מצטערת אין בך"לא חמלה ולא צער"
קראתי את המגילה שכתבת פעם ועוד פעם ואני לא מאמינה למה שאני קוראת. איפה בדיוק יש בך חמלה
ואיפה בדיוק יש בך צער
אני מאחלת לך רק שתהיה בריאה ולא יותר מבריאות כי בריאות אי אפשר לקנות או לקבל מאף מקום
תראי במה את עסוקה בזמן שבני משפחתך חולים
תראי במה את עסוקה בזמן שבני משפחתך סובלים
תראי במה את עסוקה בזמן שבני משפחתך מתמודדים על החיים
את כותבת ואני מצטטת אותך"שאת מפחדת לצבור טינה בלב" טינה ואי שיקול דעת יותר ממה שצברת כבר אי אפשר לצבור
בעלי חולה סרטן כבר יותר מ-4 שנים ומתמודד עם המחלה, עובר טיפולים והקרנות שזה סבל אדיר וימים ולילות לא פשוטים, וכולנו סועדים אותו
ב א ה ב ה
הילדים הכלה החתן והנכדים שלא שותפו בסוד המחלה. כולם נרתמים בנסיעות לבית החולים, כולם עוזרים בערבי השישי שהיו נהוגים רק בביתינו,וכולם רק שואלים ורוצים להקל ולעזור באם זה בהבאת תרופות, באם זה בקניית ספר טוב ואם זה בהזמנה לארוחת בוקר במסעדה וסתם מיני פינוקים. כולם חושבים איך להעביר את התקופה הלא ברורה בכייף שהזכרונות יהיו לעד. גברתי היקרה
מצטערת אבל החיים במשפחה עוברים טלטלה במחלה הארורה הזאת
איך את בכלל מעלה על דעתך שהיא אמורה לעזור לך
איך את בכלל מעלה בדעתך לשפוט אותה במצבה ובכאבה
איזה פחדים עוברים עליה,הכאבים,רק המחשבות שהחיים נגמרים לה, ואפילו נניח שהיא היתה האדם הכי רע עלי אדמות, איך
את אמורה לסלוח לה במצבה ולא לחשוב איך להתעלל בה. ואילו את כותבת ואני שוב מצטטת אותך"אמו אפילו לא מראה התעניינות לראות את הנכד וכל היום מתעסקת במלחמת ההישרדות הקשה שלה.
את באמת חושבת כך אין אין עליך בושה
הייתי אומרת שהחוצפה והבורות שלך איבדו כל פרופורציה, תתעוררי ותצאי והאטימות שאת נמצאת בה ותתחילי ולהסתכל סביבך ולא לבכות על מר גורלך
. אולי תקני לך ספר טוב ותביני מהי מחלת הסרטן
הצלחת להרגיז אותי
מאחלת לחמותך לחמך ולכל משפחתך רק בשורות טובות
ובריאות. שבת שלום ממני אילנה סבתא ל
נכדים מאושרים