זמן לחפור!
נולדתי ב-27 לפברואר אי שם באוקראינה הרחוקה . ההורים שלי חששו שאני אוולד יומיים מאוחר יותר , שזה ה-29 לפברואר שחל פעם בארבע שנים . כעבור 3 שנים עליתי לארץ ישראל . גן חובה , עניינים.. היה עצוב כי הרגשתי ממש לא שייכת ובכיתי בלי הפסקה . כיתה א' כבר היה בסבבה , הכרתי שלושים זאטוטים קטנים שחלקם נשארו חברי הטובים עד היום . אחד מהם , שליווה אותי לאורך כל 12 שנות הלימודים הוא בן זוגי כיום
כיתה ג' - אחי הקטן והיחיד נולד לאור העולם! הבובון הזה עד היום כל פעם משמח אותי מחדש . רק מלראות את החיוך שלו קשה לי שלא לחייך . חטיבת ביניים - הייתי בכיתת מופת , שנחשבה ונודעה ככיתת החננות , ואם זה לא מספיק אז אפילו בכיתת החננות הייתי חננה . שמנה ומכוערת . לקראת התיכון המצב השתפר , רזיתי < בדרכים לא הכי בריאות , אבל ניחא> יפיתי , מצאתי לי מחזרים . היה כייף . בשלושת שנות התיכון החלפתי לי כחמישה חברים רציניים , ועוד כמה לא רציניים , עד שהבנתי שהיחיד שאני רוצה נמצא איתי כבר 11 שנים , ובחופש שבין יא' ליב' פשוט התחברנו בצורה הכי מדהימה שיש . ומאז אנחנו בלתי נפרדים
(עוד 4 ימים הוא מתגייס ובאלי למות , אבל זה כבר נושא אחר..) טוב אני מרגישה שחפרתי מעט מדי לעומת כולן , אז נוסיף גם שמכיתה ג' או ד' בערך יש לי את החברות הכי טובות ודהימות שאפשר למצוא , אחת מהן למדה בתיכון אחר בפנימיה אז קצת התרחקנו , עם השנייה היינו צמודות אחת לתחת של השניה כל התיכון והחטיבה ותמיד הכירו אותנו כזוג

וזהו אני חושבת.. כנראה לא היו לי מספיק אירועים משמעתיים בחיים .