התמודדות קשה

פרצלה

New member
גם כשלא מממשים את חופש הבחירה זו בחירה

ולכן אנחנו למעשה תמיד תמיד בוחרים בחירות בין אם אנחנו מודעים לזה ובין אם לא.
אישה מוכה שנשארת בבית,בוחרת להשאר בבית.
בחורה שנאנסה ולאא הגישה תלונה-בחרה לא להגיש תלונה.

כל מעשה שאנחנו עושים נובע מחופש הבחירה שלנו ולכן אנחנו מיישמים את חופש הבחירה בכל שניה בחיינו,אין דבר כזה לא לממש חופש בחירה
 

אנילה1

New member
הבחירות שלנו הן לא באות מחופש, אלא מפחדים

אנשים בוחרים לעשות דברים שלא מפחידים אותם.
 

פרצלה

New member
בגלל זה אנשים בוחרים מרצונם לעלות

על מתקני אקסטרים משוגעים ולרעוד מפחד עד שזה מסתיים?
בשביל נשים בוחרות להתגרש גם כשהן יודעות שזה במחיר קשה של בעיות כלכליות ואפילו בדידות?


אנשים בוחרים בחירות מכל מיני סיבות ולעיתים הבחירות באות דווקא עלמנת להלחם בפחדים
לפעמים הבחירות באות להקל את חיינו לפעמים הבחירות מקשות על חיינו אבל אנחנו בוחרים בהם כי אנחנו יודעים שאנחנו עושים את הבחירה האולי קשה אבל הנכונה,בסופו של דבר הן תמיד הבחירות שלנו ובכל מצב נתון יש לנו בחירה


זה שאת מסיקה מתוך עולמך שאת בוחרת בחירות שמבוססות אך ורק על תגובת החברה ופחד זו דרך החיים שלך לא של כולן.
 
היום החברה משוחררת והמצב שונה

היום יש יותר כח לאינדיבידואל וגם המון דחיפה של אנשים להיות הם עצמם, לרדוף אחרי החלום, לנצח את הפחד וכו.
בעבר המצב היה שונה.
וגם חשוב לציין שהמון יכולת שיש לנשים למשל, לא היתה בעבר. למשל לעבוד בחוץ, השכלה גבוהה, יכולת השתכרות נורמלית ועוד.
 

אנילה1

New member
הקיבוץ לא היה שונה מבחינה חברתית מהחברה

החרדית. שתיהן חברות סגורות. הקיבוץ היה כזה עד שנות ה-80
 
אני לא מבינה איך על סמך העבר בכלל עברתם לגור

לידם. לא נשמע שהם ששו לטפל בבנם כשהוא היה ברשותם, לא כל שכן עכשיו - וזה עוד לפני שמדברים על המחלה. אני מבינה מאוד את הרגשתך, עם זאת בעלך צריך להביןם שאת לא פשטידה - אם לא נעים לך אז את לא חייבת ללכת לשם רק כי כך הוא אמר, ואת לא תפסיקי ללכת לשם כי כך אמו אמרה. לדעתי, אם מתאים לכם לגור שם כרגע אז תמשיכו עם זה, אחרת - תעברו לאן שהכי טוב לכם כזוג. מי שירצה לבוא לעזור יסע גם שעה ברכבת עם סיר מרק, כמו שסבתא שלי עשתה כשאבי למד רחוק מהבית. ומי שלא גם לא ירד מקומה 5 לקומה 2 כדי לדפוק אצלך בדלת. גם לא הבנתי למה בעלך היה צריך לעבור לעבודה אחרת, יכולתם לשכור עזרה בתשלום (אולי אחת המטפלות במעון, אולי אחת הנשים בקיבוץ) שיוציאו את הילד. את לא חוצפנית, אבל יש לך ציפיות מאוד לא ריאליות שלא מתכתבות עם המציאות. אנשים לא משתנים סתם ככה, ועכשיו גם יש לחמותך סיבה טובה להתרכז אך ורק בעצמה. את, אגב, לא חייבת להתרכז בעצמה ואת לא חייבת לחלות, חלילה, כדי להגיע למסקנה שאת קודם כל צריכה לדאוג לעצמך, לבעלך ולילדים כמובן. כל השאר יבואו אח"כ, עם כל הכבוד למחלות ולקשרי דם. לגבי עזרה לחמות - את מתלוננת שקשה לך ובאותה הנשימה שואלת איך אפשר לעזור. קודם כל תעזרי לעצמך, ואח"כ תעזרי במה שמבקשים ממך. את יכולה לדבר עם האחות ולומר לה הי, אני פה, אם יש איזה דבר שצריך בו עזרה תשאלי גם אותי - אולי אני אוכל. חמותך וחמך בבירור לא רוצים מכם דבר (וזה לא פלא, אנשים שלא נותנים גם מתקשים לקבל).
 
מסכימה עם הכל רק משפט אחד לא

אנשים שמתקשים לקבל מתקשים לתת אצלי חמתי מתקשה לתת אבל לקבל בשמחה
 

kikush4

New member
ברור שזה מעצבן שתוכניות משתבשות

אבל מדובר כרגע באישה חולה אז אין לך זכות לכעוס על חמותך ולא על חמך. חבל שעברתם לגור קרוב אליהם (בגלל היחסים שינך בעלך להוריו). תשמעי, תגידי תודה ענקית להורייך שמוכנים לעזור כלכלית וקבלי את עזרתם. אולי זה יאפשר לך לקחת מדי פעם בייבי סיטר וככה תוכלי לנוח/לבלות עם בעלך וכו'. גם לנו אין עזרה מאף אחד ולא נורא, מסתדרים :)
 
אם לא רוצה עזרה

א צריך אין לקחת ללב גם לי לא עוזרים וגם בעלי לא עוזר לקחת מהגן ולהחזיר אמא שלי עובדת אבל הייתה תקופה שבאה כל יום גשם קר חם מוציאה ושומרת עד שאני ובעלי נגיע מהעבודה היום היא שומרת רק בערבים שאנו יוצאים גם חמתי לא אוהבת או איך שקראת לזה יחס קא לבנה ולא מתקשרת בכלל אז שלא תתקשר גם אנחנו אוכלים כל שישי אצלה אבל הפסקתי בלי להודיע היא אפילו לא התקשרה כנראה שיש עוד אנשים כמו חמתי
 
מצטערת אין בך"לא חמלה ולא צער"


קראתי את המגילה שכתבת פעם ועוד פעם ואני לא מאמינה למה שאני קוראת. איפה בדיוק יש בך חמלה
ואיפה בדיוק יש בך צער
אני מאחלת לך רק שתהיה בריאה ולא יותר מבריאות כי בריאות אי אפשר לקנות או לקבל מאף מקום
תראי במה את עסוקה בזמן שבני משפחתך חולים
תראי במה את עסוקה בזמן שבני משפחתך סובלים
תראי במה את עסוקה בזמן שבני משפחתך מתמודדים על החיים
את כותבת ואני מצטטת אותך"שאת מפחדת לצבור טינה בלב" טינה ואי שיקול דעת יותר ממה שצברת כבר אי אפשר לצבור
בעלי חולה סרטן כבר יותר מ-4 שנים ומתמודד עם המחלה, עובר טיפולים והקרנות שזה סבל אדיר וימים ולילות לא פשוטים, וכולנו סועדים אותו
ב א ה ב ה
הילדים הכלה החתן והנכדים שלא שותפו בסוד המחלה. כולם נרתמים בנסיעות לבית החולים, כולם עוזרים בערבי השישי שהיו נהוגים רק בביתינו,וכולם רק שואלים ורוצים להקל ולעזור באם זה בהבאת תרופות, באם זה בקניית ספר טוב ואם זה בהזמנה לארוחת בוקר במסעדה וסתם מיני פינוקים. כולם חושבים איך להעביר את התקופה הלא ברורה בכייף שהזכרונות יהיו לעד. גברתי היקרה
מצטערת אבל החיים במשפחה עוברים טלטלה במחלה הארורה הזאת
איך את בכלל מעלה על דעתך שהיא אמורה לעזור לך
איך את בכלל מעלה בדעתך לשפוט אותה במצבה ובכאבה
איזה פחדים עוברים עליה,הכאבים,רק המחשבות שהחיים נגמרים לה, ואפילו נניח שהיא היתה האדם הכי רע עלי אדמות, איך
את אמורה לסלוח לה במצבה ולא לחשוב איך להתעלל בה. ואילו את כותבת ואני שוב מצטטת אותך"אמו אפילו לא מראה התעניינות לראות את הנכד וכל היום מתעסקת במלחמת ההישרדות הקשה שלה.
את באמת חושבת כך אין אין עליך בושה
הייתי אומרת שהחוצפה והבורות שלך איבדו כל פרופורציה, תתעוררי ותצאי והאטימות שאת נמצאת בה ותתחילי ולהסתכל סביבך ולא לבכות על מר גורלך
. אולי תקני לך ספר טוב ותביני מהי מחלת הסרטן
הצלחת להרגיז אותי
מאחלת לחמותך לחמך ולכל משפחתך רק בשורות טובות
ובריאות. שבת שלום ממני אילנה סבתא ל
נכדים מאושרים
 

restart2

New member
אילנה חיבוקים ואיחולי

אילנה יקרה החלמה כוח ונסיקה לבעל
שולחת לכם תפילה להצלחת הטיפולים
והצלחה בהתמודדות עם הסרטן. הצגה מופלאה בנושא עם ענת וקסמן הנפלאה- סוף טוב. מומלץ מסכימה עם דברייך בתגובה המפורטת. הקושי להיות אמפתית ומתגייסת לסיוע ולא להוות נטל מחד ומאידך לורוש תשומת לב ועזרה! האפיון שלנו כבוגרים הוא עצמאות תפקודית. היכולת להתגייס ולסייע בשלב זה היא קריטית ואתם עסוקים אם יזמינו אתכם לשישי בערב? ממליצה לפונה להתלוות לחמות לטיפול ולהבין קצת יותר עם מה החמות מתמודדת. אמרי כל בוקר וערב תודה ! הרחיבי ליבך ותחום הראייה קצת מעבר לחייך הפרטיים..
 
אילנה - כה לחי!

אני רואה עצמי פטורה מתגובה, לאור תגובתך שלך, הסוערת אך המדוייקת להפליא. ישר כח למשפחתך, והמון בריאות לאישך! וגם אני מצטרפת להמלצה החמה על "סוף טוב" בקאמרי.
 
נטלי

למען השם, אני מצטרפת לכל מה שכתבו לפני: את באמת חושבת שחמותך צריכה עכשיו גם לעזור לך? מלכתחילה זו לא הנטיה שלה. אבל מול המחלה הארורה הזו, גם האדם עם הכי הרבה רצון לעזור מתכנס לתוך עצמו - ובצדק! אני לא סבורה שחובתך לשים את המשקעים בצד ולהתחיל להשקיע בה. אבל את לא יכולה לדרוש ממנה להשקיע בך או בנכד. ועוד מלה: גם לי כמעט ואין עזרה, בהבדל אחד קטנטן ממך: יש לי תאו
 
אופס, נקטע

יש לי תאומות! כן, אני עם תאומות, לבד, רוב היום. כשהאיש מגיע מהעבודה, הוא איתנו. כשאני צריכה ללכת, הוא איתן לבד. לוקחים נשימה עמוקה ומתמודדים. כי זה מה שיש! מאדם אחד מותר לך לדרוש שישתתף בטיפול בתינוק: אישך, שזה בנו בכורו. הוא לא עוזר לך כשהוא מטפל בתינוק, הוא ממלא את חובתו כאבא. חובתו הבסיסית ביותר כאבא. תפנימי, תדאגי שהוא יפנים, והמון נחת מהקטן...
 

אשבל1

New member
קשה

נטלי יקרה, נשמע לי שקשה לך ואת לא מוצאת לאן לנתב את הכעס ואיך לצאת מהקושי שלך עם הטיפול בילד 24 שעות ביממה ללא עזרה, והייתי מציאה לך לחפש מקורות תמיכה כמו http://www.facebook.com/imale.imale או http://www.oranim.ac.il/sites/heb/community/shdemot/dept-for-community/emlem/rational/pages/default.aspx לגבי החמה, תתעלי על עצמך, למרות המבוכה ותציעי כל עזרה קטנה שיש לך אפשרות להציע.
 

12רוניתי

New member
רוצה לשמוע משהו ממני בשביל לשמור על בריאותך

הנפשית? אני חושבת שעליך לצפות פחות מהסובבים אותך. אל תהיי ביקורתית או מחמירה עם עצמך. ציפיות נועדו לכריות. חמותך אישה חולה ומסביבה בעלה. עזבי אותה ותני לה לחיות את הנותר לה בכבוד ובלי לחץ. לגבי הורייך- הם גידלו אותך עתה....עשי את המקסימום ללא עזרתם. את ובעלך יחידיו חשבו על דרכים שביחד תצליחו לגדל את ילדכם. הורינו כבר מבוגרים ואין להם כוח...הילדים יכירו את הסבא והסבתא גם אם מעט ביקרו בביתכם....מניסיון בדוק. שמרי על עצמך הפחיתי כעסים וכך תתקדמי יותר.
 
למעלה