אידיאולוגיה לדוגמא
מחיקת האות ט' מהעברית תיאוריה הזויה: לאות ט' יש מאפיינים של רוע. קודם לכל היא מיותרת בשפה המדוברת כיום, כיוון שרוב הדברים לא מבדילים בינה ל-ת'. אחת מתכונותיו של רוע שהוא קיים במקומות בהם אינו נחוץ, ולהיפך - ניתן לומר כי מראש רוע אינו נחוץ בשום מקום שהוא - בדיוק כמו האות ט'. תכונה אחרת של רוע - כוונות טובות פעמים רבות עוזרות להפיצו ולקדמו. והנה - במילה "טוב" האותה הראשונה היא 'ט' - אותה טית שנואה שגרמה לאטיוד לעבור על דעתו, שנדחפה לנקודטות ולטודות, שכיערה ורמסה כל חלקת לשון טובה והביאה את ה"טעות" לשיאים חדשים של ציניות ("טעות שלי" - תרגום ישיר וביוט של My Bad, ומייד רואים שט' היא מקור הרע). האות ט גם מסווה עצמה, או מנסה. וכי לאות תמימה תהיה סיבה להיות ראשונה בטוב? טוב, כמו כל דבר אחר בחיים, זו אשליה. אשליה, מלשון הונאת ראייה, כמו לשון ושקר, כמו שיגיון ושטות, כמו טיפול בהלם וטירוף. לא בכדי טירוף וטיפול שתיהן מתחילות בט'. אותה ט' שהתפרצה לאטימות, וניסיון נואל להסיר ממנה החשד לאלימות - והלא לל' אין סיבה לקשר עם משהו גס וכוחני כ"כ. זו הט' של אלימות ששוב הסוותה עצמה כאטימות, וגרמה לנו לשכוח את טיבעה. הטבע - המורה האכזר ביותר של החיים. טבע. טבע האדם רע מנעוריו. טבע אכזר. חוק הג'ונגל - רק החזק שורד. ושוב חזרנו לטבע ולאלימות/אטימות. מי שמשקיע שוקע, מי שטוב טובע... אפילו חיילים משועממים הבינו מייד את הקשר בין ט' לרוע, לאטימות, להקטנת ראש. קטנות - ההפך מן גדלות - מצביע בבירור על היריבות שבין ל' לט', אותה מיריבות שגרמה לט' להפליל את הל' באלימות. כמו גם בקליעה וקטיעה - אותה היריבות - ל' גורמת לט, ט' לא מאפשרת את ל' (קליעה ברגלו של יריב מובילה לקטיעה, קטיעת ידו של צלף מפסיקה קליעות וכו') כך גם קטטה, ויריבתה הקללה, כך גם טעם - אותו אדון לחיינו שכ"כ השתלט עלינו (שליטה, אבל ניחא) עד כי איננו מודעים לעריצותו הבלתי נלאית. בשם הטעם הטוב נתקוטט ונחבוט איש ברעהו, נאטום ליבנו לדעות מופרכות וננקוט גישות לא טבעיות, רק כי הט' של טוב טעם פגשה בנו. ט' אף מובילה ביודעין ללעג לחלש, ושימחה לאיד לשוגה, גורמת תרעומת בעיני המכירים בה כשהיא מתפרצת למקום בו אינה שייכת, ומבלי שניתן יהיה ללמד עליה סנגוריה מלבד "ככה זה". זו הט' שעליה נשענות טענות, טלטלות, טרוניות וטינות. וזה היה השיתוף.