התייעצות הורית

[נינושה2]

נכון, אבל עצם העובדה שזה קורה לילד

שהוא טבולה ראסה ועוד לא מכיר את הנורמות החברתיות, ותגובה כזאת היא לגמרי אינסטינקטיבית אצלו, זה רק אומר שזהו הטבע האנושי. נכון, צריך למגר את זה, לחנך ולשלוט על זה, לא לאפשר להרביץ, לא לילד ולא למבוגר. מצד שני, זה רק מראה שתגובה אינסטינקטיבית של בנאדם עצבני, כועס מתבטאת באלימות וזה לפעמים, לצערנו, קורה גם לנו כלפי הילדים בשבריר השניה לפני שאנחנו משתלטים על עצמנו - אלא אם אנחנו לא מאלה שמאמינים שצריך להשתלט על זה.

 

[שלו23]

נו, בדיוק

יש את אלה שמנסים להשתלט על זה, או יותר מזה, שמנסים שלא להגיע למקומות הרגשיים שבכלל יש על מה להשתלט. ויש את אלה שלא.

גם אני לא מזדעזעת מפולספגן. אני פשוט מגנה את זה. בעיני זה לא לגיטימי בשום מצב וגם אם מישהו מאבד את העשתונות ומפליק לילד שלו, המעט שהוא יכול לעשות זה להכיר בזה ולשאוף שלא להגיע לשם שוב. אני מכירה בנזק הנפשי שפליק פה ופליק שם עושים לילד, מכירה מגוף ראשון. לא צריך להרביץ לילד עם חגורה כל יום בשביל להזיק לו כהוגן לכל החיים. לחשוב שפליק זה אמצעי חינוכי זה פסול לדעתי.

 

[מיסיס מייס]

מצד שני

אמא שחושבת שפליק סטייל פולספגן הוא סוף העולם, תיכנס להיסטריה מהתגובה האלימה שלה, ותנסה לרצות אח"כ את הילד מתוך רגשות אשמה כבדים, כשבעצם הוא לא צריך שום כרכור סביבו- הוא עשה משהו מסוכן!!
בכך היא תעביר לו מסר מאוד מבלבל לגבי העובדה שהתנהגותו מסכנת החיים אסור שתישנה.

גם אני חושבת שזה כישלון של האמא, עיניין הפליק! לגמרי! אבל אני חושבת שאם חושבים ש"זה יזיק לו להוגן לכל החיים", ומגיבים בהתאם במסרים מאוד מבלבלים לילד וחדורי אשמה אימהית, גורמים נזק הרבה יותר גדול לילד לטווח ארוך.

מכות זה לא עיניין חינוכי, אבל גם תחושות חרדה ואשמה נוראיות של האם הן לא עיניין חינוכי מוצלח מי יודע מה.

לא חושבת שהילדים של פולסווגן יגדלו מפלצות או נכים נפשית בגלל שהחטיפה להם פליק פעמים ספורות בחייהם כשכמעט הרגו אחד את השני (ע"פ תיאורה לפחות).

 

[שלו23]

התגובה שאת מתארת

ממש לא ברורה מאליה ולא נראה לי שכל "אמא שחושבת שפליק סטייל פולספגן הוא סוף העולם, תיכנס להיסטריה מהתגובה האלימה שלה..."

מניסיון - אפשר להבין שהתנהגתי בצורה לא טובה בעיני, שאיבדתי שליטה. שזה לא נכון לי ובטח לא לילד שלי. שאני לא רוצה להתנהג ככה יותר ועכשיו אני הולכת לחשוב איך אפשר להימנע מזה, איך לא להגיע למקומות האלה, איך אני יכולה להגיב אחרת וכן הלאה.

ועוד דבר אחד לגבי הסיפא שלך "לא חושבת שהילדים של X(משמיטה את שמה כי היא לא העיקר) יגדלו מפלצות או נכים נפשית בגלל שהחטיפה להם פליק פעמים ספורות..."
יש מנעד גדול של קשיים רגשיים, צלקות, טראומות ועוד כהנה וכהנה שיכולים להתרחש בנפשו של ילד שהופך אח"כ למבוגר. זה שהילד לא יגדל להיות מפלצת אין בזה בכדי למזער את חשיבות הנזק הנפשי שכן מתרחש. אני חטפתי פה ושם ואיני מפלצת. לעומת זאת הנזק הנפשי ישנו גם ישנו. אני לא מבינה איך זה שלא ממש מפרקים את הילד במכות מצדיק או נותן לגיטימציה לזה שרק מרביצים לו קצת לפעמים.

 

[מיסיס מייס]

אבל לא דיברו כאן על להרביץ לפעמים

אלא על מקרים מאוד קיצוניים (ילד שמרסק את האצבעות של אחיו בטריקת דלת/ ילד שרץ לכביש.... אלו הדוגמאות שעלו כאן, לא?)

ולגבי הדוגמא שנתתי- לא סתם נתתי. זוכרת שקראתי כמה הודעות בפורומים של הורים על אימהות שאיבדו שליטה ונתנו מכה, והן כ"כ אכולות חרטה ומנסות לפצות את הילד, שזה זועק כמה גם ההתנהגות ה"מפצה" הזו מזיקה לילד מאוד.

ברור שצריך לחשוב מה לעשות בפעם הבאה כדי שזה לא יקרה, כדי שלא להרביץ, ברור שזה ממש לא שיא התפארת החינוכית לתת פליק, להיפך, אבל אני חושבת שהתיוג של זה כמשהו שעושה שמות לנפשו של הילד (בהנחה ומדובר במקרי קיצון של סכנת חיים!! לא סתם כשהילד מעצבן אותך) מוגזם ויכול לגרום ליותר נזק מאשר תועלת.

 

[john111]

זה עושה שמות בנפשו של הילד

כמה שתהפכי את זה זה ישאר נכון. הפעלת כוח ממבוגר שאמור לשמור על הילד היא פצע בנפשו של הילד והפיכת סידרי עולם.
האם ילד יכול להתאושש מפצע שכזה? כן. אבל זה פצע. פצע שגורר רגשות של העלבות, ותדהמה, וכאב.

 

[מיסיס מייס]

זה אתה קבעת. ממש לא בטוחה שזה נכון כשמדובר

במכה לא קשה שניתנה פעם- פעמיים בחיים בגלל סכנת חיים ממש כמו הדוגמאות שניתנו כאן.

ואיך אני יודעת?
כי אני קיבלתי מכה פעם אחת בחיים שלי כילדה. פעם אחת. זוכרת את זה היטב, ברור שזה לא זיכרון נעים, אבל יכולה לומר לך שזה לגמרי הגיע לי, כי עשיתי משהו נוראי (שלא חזרתי עליו שוב אף פעם).

 

[regvuv1]

אבל הרגע הוכחת את מה שג'ון אמר

עובדה שאת עדיין זוכרת את המכה ההיא - לא משנה הגיע או לא הגיע, העובדה היא שעד היום יש לך צלקת כלשהי ממנה. בדיוק מה שג'ון טען - מכה מההורים גורמת לפצע, איך הוא מתרפא, תוך כמה זמן ועד כמה בולטת הצלקת זה כבר תלוי בהרבה משתנים.

 

[john111]

בדיוק. התשובה שלך מיסיס

היא ההוכחה הטובה ביותר שאני צודק. מכל מאות אלפי רגעי החיים זכרת את המכה. מה אפשר לומר יותר מזה

 

[פולספגן]

שהיא גם זכרה את הסיבה למכה ולא חזרה על זה

 

[מיסיס מייס]

ממש ככה

 

[פולספגן]

אבל היא גם זוכרת את הסיבה שזה קרה ותוך כדי כך

היא לא חזרה על המעשה וזאת היתה בדיוק המטרה שלא תחזור על המעשה!

 

[בטט הקרה]

השאלה אם היא למדה מה כן לעשות במקום

זאת הבעיה בחינוך דרך אלימות) - יופי, הראית לו שאסור להפיל את אחותו ממיטת הקומותיים. נתת לו אפשרות אחרת מה לעשות כשהוא כועס? איך להגיב כשמרגיזים אותו? לא, רק לימדת אותו שלהכאיב לאחרים זה לגיטימי.

 

[מיסיס מייס]

בהחלט למדתי

ולא, לא למדתי שלהכאיב לאחרים זה לגיטימי.
עובדה שאני לא מכה את הילדים שלי, לא מכה פלשתינאים במחסומים ולא מרביצה לחתולים משוטטים. וואלה, בחיי.
פשוט לא יאמן כל אוסף המילים המפוצצות שאתם משייכים לארוע חד פעמי בו עשיתי משהו רע, רע מאוד, משהו שלא היה אופייני לי, וזהו. לא חזר על עצמו.

אני חושבת שכמעט לא מכים את דור הילדים ד'היום (מקווה שלא

) ולמרות זאת ישנם ילדים רבים אלימים, ודווקא ממשפחות "טובות" מה שנקרא...
אה, ואללה, יש עוד סיבות להתנהגות אלימה.

 

[בטט הקרה]

לא התכוונתי ספציפית אליך ולמקרה שלך

גם אני חטפתי סטירה פעם אחת בחיים ולא הפכתי לאדם אלים. אבל כשמשתמשים באלימות כדרך חינוך (לא רק אלימות פיזית אלא גם אלימות מילולית והשפלה) מגדלים ילדים אלימים שמבינים שהדרך לפתור קונפליקטים היא דרך גרימת כאב לאדם אחר. גם אם הם ממשפחות "טובות" וגם אם לא מכים אותם פיזית.

 

[מיסיס מייס]

אבל בזה אני מסכימה איתך!

מצד שני, לא חושבת שעלו כאן דוגמאות לאלימות כדרך חינוך, כדרך לפיתרון קונפליקטים, כדרך "להוציא את העצבים" על הילדים.

ועדיין חושבת שיש סיבות רבות נוספות להיותם של ילדים "ממשפחות טובות" אלימים- גם אם זו לא הדרך לפיתרון הבעיות במשפחותיהן. (סיבות אפשריות: העדר גבולות/ העדר תשומת לב הורית/ המחשבה שכסף פותר הכל... וכו').

 

[פולספגן]

 

[פולספגן]

אבל זאת בדיוק היתה המטרה "שאסור להפיל את

אחותו ממיטת הקומותיים" וזאת מהסיבה הפשוטה של להציל אותה.

תראי, ברגע שנוקטים בשיטה זאת פעמים ספורות היא עושה את העבודה, כי כך מבדלים את המעשה המסכן חיים ממעשים אחרים והילד מבין את החומרה של מעשיו.

ברגע שזה הופך לשיטה, אז זה מאבד את האפקט שלה.

 

[מיסיס מייס]

לא. אני זוכרת טוב מאוד מה עשיתי

לא רוצה לפרט כי אני אשכרה מתביישת

הייתי כזו חנונית כילדונת, וזה לא התאים לי לעשות משהו נבזי שכזה

הזיכרון הוא כי מדובר במשהו שהיה מאוד מאוד חריג לגבי- וממש לא רק המכה, אלא גם מה גרם לה.
בחיי שלא כעסתי על אמא שלי, כעסתי בעיקר על עצמי ועל מה שעשיתי. עצם העובדה שהיכתה אותי רק פעם אחת בחיי, מראה שזו לא הייתה דרך חיים חינוכית מבחינתה, ולכן צר לי, אין לי שום צלקת מזה. זה זכור לי כרגע דרמטי, אבל "צלקת"/ "השפלה" זה ממש לא משהו שחשתי או שאני חשה בהקשר ההוא.

ברור שאם הייתה מכה אותי על כל שטות, הייתי מדברת אחרת לגמרי, אבל בפעם היחידה ההיא, צר לי, אני נושאת באחריות- זה לגמרי הגיע לי.

 

[פולספגן]

אתה מפעיל כוח על הילד שלך בהרבה סיטואציות כמו

1) אם הוא נמצא בגן שעששועים ולא רוצה ללכת, אז תרים אותו ותיקח אותו בניגוד לרצונו הביתה, קרי "הפעלת כוח ממבוגר".

2) אם הוא לא רוצה לחגור את עצמו, אז אתה תחגור אותו בניגוד לרצונו, קרי "הפעלת כוח ממבוגר".

3) אם הוא משתולל ולא מקשיב לך, אז אתה תיקח אותו לפינת הרגיעה, קרי "הפעלת כוח ממבוגר".

ועוד ...