התייעצות זריזה

[מיסיס מייס]

איזה פחד, הסיפור עם האוזן

 

[נשיקולדה המקורית1]

שמחה לראות שיש בפורום אמפתיה גם לקורבנות ולא

רק לתוקפים.

 

[maysher]

יש לי המון אמפתיה לקורבנות (אגב, תראי מה

עניתי לה בתשובה ראשונה, שבעיני יש יותר מדי ההכלה וקבלה של מעשי אלימות בגנים)
אני בהחלט חושבת שבמקרים רבים לצוות אין כוח ורצון לטפל בילד "בעייתי" והאמת? הביקורת שלי כאן היא כלפי המערכת בעיקר, כי גננת וסיעת בגן של 35 ילדים, לא יכולים לתת מענה אמיתי כשיש כמה ילדים שזקוקים לתשומת לב מיוחדת. גם אם יפנו את כל תשומת הלב שלהם לאותם ילדים בעייתים וימנעו מקרי אלימות, סימן ששאר הילדים, שמתנהגים כמצופה, לא מקבלים את תשומת לב מצד הצוות. וגם אצלנו אני רואה יחס סלחני מאוד כלפי ילדים אלימים. אותו ילד שמציק לקטנה שלי מתחילת השנה, מציק שוב ושוב, עם גילוי אלימות וגרירת בנים אחרים להציק לה, בקושי ננזף.
בלי שום קשר, הפתרון האמריקאי מזעזע כי כל ילד כזה שמורחק בסוף מוצא את עצמו ברחוב ולא סתם אחוז הפשיעה הקשה בארצות הברית ואחוז התושבים שיושבים בכלא, הוא מהגבוהים בעולם המערבי. ארצות הברית בעיני לא דוגמה לכלום. לא לחינוך, לא לכלכלה, לא לתרבות, לשום דבר. אגב, אחיינית של אחת הגולשות מכאן, סבלה מהטרדות על רקע אנטישמי, כולל גילוי אלימות דווקא בבית הספר אמריקאי, ובסוף העברו דווקא את הילדה בית הספר ולא את מי שהתעלל בה (והייתה שם התעללות אמיתית)
הדבר היחיד שמפריע לי בהודעות שלך זה קיצוניות. פרת דייקה יותר ממני אפילו אז לא אחזור על הדברים שלה.
אגב, למצוא את בת השבע שלך עם פנס בעין, זאת גם לא חוויה מרנינה וכשהתשובה שלה לא המחנכת לא יודעת היא- שאין טעם לפנות למחנכת, כי היא לא תעשה דבר, גם לא מנחם במיוחד.

 

[נשיקולדה המקורית1]

מסכימה חלקית לגבי בתיה"ס האמריקאים.

כי אולי הילדים האלימים מגיעים לרחוב- אבל הילדים הנורמטיבים זוכים לגדול בלי להיות מוקפים באלימות הזאת. אגב, מה שקרה לבכורתי קרה בגן פרטי, כך שאין כאן עניין של המערכת.
תראי את ההודעה הראשונה של פותחת השרשור - כותבת בנון שלנטיות שהבן שלה "הכניס כמה אגרופים וכו'". וההתלבטות שלה היא על זה שפגעו בציפור נפשו והוא אכל לבד. בלי שום התייחסות לילדים המסכנים שחטפו אגרופים, ואני מזדהה עם האמהות שלהם יותר, כי הם הקורבנות והוא התוקף (או שאולי גם גבר שמכה את אישתו זה לגיטימי אם יש לו חום, או ויסות חושי או ADHD. מסכן, לא? אז תגידי שאני קיצונית, אל כל המחקרים מראים שילדים אלימים הפכו למבוגרים אלימים.

 

[נשיקולדה המקורית1]

בנוסף

שימי לב שהיא מגדירה את העובדה שהוא הכניס להם אגרופים כ "הוא הפריע להם לאכול".
האוא היה אלים. תקף. הפך אותם לקורבנות של ההרגשה הרעה שלו. אבל בשבילה - הוא הפריע להם לאכול ובמקום להתבייש שהבן שלה אלים ולגנות אותו ואת התנהגותו - היא אמביוולנטית לגבי העובדה שאכל לבד.

 

[גב פלפלת1]

האמת הגזמת

ניסיתי להבליג, לא להתייחס, להירגע, להבשיל עם כלללללללללללללל הדברים שאמרת עליי כאמא, כמחנכת, כמטפלת ומה שלא יהיה, אבל באמת הגזמת.
ולא, אני לא מתביישת בבן שלי ולא משנה מה !!!

 

[נשיקולדה המקורית1]

לא להתבייש בילד. בהתנהגות.

בפעם האחת והיחידה שדווח לי שהילד שלי דחף ילד אחר הלכנו אחה"צ להתנצל בפני הילד השני והרגשתי כ"כ לא נעים. אבל את, בכזאת נון שלנטיות "הוא חילק אגרופים וכו'". את בכלל מבינה שבצד השני היו ילדים שחזרו באותו יום הביתה וסיפרו (או לא) לאמא שהם קיבלו אגרופים בגן?
תחשבי אם במקומך היתה פותחת את ההודעה אמא, ששלחה את הילד שלה לגן, והוא חזר מקרב איגרוף?
ומה שמטריד אותך זה שהילד אכל לבד. מסכן. זה בדיוק לתת לגיטימציה לאלימות.

 

[נשיקולדה המקורית1]

ואגב, מה שהילד שלך עשה זאת בריונות

אז את לא מתביישת. כנראה את גאה בו על הדרך בה התנהג. יופי. אני כבר רואה איזה מבוגר הוא יהיה.
אנחנו חיים בחברה שמגנה קורבנות (למשל נפגעות תקיפה מינית) ומקלה על תוקפים (ע"ע העונשים המגוחכים שמקבלים על תקיפה). וזה מתחיל מגן הילדים.
אני הייתי מצפה ממך שההודע הפותחת שלך היתה "הילד שלי תקף ילדים בגו. אני לא יודעת איך להסתכל לאמהות אחרות בעיניים".

 

[גב פלפלת1]

תקשיבי, התאפקתי, באמת, אבל

1. אם הייתי קוראת טוב ולא היית משליכה על החיים ומקרה האלימות שקראו לך היית מגלה שביום X הילד התנהג Y (ולא, עבורך לא אקטלג את הבן שלי כאלים). ביום X היו Z מקרים שעד שהגעתי לא הייתי מעורה באף אחד בהם. גם כתבתי שלרוב התנהגותו מזעזעת ושלשום הייתה אלימות. כלומר, זוהי הפעם הראשון שנהג ביום X באלימות. את מצידך, קטלגת אותו כאלים ("הוא היה אלים. תקף") ייעצת לי לחפש לו סייעת צמודה, להכניס אותו למסגרת מתאימה, לחשוב על הגבר שיהיה כי הרביץ, להתבייש בו וכו'. גם הבן שלך הרביץ פעם אחת, ואיך את יודעת שזה לא חזר? מבחן הזמן. אצלי מבחן הזמן לא היה... אז תגידי שאני לא אמא מחנכת אז תגידי.
2. מי אמר לך כיצד פעלתי מול הילד האחר והוריו? איך הגבתי מול הילד? על זה לא בקשתי ייעוץ, את זה כאמא מחנכת (כן, כן, אני מחנכת) אני יודעת כיצד להגיב. אני לא מפרטת את כללללללל מה שהיה באירוע, אני כותבת את מה שרלוונטי עבורי. עבורי, זה לא היה, כי אין שאלה בנושא ואין לי עניין להוכיח לך מי אני ומה אני. גם אותך זה לא עניין, הנחת ש... אותי זה פשוט כ"כ שיעשע שאנשים אטומים קוראים רק את מה שהם רוצים שלא הפריע לי ולא הגבתי כלל לגבי העניין הזה (טוב, נו, בכלל לא שאלת אותי, אלא קבעת ש...)
3. תגובתך קיצוניות ואלימות (כן, אלימות), לפעמים לא צריך סימני קריאה כדי להבין אלימות ו/או נון שלטיות. לא כ"כ מבינה למה מפריע לך שכאב לי שאכל לבד למרות שהתנהג באלימות? אצלי החיים הם לא שחור ולבן, יש גם אפור ותתפלאי גם ורוד. גם אם יש התנהגות שהתוצאה ידועה תמיד אתהה האם יש רק דרך אחת להגיע אליה ולמה. אני לא פועלת על אוטומט גם כשאני נזקקת לכך. וגם בבתי משפט בבגירים יש נסיבות מקלות, אז תגידי שהבעיה בבימ"ש ?! תפני אליהם ותעזבי אותי בשקט.
4. נורא קל לכתוב ולא לחשוב איפה "כל אחת תחפש אותך" כשאת כושלת או לא מסבירה את עצמך כראוי. כשקראתי את הודעתך בפעם הראשונה נורא צרם לי שכתבת על ילדיך שלומדים בכיתת מחוננים למרות שיש שם ילדים עם לקויות. בתחילה, למרות הצביטה שזה עשה לי בבית, הנחתי שכשלת בבחירת המילה, הרי בפירוש מופשט של המשפט אפשר להבין שללמוד עם ילדים עם לקויות זה חסרון, אבל אני מכירה את הלך הרוח בפורום, את הנפשות הפועלות ולכן הנחתי שהייתה בחירה לא טובה של מילים. עכשיו, כשאני קוראת אותך אני לא חושבת שכשלת. דווקא כדמות שמנסה לצייר עצמה כמחנכת את לא נשמעת כך בכלל... ונורא בא לי לומר שאני לא פותחת דיון עם אנשים צרים, אבל כבר פתחתי, וזה הזמן לסיים.
5. זוהי תגובה אימפולסיבית על נס, ללא קריאה נוספת.
6. עבורי, זה סוף הדיון.

 

[בולגרית10]

 

[נשיקולדה המקורית1]

לא כתבתי שהם לומדים שם למרות שיש ילדים עם

לקויות.
כתבתי שלמרות שיש ילדים עם לקויות יש שם אפש טולרנטיות לאלימות.
אם בשבילך נתן אגרופים זה לא אלים, כנראה את כמו האמא שפעם אמרה לי שהיא לא מבינה למה השעו את הילד שלה מביה"ס, זה לא שהוא דקר מישהו ("רק" הרביץ לא נראה לה חמור מספיק..).

 

[תינוקי זורח]

זה קצת נשמע לי כמו

כמה חבל שהילדים המחוננים והעילאיים שלי צריכים להשתכשך עם הילדים הכה לא מושלמים שלכם. אני בעד אפס טולרנטיות ללא מושלמות.

 

[מיסיס מייס]

הילדים של כולנו אלימים? אם כן, אנחנו צריכות

להתבייש.
וכן, גם הבכורה שלי החטיפה פעם (פירטתי לעיל), וזה לא מונע ממני להצהיר בפה מלא שהייתה אלימה, ומה זה משנה הנסיבות.

כל עוד אנחנו לא מגנות בפה מלא, וכל עוד אנחנו מעבירות לילדים מסר אמביוולנטי שלכאורה "מכיל" אותם (ולמעשה רק מזיק להם), נמשיך להיות חברה אלימה.

 

[נשיקולדה המקורית1]

ממש לא.

לידיעתך, בתחילת הדרך שלנו, הייתי ממש נגד כיתות המחוננים. אני ממש לא בטוחה שזאת דרך חינוכית טובה. העברנו לשם רק בגלל האלימות הרבה בביה"ס הרגיל שהיינו בו (לא רק אלימות פיזית. גם ילדים שמאוד מפריעים וכו'). וזה שאין אלימות בכיתות המחוננים זה לא כי ילדים מחוננים פחות אלימים, זה כי הילדים וההורים יודעים שאם ילדיהם לא יתנהגו כראוי הם יועפו מהמסגרת.

 

[שרלוקה]

סיפור מזעזע

שבהחלט יכול להסביר את חוסר הסובלנות שלך ואת התוקפנות שלך לאחר....

אבל רגע, את לא בעד אמפתיה, חמלה והבנה של התוקפנות של הצד השני....

 

[נשיקולדה המקורית1]

לא, אני לא בעד סובלנות לאלימות

כי קל לשקוח שבדרך נדרסים ילדים תמימים (כן, אם הבן שלה "חילק אגרופים" כדבריה - ילדים באותו יום ספגו בגן אגרופים. אני מניחה שלא היית רוצה שהבת שלך תספוג אגרופים בגן. אם את מוכנה - סבבה. )

 

[שרלוקה]

פייר. התאכזבתי.

מהניק שנקרא "נשיקולדה".
לא מכירה אותך אישית אבל בכל זאת לא ציפיתי לכזאת השתלחות במשתתפת אחרת.
בכזאת ראיית שחור - לבן,
בכזאת תוקפנות כלפי מישהי אחרת (תוקפנות זה מילה די נרדפת לאלימות. והראית הרבה ממנה בשרשור הזה)

בהחלט התכוונתי מכל הלב בהודעה שלי לזה שהחוויה הקשה שלך ושל הבת שלך השפיעה מאוד על התפיסה שלך. וכנראה לכן את כל כך תוקפנית.
ולמרות זאת, ממישהי שסיפרה בעבר שהייתה מועמדת להיות משפחת אומנה - הייתי מצפה ליותר הכלה וחמלה.
אף אחד בשרשור הזה, כולל פלפלת לא היה סובלני לאלימות. אבל את בשלך.

אז שוב, מצטערת מכל הלב על התקרית הקשה שעברתם. חוויה מאוד אלימה.
אישית מצפה לא להיתקל בהורה כמוך במסגרות החינוך של ילדיי. זאת נראית לי גם חוויה אלימה. מסוג אחר אבל אלימה.

 

[נשיקולדה המקורית1]

את באמת חושבת שפילפלונית לא הצדיקה את

האלימות של בנה?
ילדים אחרים חטפו אגרופים אבל היא שמה במרכז את זה שבנה אכל לבד.
רק לי נראה שמי שצריך להיות במרכז הם קורבנות האלימות שלו? (וכן, ילד תמים שהלך בבוקר לגן וחטף שם אגרופים הוא קורבן לאלימות!)

אני נלחמת מלחמת חורמה על הזכות של ילדי לחזור ממערכת החינוך בריאים ושלמים. אם בעיניך זה אלים ותוקפני - קראי לי כך.

 

[גב פלפלת1]

למה שהיא תחשוב? את קבעת!

בתור מישהי שמנהלת מלחמת חורמה על אלימות, אני ממליצה שתעשי בדק בית לגבי האלימות שאת מפנה כלפי. כוחניות מכוערת ומגעילה.
את חוזרת שוב ושוב ושוב על אותה ביקורת לא פרופורציונלית כשאני כמעט לא חלק מהדיון.
ואולי כדאי שתלמדי את משמעות המושג "למרות ש..." (לא שיש כזה, אבל נניח). בחרת בכיתת מחוננים בגלל אפס סובלנות לאלימות, למה להוסיף את העובדה שיש ילדים עם לקויות (או למרות ש...)?

תראי, אבי לא רופא, אני אוכלת סטייקים עם המון שומן, מוצרי חלב עם הרבה נתרן, לא מבקרת במוזיאונים כשאני בחו"ל, ילדיי לא מחוננים, הם גם אוכלים ממתקים ורואים טלוויזיה, אני מאמינה בדרך כמו גם בתוצאה, אני מאמינה בתרבות דיבור, בדרך ארץ, אני מאמינה בהזדמנות נוספת, אני מאמינה בטיפול בקורבן ובתוקף, אני מאמינה שיש אמצע, אני מאמינה בנסיבות, אני מאמינה בקבלת השונה ועוד... בקיצור, אני שונה ממך.
ועכשיו, סלחי לי. במוסד לעבריינים צעירים, שם אני מתעדת להכניס את בני, אין קליטה.

 

[נשיקולדה המקורית1]

לא הבנתי מה את רוצה בפסקה השניה שלך

מה אכפת לי מה את אוכלת או עושה בזמנך הפנוי... רק שהבן שלך לא יתקוף ילדים אחרים.

ושוב- הכותבות קשרו בין קבלה של אלימות לקבלת השונה.
כתבתי שלמרות שאצלנו יש קבלה של שונים (כוללהילדים שלי, שלאחד יש ADHD ולשניה מחלת קרוהן) אין קבלה של אלימות. והאמיני לי שאין לי בעייה בהבנה של משמעותן של מילות קישור.