרה לבית של אבא בשוהם. אני רציתי לעשות כבר אז את אותו הדבר, אבל אימא השתגעה ונשבעה שאם אני הולכת היא תמות ואין לה מה לעשות בלעדיי. נשארתי. בסוף כיתה ח' החלטתי שאני עושה דיאטה. 15 ק"ג בחודש וחצי על טהרת הפרעות אכילה את כל כיתה ט' וחצי מכיתה י' העברתי בשניידר. שבוע שגרתי כלל בתוכו פעמיים ביקור בשניידר, פעם אחת פסיכיאטרית, פעם אחת רופא, דיאטנית, פסיכודרמה, קבוצת תמיכה פסיכולוגים למיניהם, יעוץ משפחתי... די טבעתי בטיפולים, וגם המשכתי רומן מהצד עם החיים הרגילים בחטיבה, רק החברות הכי טובות ידעו. המסע המסויט הזה, שבעיני גם בדיעבד היו בו שלל דברים פסולים ואידיוטיים- הגיע לסיומו כשהתפטרה ד"ר פסיכיאטרית וכשרציתי לחזור לחיים. תקופה איומה, בגדול בכיתה י' עליתי לתיכון "רבין" בכפר סבא. מאוד אהבתי את התיכון ומאוד שנאתי את הבית. למרות שהרבה מים זרמו בנהר- אם עדיין הייתי גרה בכוכב יאיר אני מניחה שהייתי אומרת את אותם דברים, כי האווירה בבית הייתה מגעילה. דיבורים על עבודה 24/7, צעקות, ריבים, יחס דוחה כלפיי אימא, לקקנות והרבה קור. באמת שנאתי להיות מודבקת שם בתוך המערכת יחסים שלהם. בחופש הגדול בין י' ליא' עברתי לגור עם אבא בגבעתיים. בתיכון "קלעי" בגבעתיים, ובמגמת האמנות שם, הייתי שנה אחת. כיתה י"א הספיקה לי בשביל להבין סופית שנמאס לי לבזבז את הזמן על מערכת חינוך אחת רדודה מדי, ואני יכולה עכשיו לזיין הרבה את השכל אז רק אומר ששנה הבאה אני הולכת לעשות י"ב באקסטרני. אני כבר שנה גרה עם אבא ומסתדרים נהדר. הוא גר חצי שבוע איתי בדירה וחצי שבוע בתל אביב. אני אחראית על עבודות בית והוא אחראי על פרנסה P: . מאז שעברתי לגור איתו גם הקשר שלי עם אימא מאוד השתפר, וגם הקשר עם סורין. אני מניחה שהתבגרתי. לסורין, הבעל של אימא ( הם התחתנו שנה שעברה), יש שלושה ילדים שגדולים מאיתנו. בשנה האחרונה גם איתם אני מסתדרת טוב מאוד. בגיל 15 הכרתי במקרה את שלומי. זה באמת היה מקרה. נפגשנו בסנטר בלי שבכלל הייתי מילדי הסנטר, ואיכשהו הרשיתי לעמי להתקרב אליו למרות שמבחינתי הייתי נחותה מאוד, והוא היה מבוגר ממני בחמש שנים וגם גר בבני ברק. מה גם שעד אליו מיניות ואהבה בכלל לא עניינו אותי. האנורקסיה גנבה לי את ההורמונים והחוסר בטחון את הרצון הבסיסי. שלומי ואני היינו יחד כמעט שנה, ו..אמנם היו בקשר הזה הרבה דברים לא בריאים, אבל תכלס-הוא זה שעזר לי לקום על הרגליים, לצאת מהדכאון, להתאפס. היה לנו טוב כל עוד היה, וכשכבר לא היה- נפרדנו. אנחנו עדיין בקשר, הוא מאוד איכותי בעיני (כשהוא לא מסטול לגמרי). בבוםבמלה לפניי 4 חודשים הכרתי את זיו. למעשה, הייתי אז עם דור. ובאמת בבומבמלה לא היה בין זיו וביני שום דבר פיזי... אבל התחברנו טוב. חודש וקצת אחר כך נהיינו זוג, ואנחנו ביחד בערך חודשיים וחצי. הוא מתוווק כזה ואני כל כךךך אוהבת אותו :) יש לנו הפרש של 9 שנים שבהתחלה גרר כל מני פרצופים ואי נעימויות( בעיקר אימא), אבל כל העניינים האלו נרגעו בעתם וכרגע זה באמת לא מזיז לאף אחד. הסקס המלא הראשון, ביידהווי, היה ביוזמתי המלאה ואחריי חודשיים (!) שהיינו יחד. עוד דברים שהשפיעו בין לבין: קורס צילום שלקחתי ב"טבע הדברים" בתחילת כיתה י', תקופת הרכיבהעלסוסים, קורסים באונ' בתחילת י"א, מגמת אמנות שעשיתי בשכל והתעקשתי להתברג אליה בי"א, כל כיתה י' שעברה עליי באוטובוסים בין כוכב יאיר- כפ"ס- תל אביב- בני ברק ושוהם (כי מבחינתי לחזור לכוכב יאיר הייתה אופצייה מאוד לא רצוייה, וההורים מבחינתם די הפסיקו עם ההסעות), לכלוכי-גירושין מסריחים שבאו על הכתפיים שלי בין ההורים מתקופת הפרידה שלהם עד תקופת השניידר שלי ( גורם מלכד לכל הדעות), וכמובן- אנשים שונים ומשונים שפגשתי בכל מני נקודות בדרך והשפיעו כך או אחרת על התנהלות העניינים. קראת?
 

TiKi PooH

New member
חח ועם כל החפירה,

אני בספק אם יש עוד משהו שאני יכולה לחדש פה. מילא.
 

moruush

New member
../images/Emo15.gifוהו, את מעניינת!

[איך לעאזאל ירדת 15 ק"ג בחודש וחצי?]
 
למעלה