תגידו, באמצעות מה אנו נלחמים?
באמצעות דפי ההסטוריה או עם הידיים? היסטוריה זה מעניין וחשוב וטוב שיהיה שורשים וקשר. טוב גם לדעת שיש תיעוד והוכחות שמה שאתה לומד/עושה עבר ניסוייים "אמיתיים", אבל בעצם, זה גם מה שעושה אבי נרדיה, והשיטה שלו, לא?? אז מה מותר השיטות שלנו, "העתיקות", ההיסטוריות, על שיטה מודרנית (ומוכחת וטובה)? אני חושב שרק בדבר אחד: בפילוסופיה שעומדת מאחוריה. לפי מה שאני רואה מסביבי, רוב השיטות "ההסטוריות" (או אלו הטוענות להיות "קלאסיות"), מגבות עצמן גם בתורה ובפילוסופיה, שאינה מתאימה/נכונה רק לשדה הקרב, אלא לחיים בכלל. ועדיין, גם בשיטות "העתיקות", לא כל מורה יודע ויכול ומסוגל ללמד את הפילוסופיה. לכן: ההבדלים הם במורים ופחות בשיטות. ובעצם האצומי צודק: אם אתה רוצה להיות לוחם - עבוד ושתוק! (אגב, מנסיוני, הקשקשנים לא ממשיכים, אלא נושרים ברגע שצריך להזיע).