התייעצות זריזה

[גב פלפלת1]

התייעצות זריזה

היום כשהגעתי לאסוף את פלפלוני מהגן, הגננת סיפרה לי שהוא היה אלים היום, חילק אגרופים וכו' ולכן אכל ארוחת בוקר בשולחן לבד.
לא כ"כ רציתי לדבר על ידו ולכן אמרתי לה שאברר בבית מה קרה.
כשהגענו הביתה היה לי ברור שהוא שוב חווה התקף פאפא ואכן היה לו 39.2 חום.
לידיעה, לפני עליית החום הוא סובל מכאבי שרירים ולרוב התנהגותו מזעזעת (בלשון עדינה). הבעיה היא שלאחרונה הוא חווה כל 4 ימים התקף...
ולהתייעצות,
אני די אמביוולנטית לגבי כך שהוא אכל לבד. מצד אחד, הוא הפריע לחבריו לאכול והם לא צריכים לסבול בגללו. מצד שני, אולי אם היא הייתה שואלת אותו היא הייתה מגלה שכואב לו וסביר להניח שהייתה מגלה יותר אמפתיה. מצד שלישי, זה כבר חלק משגרת חייו, אולי מספיק עם ה"תעדוף"...
בעצם שתי שאלות,
האחת האם זהו "חינוך נכון" שישב לבד? והשנייה, איך מתנהלים לצד ההתקפים ולא שהם מנהלים אותנו...

וואי, נכנסתי לקטנה וזה מה שיצא

 

[maysher]

אני אחלק את התשובה לשני חלקים

אחת, את צריכה לדבר עם הגננת ולבקש ממנה לשים לב יותר להתנהגות חריגה מצידו, כי היא מסמנת בחלק מהמקרים שהוא הולך לקבל התקף מחלה. וההרגשה הפיזית הרעה גורמת לו להתנהגות חריגה. יש בכלל מקום בגן שאפשר לנוח בו? אין ספק שכולנו הופכים להיות לא נעימים כשאנחנו לא מרגישים טוב.
אבל, זה לא מבטל את העניין שהוא הרביץ לילדים. ובעיני העונש היה לגיטימי ומקובל. אולי אני לא אהיה פופולרית, אבל אני חושבת שהגזמנו עם "ההכלה". להתנהגויות רעות יש השלכות ולאכול לבד אחרי שהרבצת לחברים, זאת השלכה לגיטימית.
ולמרות זאת, אני חושבת שבמקרה שלו, אולי יש דרך בכלל למנוע סיטואציות כאלה אם הגננת פשוט תשים לב יותר ותאפשר לו ללכת לשכב עם איזה מזרון בצד, שיביאו לו כוס שתיה ויגלו קצת אמפתיה.
אתמול, הקטנה שלי הייתה עצבנית. כל דבר הכי קטן עצבן אותה. אמרתי משהו והיא נתנה לי מכה קטנה על היד. לא כואבת, אבל מבחינתי עדיין מכה. ישר עצרתי הכל, כעסתי נורא ואמרתי שזה שהיא עצבנית, לא מצדיק שתתן מכות. זה בכלל לא משנה שישר אמרה סליחה, אין דבר כזה שנותנים מכות כשמישהו מעצבן אותך. שאלתי אותה אם זה לגיטימי שארביץ לה אם תעצבן אותי? ואמרתי שאם זה יקרה שוב, לא משנה הנסיבות, אני מייד מספיקה לה רכיבה על הסוסים (דבר שהיא הכי אוהבת בעולם) כי בעיני רכיבה זאת צ'ופר מטורף, ועד שלא תלמד להתנהג, היא לא תהיה זכאית לזה. והיא יודעת שאעמוד במילה שלי. אבל גם אני התנהגתי לא בסדר בזה שידעתי שהיא עצבנית ואני יודעת שהיא פשוט צריכה להיות לבד עם עצמה זמן מה, וזה עוזר לה להתאפס. אבל עדיין, ברגע שהרביצה, אין תירוצים- זאת התנהגות לא לגיטימית, לא משנה מה הוביל אותם לזה.
בגן של הבנות שלי, היה חדר "הרגעות" חדר עם פופים ואפשרות להחשיך את החדר קצת, ספרים ובובות, אם ילד לא היה מרגיש טוב או רוצה להתרחק מההמולה, היה הולך לחדר הזה. אולי אפשר למצוא פתרון דומה בשבילו.
מסכן קטן, מקווה שהוא מרגיש יותר טוב עכשיו.

 

[moma422]

אני לא רואה בזה בעיה

תחשבי על המצב ההפוך. מה היתה עמדתך אם לילד אחר בגן היתה בעיה דומה?
חשוב להזכיר לגננת לא להתנהל מולו בכעס, אבל כן להרחיק אותו אם הוא לא מצליח להתמודד עם הקושי שלו.
ילד שלא מרגיש טוב דר"כ מוצא לעצמו פינה קצת פחות סוערת. אם הוא לא מסוגל עדין לזהות את הקושי והפתרון אז הגננת צריכה לעזור לו.

 

[פרת וחידקל]

אני לא מכירה את המחלה ולא יודעת מה טיבה

אבל להרחיק ילד שמרביץ לשולחן נפרד נראה לי כמו תגובה סבירה בהחלט. גם לי אין בעיה לומר לילד שלי שאם הוא מציק לאחיו בזמן האוכל, שישב רחוק ממנו, או ימתין ויאכל אחריו. אם זו תוצאה של המחלה ויש לו התקפים תכופים שמשפיעים על ההתנהגות שלו - נראה לי שצריך לתדרך את הגננות שלו איך לזהות התקפים, להסביר מה הוא מרגיש בהם ומה הוא צריך באותו הזמן, ואתן צריכות לתאם ביניכן איך להגיב לאלימות בזמן התקף. אני לא חושבת שצריך "לוותר לו" במובן שכשהוא בהתקף זה בסדר לנהוג באלימות (לא פייר כלפי האחרים, ומעביר מסר לא נכון לו עצמו) אבל כן צריך להכיר בקושי שלו ולמצוא מה יעזור לו בזמן התקף - אולי אם בזמן כאבי שרירים הוא מרגיש צורך לחלק אגרופים, אפשר להפנות אותו לשק אגרוף כלשהו למשל?

(נשמעת מחלה מאוד לא נעימה הפאפא הזו אם יש לו חום גבוה וכאבים פעמיים בשבוע )-

 

[שרונה והמותקים]

מסכימה עם פרת (כרגיל)

 

[פרמלה]

מה שלומו היום?

היא מודעת למצבו ולהשלכות על ההתנהגות שלו? צריכה רענון?

הרחקה מהשולחן נראית לי פתרון מיידי הגיוני - כמו שאת אומרת חבריו זכאים לאכול בנחת.

אולי תסכמי איתה ואיתו שאם היא מזהה פרצי אלימות שתציע לו פעילות פיזית כדי לפרוק את הכאב והזעם - למשל לקפוץ גבוה כמה פעמים ברצף (בעלי היה עושה את זה לבנות כשהן היו קטנות ונזקקו לשחרור אנרגיה. שם להן יד מעל הראש ומשחק אתן במי מצליח לקפוץ גבוה), או כל רעיון אחר ישים במסגרת הגן.

הוא בעצם ישב עם חום גבוה בגן בלי שאף אחד ידע?

 

[גב פלפלת1]

היום טוב יותר

עדיין עם חום, אבל אנחנו לקראת סוף ההתקף כך שלמרות שבקושי ישנתי יומיים אני מעודדת.
הגננת מודעת למצבו ושוחחנו על כך לא ממזמן שבגלל ריבוי ההתקפים וכמות הסטרואידים הוא לא פלפלון שאני או היא מכירות. כנראה שנוח וקל יותר למגר אי אילו התנהגויות באמצעות הרחקה, במקום לשאול שתי שאלות ולחבק ולהבין את העניין.
אין לי בעיה שהרחיקה אותו, כמו שאמרתי בהודעה הראשונה, עם כל הכאב אלו הם חייו ואין אפשרות לתעדף אותו בכל עת. מכעיס אותי שהיא יכלה למגר את התנהגותו ובעיקר להקל על כאביו כבר בתקרית האלימות הראשונה. פלפלוני אמנם וורבאלי, אך צריך לשאול אותו שאלות ממוקדות בכדי לקבל תשובות (גבר, לא?!

). בכל אופן, אתזכר אותה שוב.

 

[נשיקולדה המקורית1]

כמה דברים

קודם כל, שמחה לשמוע שבנך מרגיש יותר טוב.

אבל....
חייבת לציין שאני לא ממש מבינה למה את מקבלת את זה שתהיה "תקרית אלימות ראשונה".
בעקבות ההודעה שלך גיגלתי פאפא ואף שאלתי את אבי שהוא רופא ילדים - אין במחלה הזאת סימפטום של אלימות לא רצונית.
את מקבלת את זה שהעובדה שילד לא מרגיש טוב יגרום לו להיות אלים? אז גם מבוגרים בתור לרופא יכולים להיות אלימים? הרי הם לא מרגישים טוב...
מסתכלת מנקודת מבט של אמא אחרת בגן - לילד אחר כואב רון אז הוא הרביץ לבני ולא ירחיקו אותו?!! (ומבחינתי להרחיק מהשולחן זה המינימום. בעיני צריך להנהיג בגנים שילד אלים= מתקשרים באותו רגע להורה שיבוא לקחת אותו. למה הבת שלי צריכה לסבול אלימות בגן או בבי"ס?!)

 

[גב פלפלת1]

פאפא זה לא אלימות

אבל ככל הידוע לי סטרואידים כן. בנוסף, ילד שכואב לו = ילד מתוסכל = התנהגות מזעזעת ואלימות.
לנו כמבוגרים יש כלים להתמודד עם תסכול וכאב. אנחנו גם יודעים לזהות מה כואב וכמה. ילדים בגילאי 5 לא תמיד יודעים לזהות ולמקד את הכאב. וזה התפקיד שלנו כמבוגרים - להנחות אותם, לנתב וכו'
לצורך העניין, פלפלוני רגיל לכאבי השרירים ועדיין תמיד יצהיר על שלושה איברים שתמיד כואבים לו. באחת הפעמים נוספו כאבי בטן והוא לא ידע לזהות אותם עד שהרופאה נגעה לו בבטן והוא התפתל.

ובכלל, את יכולה להשוות ילדים למבוגרים???
כי ילד שמשתטח על הרצפה באמצע הקניון זה לגיטימי, לעומת זאת לא זכור לי שראיתי לאחרונה מבוגר שמשטח כי לי קיבל את מה שרצה....

לסיכומו של עניין, אני לא מקבלת אלימות ולא משנה הנסיבות! אני גם לא יודעת מדוע הנחת שאני מקבלת את זה. כמו שכבר ציינתי, לרוב התנהגותו מזעזעת, שלשום הייתה גם אלימות.
שלשום היו מספר פעמים שנהג באלימות והגננת יכלה לעצור זאת "כבר בתקרית האלימות הראשונה".

 

[נשיקולדה המקורית1]

כי ההנחה שלך היא שתהיה עוד פעם של אלימות

ואת זה אני לא יכולה להבין למה את מקבלת (קטנתי גם מקבלת סטרואידים, בגלל קרוהן.. לא ראיתי שהפכה אלימה.. כן קצת מצבי רוח אבל לא אלימות). כשאת מניחה "בפעם הבאה" - את מקבלת את זה שתהיה עוד פעם של אלימות.
למה ילדים בגן צריכים לסבול מאלימות?

 

[גב פלפלת1]

כי אני אדם חושב?

אני מניחה שאם תהיה אלימות פעם נוספת, אז...
אני מניחה שאם ירוץ לכביש, למרות שאף פעם לא נהג כך, אז...
אני מניחה שאם תהיה התקפה מאיראן, אז...
אני מניחה עוד אלף ואחת דברים, שקרו לי ו/או לאחרים, וחושבת ומחליטה כיצד אנהג.

לא בציניות, אבל כשקורה משהו פעם חריג, אני משתדלת לחשוב כיצד לנהוג או לא לנהוג "בפעם הבאה". זה לא שאני רוצה שתהיה פעם הבאה, אבל אני מניחה שלו תהיה (אלימות או התנהגות מזעזעת), אז אנהג כך או כך.
הילדים בגן לא צריכים לסבול מאלימות, גם אני לא אהיה מוכנה שבני יסבול מאלימות מילד שלא הרגיש טוב, אבל אין לי שום התחייבות שלא תהיה ממנו או כלפיו אלימות.

בקריאה שנייה, כן, אני מקבלת את זה שייתכן שתהיה פעם נוספת של אלימות. וכן, בפעם הבאה אהיה חכמה יותר כיצד לנהוג, איך ומתי...

 

[נשיקולדה המקורית1]

ומה עם הילד שהאלימות תהיה מופנית כלפיו?

גם אמא שלו צריכה לקבל את זה שהילד שלך יהיה אלים שוב. יופי, אז פעם הבאה את תיהי חכמה יותר, תדעי איך לנהוג וכו'. מה זה יעזור לילד המסכן שיקבל מבנך מכה?! אולי תפעלי למנוע את הפעם הבאה במקום לקבל אותה?!

 

[זיברה]

זה מה שהיא עושה.

 

[נשיקולדה המקורית1]

מממ... לא ממש

היא חושבת איך לנהוג בפעם הבאה שיהיה אלים - זאת לא מניעה. את הילד שכלפיו תופנה האלימות, לא יעניין איך היא תפעל אחרי.

 

[זיברה]

אנחנו כנראה קוראות אחרת.

 

[גב פלפלת1]

נפלאות המדיה

חלק קוראות רק את הכיתוב השחור וחלק מבינות גם את מה שלא כתוב...

 

[נשיקולדה המקורית1]

צר לי

אך מבחינתי, כל מי שנותן "הסברים" (שמבחינתי הן במידה מסויימת גם הצדקות) לאלימות (לוקח סטירואידים/ ADHD ועוד ועוד שאני שומעת סביבי - הופך את המסגרות החינוכיות שילדים נמצאים בהן למקום אלים.
יכולה להגיד לך שכבר דאגתי בשנויתי כאמא לגרום למספר ילדים אלימים לצאת ממסגרות של ילדי, וגם לאמהות שלהם היו כל מיני תירוצים לאלימות (נולדה לו אחות חדשה, יש לו ADHD ועוד..) צר לי, אך הילדים שלי לא צריכים לספוג אלימות מכל סיבה שהיא.
אז אולי בין השורות את נגד האלימות - בפועל,אם את מספרת שהיו כמה תקריות אלימות של הילד - את לא טיפלת בזה מבחינתי.

 

[מיסיס מייס]

מסכימה איתך

ומבחינתי אין שום הצדקה לילד שמשתטח בקניון וצורח (הובאה כאן הדוגמא הזו איפושהו), ממש כפי שלמבוגר אין שום הצדקה לעשות זאת.

 

[פרת וחידקל]

ואני מסכימה עם פלפלת וחושבת שאת לא ריאליסטית

אני לא חושבת שצריך לתת לגיטימציה לאלימות (ולכן גם לא חושבת שהעובדה שהילד נהג באלימות בגלל מחלה הייתה צריכה למנוע את הרחקתו) אבל אני גם יודעת שאי אפשר להגיע במסגרת עם ילדים לאפס תקריות אלימות, ולכן המחשבה איך להגיב כשהן קורות חשובה כדי למזער את מספר מקרי האלימות. בלי קשר למחלה - אין מהלך קסם שפלפלת יכולה לעשות עכשיו כדי להבטיח במאה אחוז שהילד שלה לא ינהג שוב באלימות. היה מקרה, הגננת הגיבה בצורה מסוימת (שמטרתה להגן על הילדים האחרים ולהעביר לילד של פלפלת שההתנהגות שלו אינה מקובלת) ומותר לשאול אם כך צריך להגיב, או שבהתחשב בנסיבות יש דרכי תגובה מתאימות ואפקטיביות יותר.
אני שמחה לשמוע שאף אחד מילדייך לא נהג באלימות יותר מפעם אחת בחייו.

 

[סקרלט אוהרה 2]