התלבטות על הפרק...

[dina199]

ברור שאפשר. רק לא תמיד.

כי הרכבות מפוצצות (בתפוסה של 150 אחוז) באנשים שגרים ב 100 ויותר קילומורים מתל אביב , שעבדו מחוץ מתל אביב , ונאלצים לנסוע לתל טביב כי החברות שהם עברו בהן החליטו ש'צריך לעבור למרכז העסקים של הארץ' .

 

[נועה לביא]

לא, הן לא.

הרכבות מפוצצות בעיקר בחיילים (וגם בסטודנטים בסופי שבוע).

 

[dina199]

אז יש דברים שאת לא יודעת

 

[נועה לביא]

כל אלה עם המדים והנשק הם עובדי הייטק?

זה באמת חידוש.

 

[dina199]

את לא יודעת מי , כמה , למה ומתי

נוסעים ברכבת.
למשל בימי ראשון לחיילים אסור לנסוע ברכבת בחינם בין 6 ל 9 בבוקר, ועדיין הרכבות מלאות (באנשים בלי מדים שכנראה נהנים לנסוע ברכבות עמוסות

)
ובימי השבוע הרגילים בשעות עומס רגילות בבוקר ובערב כשאנשים רגילים נוסעים לעבודה ובחזרה - רכבות עדיין עמוסות (עד כדי כך שאנשים עומדים או יושבים על הרצפה כל הדרך) ועדיין בלי אנשים עם מדים ונשק.

 

[נועה לביא]

*פיהוק רחב*

מסתבר שיש דברים שגם את לא יודעת.

 

[schlomitsmile]

 

[נועה לביא]

מחיה ממשכורת אחת בישראל

הייתה הרבה פחות אפשרית בימים עברו, והייתה כרוכה בכך שהצד העובד יראה את הבית רק בסופי שבוע (או בעוני, כמובן). היום זה יותר מעשי, עם כל המקצועות החופשיים שאפשר להגיע בהם לשכר גבוה מאוד.

 

[dina199]

ובמקצועות בהם השכר גבוה (בעיקר הייטק)

רואים את הבית היום פחות מאשר היה פעם.
לא סתם המציאו את במושג 'עבדות הייטק'.

 

[אמא חמסה]

בהיי טייק יש גם סוג של אופנה כזו,

שבה קובעים ישיבות בשש בערב. וצפונה.

בעבודה של בעלי למשל הציעו ארוחות ערב חינם ופינוקים, למי שיישאר עד מאוחר בעבודה.

תאמיני לי, רוב האנשים לא יכולים ולא רוצים ולא מסוגלים לעבוד רצוף.

הם יוצאים להפסקת קפה באמצע, מרכלים, משחקים קצת, גולשים קצת, עונים להודעות בפורום ועוד.

נוצרה אווירה כזו, שבה גם רובם מתחילים לעובד מאוחר (רובם ממש לא מתחילים בשמונה בבוקר), חלק כדי להתאים את עצמם לשעון של אמריקה (למשל) וחלק, ולדעתי זה הרוב, כי לא בא להם להיות בבית בזמן שמשכיבים את הילדים.

אבל אגיד לך יותר מזה.
באחד מגלי הפיטורים האחרונים בעלי עבד בחברה ענקית. חוץ ממנו, הרוב שם היו צעירים, רווקים ומגניבים.
פיטרו שם המון עובדים.
בין אלה שפיטרו היו רבים שהשקיעו את נשמתם בחברה והאמינו אולי בלבם שהחֶברה היא סוג של משפחה.
דווקא בעלי, שיצא כל יום הביתה בשעה סבירה כדי לאכול עם הילדים ארוחת ערב ועוד, לא פוטר.

ולא בגלל זה שהוא אדם שמשקיע במשפחה, אלא בגלל שהיו צריכים אותו.

יש לי חברה, שבעל החליט לעבוד רק 80% משרה. והוא גם מפרנס יחיד.
לא רצו לאפשר לו, ופטרו אותו.
הוא מצא עבודה מהר מאוד בחברה אחרת, שהסכימה לתנאים שלו, כי הם היו צריכים אותו.

לדעתי, השאיפה צריכה להיות שאנשים יעסקו בעבודה שלהם - בעבודה שלהם (וזה לא דבר מובן מאליו בכלל) ושיעבדו פחות שעות.

אבל לידיעת כל המתגעגעים לעבר, גם בעבר עבדו המון שעות. תלוי איפה ובמה. פועלים בבתי חרושת עבדו מסביב לשעון, אבא של בעלי למשל היה פועל פשוט ועבד במשמרות וגם בזמני אבות רבים עבדו עד מאוחר מאוד.
נראה לי שכל המתגעגעים זוכרים רק את מה שהם רוצים לזכור...

בקיצור, גם עבדוּת ההיי טייק היא פעמים רבות תוצר של בחירה.

 

[dina199]

אני לא מתגעגת לעבר הרחוק.

אבל אני כן מתגעגעת לעבר שלי

.
כשהתחלתי לעבוד עבדנו 7 שעות ביום + 6 שעות ביום שישי ( +נסיעה שעה וחצי לכל כיוון ). הספקנו הכל במשך השבוע (גם לחיות

).
כש'קיצרו' אץ שבוע עבודה: פחות ימים , אבל יותר שעות (והמינימום זה לעבוד לפחות 9 שעות ביום + שעות הנסיעה) אז גם לא מספיקים כלום במשך היום , וגם יום שיש לא מספיק לשום דבר (כשבעיקר משרדים ציבורים סגורים ביום שיש בשם אותו 'שבוע עבודה מקוצר').
אז מי שעובד 9 שעות (לפחות) ונוסע 3 שעות נמצא מחוץ לבית 12 שעות לפחות כל יום. והבותו הייטק יש גם תקשורת : אז אנשים נאלצים לעבוד גם באוטובוס, גם ברכבת וגם בשבתות. וא"כ גם מפטרים אותם.

 

[אמא חמסה]

מצד שני, את פחות זמן ככה בכבישים, למשל.

לא כולם נוסעים כל כך הרבה זמן (בעלי למשל נוסע 20 דקות באופניים ואני הולכת ברגל לעבודה).

לו אני במקומך, הייתי מחפשת עבודה אחרת...

זה כנראה משתנה ממקום למקום. למשל, בחברות הזנק מצפים מהעובד לחיות במקום העבודה, ואם זה מקום ממשלתי (חברה שלי מתכנתת במקום כזה) אז חוזרים הביתה בארבע.
בקיצור, זה משתנה ממקום למקום.

נכון שבדרך כלל כשעובדים פחות שעות, מרוויחים גם פחות.

הוא שאמרתי, בחירה חופשית.

 

[dina199]

אני בגילי הדינוזארי לא רק שלא יכולה

לחפש עבודה אחרת (והחלפתי כמה שלא מבחירתי) , אלא אני גם לא יכולה לדעת שמישהו יחזיק אותי עד גיל 62 , 64 או 65 (לפי מה שרוצים לעשות עכשיו).
זה מאוד נחמד שיש גם אנשים שיכולים ללכת ברגל , לנסוע באופניים או בכל כלי תחבורה אחר פחות משעה ואפילו פחות מחצי שעה , אבל זה לה היה המזל שלי בכל שנות העבודה שלי. ואני לא היחידה . דווקא רוב האנשים שהייתי בקשר איתם בכל שנות העבודה שלי תמי נאלצו לנסוע , וזה תמיד היה יותר משעה (ויותר).
ואיך את יכולה לדעת שהיום אני נוסעת פחות או יותר ? (תשובה : יותר )

 

[אמא חמסה]

אני אסביר למה התכוונתי

אם כל יום את מבלה 3 שעות בדרכים, ועבדת 6 ימים, אז ברור שהיית יותר בדרכים מאשר אם את עובדת רק 5 ימים.

ומה לעשות, כל אחת מאיתנו נמצאת במקום אחר, כי אצלנו המון אנשים מגיעים ברגל או נוסעים נסיעה קצרה מאוד ברכב. (זה בעיקר מטעמי פינוק, כי אין להם חשק ללכת ברגל).

 

[נועה לביא]

פחות מאשר פעם?

מדהים כמה אפשר לאבד פרופורציות. סבא אחד שלי אבד בדרום הרחוק מאוד (גם שארם חלק מהזמן) וראה את הבית פעם בשבועיים. הסבא השני (שאשתו דווקא כן עבדה וגם למדה) היה איש קבע שהיה בבית בעיקר בסופ"שים.

 

[dina199]

והיום אין אנשים בקבע ?

ואין אנשים שלא נמצאים בבית שבועות ויותר ?

 

[dina199]

גם מסגרות חינוכיות יותר מאוחרות

קיימות בשביל ההורים.
ואת צודקת . לדעתי רק בארץ מתחילים את הגנים אפילו לפני גיל שנה

 

[נועה לביא]

רק בארץ? נו באמת...

מצאי לי מדינה מערבית שאין בה פעוטונים לפני גיל שנה.

 

[dina199]

הולנד

 

[נועה לביא]

הנה מחקר קטן שמצאתי

נראה שהולנד אכן מפגרת מאחור בעניין מעונות יום (אם כי גם שם זו המגמה), אבל ישראל היא ללא ספק לא המדינה היחידה בה ילדים מגילאי 0-3 נמצאים במעונות - ציבוריים או פרטיים - באחוזים גבוהים.