התייעצות זריזה

[שרלוקה]

כל הודעה נוספת שלך בנושא מזעזעת יותר מקודמתה

אם להתייחס להודעה הראשונה של פלפלת - לא ראיתי הצדקה של אלימות. בוודאי שהיא תשים במרכז את העובדה שבנה אכל לבד - על זה היא שאלה. האם זה נראה לנו עונש לגיטימי. אפשר לענות פשוט כ"כן. זה עונש לגיטימי ואפילו קל" (אם כך את חושבת). בלי להמשיך ולרדת עליה כאמא.
כל הודעה שלך בהמשך הייתה פשוט בוטה, דוחה, חסרת פרופורציות. בואו נפתח כיתות מיוחדות לילדים אלימים מצד אחד והתגאות בשילוב ילדים עם לקויות ראייה (וואוו! גילית שהם בסדר? שאין להם קרניים בין שתי העיניים? לא ייאמן... ובכיתת המחוננים יש עוד ילדים עם לקויות? איזה סובלנות יש לכם ההורים לכל המוזרים האלו עם הכסאות גלגלים.... אבל לילדים עם קשיים רגשיים/ ויסות חושי/ סתם מחלה לא נעימה. לזה אין. בואו נפתח כיתת גן בכלא אופק.

וזה אומרת אישה שעובדת במשרד החינוך.
שסך הכל הערכתי פה בפורום.

איכס.

 

[נשיקולדה המקורית1]

אם בעייה בויסות חושי אומרת

שהילדה שלי חוזרת בלי חצי אוזן הביתה - אני ממש לא חושבת שצריך להכיל את זה.
אני בטוחה שגם ההכלה שלך תגמר במקום הזה.
וכן, אם ילד מסכן ילדים אחרים (וילד שלא שולט באלימות שלו, כפי שפלפלת תיארה את ילדה אכן מסכן אחרים) זה מעבר לגבולות ההכלה.
גם הילדים שלי הם שונים - מחלת קרוהן, שהיא קשה לא פחות מפאפא להבנתי, ו-ADHD אבל הם לא מסכנים אף רחד ולא מפריעים לתהליך הלמידה של אף אחד).
אי לי בעייה שתיגעלי ממני. לשמור על שלומם ושלמותם של ילדיי חשוב לי מאהדתך.

 

[גב פלפלת1]

קשה להתעלם ממך ומתגובתייך

לא, אני מצטערת, אני לא מוכנה שבשום פנים ואופן תקטלגי את בני כאלים, על אחת כמה וכמה אם את מגדירה עצמך כאשת חינוך או עובדת שם או מה שלא יהיה...
אם ילד מסוים נהג באלימות ביום אחד מתוך שנתיים שהוא במערכת החינוך, את לא יכולה לקטלג אותו כאלים. גם אם באותו היום היו שלושה מקרי אלימות.
אם ילד מסוים היה מבריק ביום אחד מתוך שנתיים, את לא יכולה לקטלג אותו כחכם/גאון/מחונן. גם אם ענה בהצטיינות יתרה על שלוש שאלות שונות.
זה לא פרופורציונלי לכלום. אף בר דעת לא יכול להכריע דבר כזה על סמך התנהגות של יום !!! בטח ובטח לא מישהי שאמור להיות לה את כל הידע המקצועי בנושא (או שלא....).

ומאיפה קיבלת את הרעיון שאני מצדיקה אותו? כי ראשית טיפלתי בהורדת החום ושיכוך הכאבים לפני שעשיתי לו "נו-נו-נו"? ואמביוולנטיות כלפי התנהגות הגננת נקראת הצדקה? הרי כלל לא אמרתי לה את דעתי מולה או מולו. אההה, ברור... אולי אסור לי להרגיש מעורערת כי אני משדרת לו את זה? ייתכן... כמו שאני מקווה שהוא לא קולט כמה אני נקרעת בכל פעם שהוא עם חום. ומה עוד כתבת? בגלל שאני חושבת כיצד לפעול בפעם הבאה אני נותנת לו לגיטימציה? הסבירי לי שוב את הלוגיקה כי לא כ"כ הבנתי...

טוב, באמת די.
קראי לו אלים, קראי לו משה, קראי לו דוד. באמת, עשי מה שנראה לך לנכון.

 

[נשיקולדה המקורית1]

תראי

כשאת כותבת בנון שלנטיות "חילק אגרופים וכו" כאילו חילק סוכריות (ולא כותבת "עשה מעשה מזעזע" או "תקף מספר ילדים באגרופים") - לי זה לא מראה שאת רואה את הצד של הקורבנות. וכשאת כותבת על ילד שהחטיף אגרופים "הפריע להם לאכול"- מבחינתי את מקטינה את המעשים שלו. להפריע לאכול זה לשיר בזמן האוכל/ לפטפט ווטאבר. להחטיף אגרופים זאת אלימות.
כשאת כותבת שאת המביוולנטית שלגבי העונש של הגננת, כי אולי לא צריך להעניש ילד שהחטיף אגרופים - זה לתת לגיטימציה לאלימות.

והאמיני לי, אני יודעת שלגדל ילד חולה זה לא פשוט. אבל חלק מתפקידנו, האמהות לילדים חולים (ותשמחי שפאפא היא לא לכל החיים) זה לתת להם כלים דרכם הם יובילו את המחלה ולא היא תוביל אותם.

אבל זהו. גמרתי את הדיון. גם כי אני יוצאת לכנס שאחזור ממנו רק בערב וגם כי כנראה את ושכמותך תמיד תצדיקו את ילדיכם האלימים ואני ושכמותי תמיד נצטרך להגן על ילדינו מפניהם. (רק היום בן זוגי, שהוא בוועד ההורים היישובי הולך לפגישה בערייה בה הורים מכיתה מסויימת בעיר מתחננים שיוציאו מהכיתה ילד שזורק כיסאות באמצע השיעור, מקלל ומרבי אבל בשם ההכלה, אותו יעד 12 מהולל, מעדיפים שילדיהם לא ירצו לבוא לביה"ס בבוקר מאשר להוציא את אותו ילד. אז כן, שכל האמהות לילדים האלימים ימשיכו לחשוב שהמערכת מענישה בוחמרה, כמו האמא שאמרה לי "על מה מענישים אותו, זה לא שהוא הוציא סכין" על ילד שהרביץ לאחרים. אך כשהם יוציאו סכין יגידו "איפה היתה המערכת".

 

[מיסיס מייס]

הדיון הזה ממחיש היטב למה יש כ"כ הרבה

אלימות במערכת החינוך, גם אצל "בני טובים" (שונאת את המושג הזה, אבל ניחא).

זה לא קשור לדעתי בסוגיה של האם צריך לזרוק ילד שמרביץ מהכיתה או מבי"ס, או איך צריך לטפל בו, דיון שהתפתח כאן עם נשיקולדה- זה בכלל לא האישיו המרכזי מבחינתי- הסוגיה היא שהורים מפחדים הרבה יותר שיהיה להם ילד "חנאנה" (כפי שכתבתי בקריצה מאוד לא משעשעת מבחינתי לקאתי בשרשור אחר) מאשר שהילד שלהם ירביץ ויכאיב לילדים אחרים, וזה אומר הכל עלינו.

יאללה, יום נהדר שיהיה. גם אני מיציתי

 

[maysher]

אבל מיסיס, הדיון כאן לא תאורטי אלא מול

מישהי ספיציפית, שלפחות ברגע הנתון, לא מגדלת ילד אלים. לא תיארה אפילו איזו התנהגות חריגה במיוחד. וכן, בעיני ילד בן 4 שהבריץ פעם אחד, רחוק מלהיות מפלצת כפי שתראה אותו נשיקולדה.
היתי מקבלת את הדיון, אם היה מדובר בדיון תאורטי בלבד, אבל כשיש כאן פותחת הודעה, שבאה להתייעץ! ואפשר בהחלט היה להגיד לה " אני חושבת שאת צריכה לטפל בזה יותר בחומרה כי בעיני זאת התנהגות לא מקובלת" ולתת לה הצעות קונקרטיות כיצד להגיב
אבל לא לעשות ממנה ומהילד שלה, שעירים לעזאזל.
גם בעיני התגובה של נשיקולדה הייתה אלימה מאוד ומוזר לי שאת מצדדת בה (אני יכולה להבין מי שחושב כמוה, אבל ההתשחלות הזאת בפלפלת יצאה מכל פרופורציה)

 

[מיסיס מייס]

אני חושבת שטענתה העיקרית של נשיקולדה היא

שצריך להתייחס גם לילד טוב, שהרביץ בגן, כאל ילד שהשתמש באלימות, ולהגיב בהתאם (= לא להיות אמביוולנטי כלפי זה, ומבחינתי זה ממש לא סותר "טיפול מונע"), כי כשמרחמים ב"קטנה", ירחמו בהמשך גם "בגדולה".
ממש לא חושבת שהיא כתבה איפושהו שהילד הספציפי של פלפלונת יהיה סכינאי או מפלצת או לא יודעת מה, רק שאלימות זו אלימות זו אלימות, ויש לטפל בה בנחישות וללא הכלה גם במקרים הקטנים, לא רק בגדולים. לא נכנסת לעיניין של אם לזרוק מהגן/ בי"ס או לא, כי זה משהו אחר לגמרי. מה שכן, ברור שיש לנו בעיה אם אי אפשר אפילו להוציא מהשיעור ילד שמתפרע.

כך אני הבנתי אותה, ואני לגמרי מתחברת לגישה הזו, בהחלט מתוך ה"תיאוריה" כפי שכינית אותה, ומבחינתי זו ממש לא תיאוריה, אלא המצב הרע מאוד של החברה הישראלית מבחינת אלימות.

אם את רוצה להישאר ב"מיקרו"- סבבה, אני התחברתי יותר ל"מקרו" של מה זה אומר על החברה שלנו, בלי קשר לילד X או Y.

 

[שרלוקה]

אני גם מתחברת לגישה הזאת

ונדמה לי שגם פלפלת.

האמביוולנטיות הייתה האם זה עונש מותאם או לא.
לדעתי כן.

אם הייתה כותבת "בני קיבל מכה עם סרגל על היד ואני אמביוולנטית לגבי זה" היה לך יותר ברור? (לא בציניות. ברצינות כדי להבהיר מהי אמביוולנטיות לעונש. לא למעשה).

איך שאני הבנתי את נשיקולדה עצם התהייה האם עונש מוצדק או לא זה כבר לגיטימציה לאלימות. עצם המחשבה (הנכונה!) איך כדאי להגיב בפעם הבאה זאת לא מחשבה נכונה לפיה.
מבחינתה שפלפלת תלך אבלה וחפוית ראש ותתנצל על מעשה הילד בן ה 4 שלה.
זה בוודאי יוביל למיגור האלימות של הילד וישמור על ילדיה. זה וסייעת פרטית כמובן. וכיתות גן מיוחדות לילדים עבריינים בני 4.

 

[מיסיס מייס]

אני הבנתי אחרת.

 

[שרלוקה]

ואם תשימי לב....

חוץ ממך, כולן הבינו כמוני.
אמיוולנטיות על העונש. לא על המעשה.
עצם המחשבה מה לעשות עם האלימות - היא לקיחת אחריות.

הסבירו את זה הרבה יותר טוב ממני קודם. כמה משתתפות בכמה סגנונות שונים.

 

[מיסיס מייס]

לא ממש, היו עוד כמה שהרגישו שיש "שניות" במסר

שעבר לגבי העונש, שאפשר להבין את התהיה הזו בשתי דרכים, ולא כולן הסכימו כמוך שזו בכלל אלימות.

הזעקה של כולכן הייתה על עיניין ה"להעיף מהגן", ומבחינתי זו בכלל לא הפואנטה.

 

[מיסיס מייס]

וזה אני כתבתי..

(השם נעלם מרוב שזה שרשורפלצת)

 

[גב פלפלת1]

מייסי, מרוב שהגנת על זכותה של נשיקולדה לכתוב

את דעתה, שכחת לקרוא את ההודעות שלי...
הדיון כלל לא היה ברמת המקרו, הוא היה נטו ברמת המיקרו. כשאני מסבירה את הסיטואציה שלי וכשהיא אומרת שבני הוא כך וכך - זה מיקרו, לא מקרו.
ברמת המקרו, כולן מסכימות שאלימות לא מקובלת (למרות שלדעתי היא התנהגה כך לכל אורך השרשור), ויש לנהוג בחומרה. חוסר ההסכמה העיקרי נובע מהשאלה מתי ילד נחשב אלים. האם בפעם הראשונה? האם ביום מסוים? או אולי לאורך זמן?
והכעס העיקרי הוא שבעוד היא מניפה את דגלת הלוחמת מלחמת חומרה באלימות, היא נוהגת כך. פעם אחר פעם. האם לא שמת לב לכך? רק אני הרגשתי את הכוחניות בהודעותיה?
ואם משהו לא ברור, אפשר לשאול, לא לקבוע, לא להכריע. האמיני לי, אני פה, קוראת כל הודעה גם אם בוחרת לא להגיב.

 

[מיסיס מייס]

שמתי לב שהיא מאוד כועסת

וכן, לאור זה שכמעט חתכו לבת שלה אוזן, אני מבינה את מקור הכעס.
אני גם מבינה למה את נפגעת, באמת! יכול מ-א-ו-ד להיות שיש לך ילד מקסים, אדיב, מתוק וממש לא אלים (לא מכירה

), אבל כאן, מה לעשות, הוא נהג באלימות (גם אם זה היה שנוי במחלוקת בשרשור הזה)..
אני חושבת שאם רק היית כותבת אחרת, ופחות מתחבטת לגבי העונש ולגבי הפעם הבאה הצפוייה שבה יהיה אלים, ויותר מתייעצת איתנו איך לגרום לכך שזה ל-א יקרה שוב, הכל היה נראה אחרת. יתכן ואלו מגבלות המדיה הכתובה, יתכן ולא התכוונת שכך זה יתפרש, יתכן ואת ממש לא חושבת כמו כמה שכתבו כאן שזו בכלל לא הייתה אלימות (ואני בכוונה מתמקדת במעשה, לא בילד, כי לא רוצה להתמקד בילד, אלים או לא, אלא במעשה, זה מה שחשוב וזה מה שבונה תכל'ס), ולכן יתכן וסתם נוצר פה שרשורפלצת.

אני יכולה להשקיף על זה מרמת המקרו, כי אף פעם לא חתכו לאף ילד שלי חצי אוזן (טפו טפו השם ישמור!), ומצד שני מבינה שבהחלט יש כאן גם ילד אחד, מאחורי כל השרשורפלצת הזה, שאני באמת, באמת, באמת, מקווה שהזיכרון הזה של אלימות יהיה זכרון רחוק מאוד הן עבורו והן עבורך, והוא ידע לא לתעל את כאביו לאלימות, תוך מאמץ הורי ושל הצוות (ושלו

) להגיע לכך, אמן!

רק טוב, באמת!

 

[שרלוקה]

כשכל תגובה או הודעה כאן

מחזירה אותך למקרה המזעזע שקרה לביתך - באמת אין אפשרות לשום דיון.

 

[נשיקולדה המקורית1]

ובקשר לאומנה

מה שסיפרתי זה שהייתי אחות אומנה - הורי שימשו כמשפחה אומנת.

 

[shiron number 1]

נשיקולדה, הגבת בדיוק כמו הבן של פלפלת

הגבת באגרופים בגלל התסכול שלך. אלימות לגמרי, אפילו מהסוג היותר גרוע.
ממש לא נעים לקרוא את ההשתלחות שלך.

 

[תינוקי זורח]

 

[מיקמיק279]

 

[adif11]

מסכימה מאוד עם MAYSHER

שכתבה לך שחשוב לידע את הגננת. זה יחסוך הרבה עגמת נפש לכל הצדדים לענין.
שתהיה יותר עירנית וכשזה מתחיל שתתן לו לשכב בצד וכמובן שתנסה לבדוק אם יש לו חום ותתקשר אליך מיד.
בצורה כזו לא יגרר לפרוק את כאביו על הסביבה ולא יחטוף על כך עונשים .