התייעצות הורית

[אמא של תהלולי]

מה הם נשק אוטומטי? מה זה בבודדת

 

[פולספגן]

בהחלט מרגיש כך

 

[האוסטרלית]

נכון, כי להורים לתאומים אין ברירה

אלא להרביץ לילדים שלהם מדי פעם. אין ספק.

או במילים אחרות: פחחחחחח

והילדים של אש"ת מספיק קרובים בגיל כדי שלא ייחשבו לבודדת, לעניות דעתי.

 

[מיסיס מייס]

גם אני אמא לתאומים ולא הרבצתי להם אף פעם, אבל

אני חייבת לומר שהערכתי את התגובה שלה דווקא בשל היותה חריגה, גם אם אני לא מסכימה.

 

[פולספגן]

לי יש גם וגם

(תאומים + צמודים)

 

[מיסיס מייס]

רק בנים?

נראה לי שהדינאמיקה שונה...

(אצלי שתי בנות ובן ויחסית, טפו טפו, רגוע...)

 

[פולספגן]

וחתולה

 

[צופציק קטן]

יאללה עשית לי פלאשבק לטירונות !!! LOL

 

[אמא של תהלולי]

לא מה פתאום..

פשוט קשרתי אותם למיטות

 

[פולספגן]

בהחלט מרגישה כך

 

[פולספגן]

טעות במיקום התשובה

(מתייחס לשאלה על הנשק האוטומטי)

 

[regvuv1]

מה הגילאים?

מה שאת מתארת נשמע מאוד רציני, אבל צריך להבין שיש גילאים שהילד פשוט בכלל לא מבין מה הסכנה במה שהוא עושה. הכרתי ילד שבגיל ארבע כמעט חנק את אחותו התינוקת עם כרית על הפנים (ההורים גילו אותם כשהילדה מתחילה להכחיל) - לא ילד אלים בכלל והוא אפילו לא כעס עליה, הוא שיחק איתה ב"קוקו" וחשב שהיא נהנית להתחבא.
אני מצטרפת להמלצה לקרוא את "איך להקשיב כך שילדים ידברו ולדבר כך שילדים יקשיבו" וגם "אחים ללא יריבות" (אותן מחברות) וליישם בהקדם. אולי גם הדרכת הורים כלשהי תעזור.
אבל בעיקר - תנסו למנוע מצבים שהוא יכול להזיק, כל עוד אתם יכולים, תוך כדי עבודה איתו. פשוט שלא יוכל להפיל אותה, למשל, או להכאיב לה או לכל אדם אחר.
אולי הוא פשוט עובר תקופה קשה וצריך יותר תשומת לב שלכם, זמן אחד על אחד עם ההורים, אולי קורה משהו בגן/בי"ס שכדאי שתדעו עליו. שוב, אני לא יודעת מה הגיל, אבל הבטחות זה לא משהו שכדאי לסמוך עליו, ושיחות כאלה לרוב לא מאוד עוזרות כי הילדים פשוט לא זוכרים אותן ברגע האמת. אתם צריכים לנסות להבין מה קורה לו, לתת לו להרגיש שאתם שם בשבילו והוא יכול להפתח.

 

[נפרטיטי3]

מצטרפת להמלצה על הדרכת הורים

אפשר דרך הקופה ואפשר פרטי
מכירה אנשים שמאד עזר להם
אני קיבלתי חינם (דרך פסיכולוגית שאני מכירה) במצב שמאד הטריד אותי עם קטנצ'יק. שיחה של 20 דקות והבנתי מה לעשות (זה פשוט הרגיש כל כך נכון והיה לי מוזר שלא חשבתי על זה בעצמי).
לדעתי זה לא הזמן לקרוא ספרים או להתייעץ בפורום על דרכי תגובה. אתם צריכים שמישהו ילווה אתכם בצורה יותר מדוייקת!!

 

[liat76]

תודה על התגובות

הוא בן שש, לא נמצא במסגרת חינוכית אלא בחנ"ב.
היו לו די הרבה שינויים בתקופה האחרונה והולכים להיות עוד - אני עומדת ללדת, אבא שלו מתחיל לעבוד יותר (שישה ימים בשבוע) והוא בקושי יהיה בבית.
הנפילה מהמיטה לא היתה בכוונה אלא חלק ממשחק כנראה (לא הייתי בחדר) וברור שהתגובה היתה חריפה מאד
קראתי בעבר את הספרים האלו - לא הרגשתי שהם עזרו, אני אנסה שוב לקרוא אותם.
קיבלתי המלצה לפסיכולוגית דרך התפתחות הילד בבית חולים אצלנו, אנסה היום לברר אם היא עדיין שם ואיך אפשר לקבוע תור אליה.

 

[noamk1]

אני מצטרפת לנפרטיטי

בייחוד לאור מה שכתבת על המצב בבית כרגע וגילו.
לפני שהולכים לפסיכולוג, הדרכה הורית! ולא דרך ספרים, גם אני קראתי את כל הספרים שתמיד מומלצים פה, הם טובים, הם לא מספיקים, את צריכה מישהו להתייעץ איתו לגבי הילד הספציפי שלך, זה נותן גם יותר כוח לנסות.
אנחנו כרגע בהדרכת הורים דרך קופ"ח,עקב האבחון של הבן שלנו כילד עם "בעיות" , אבל גם לפני זה, כשהגשנו את הבקשה לאבחון כבר ביקשנו הדרכת הורים. אני לא יודעת מה עושה את ההבדל, הריפוי בעיסוק או ההדרכה, אבל משהו מתחיל בהחלט לעבוד.
אני מצטרפת גם לדעה שהוא לא התכוון מן הסתם לזרוק את אחותו מהמיטה אלא זה פשוט קרה, זה קורה וזה דורש התייחסות, אבל זו לא סיבה לחשוב שהילד לא בסדר.

 

[מיסיס מייס]

לפעמים ילדים כן מתכוונים

זה לא אומר שהם מבינים את תוצאות מעשיהם, ממש לא, אבל בהחלט הם לפעמים מתכוונים.

"פשוט זה קרה" הוא לפעמים נכון, אך לפעמים הכחשה שיש כאן בעיה, ושלהבא זה יכול להסתיים באסון.

 

[noamk1]

אני לא חושבת שמבחינת הילד הוא "עשה בכוונה"

גם עם זו הכחשה... ולכן זה יינו הך מבחינתי, גם אם הוא עשה זאת כי הוא ממש שונא את אחותו, הכוונה היא שהוא לא בהכרח מבין את משמעות מעשיו ובטח לא את התוצאות האפשריות. זה עדיין לא הופך אותו למקרה פסיכולוגי

 

[מיסיס מייס]

יש הבדל בין "זה קרה בטעות" לבין שהילד מביע

ע"י פרצי האלימות החוזרים ונשנים כלפי אחותו תסכול ממצב בו נמצא, או חוסר גבולות תהומי מצד ההורים, או חוסר סמכות או חוסר מסגרת או מצוקה או הכל ביחד.

לפתור את זה ב"זה קרה בטעות, הוא לא התכוון" זה לפעמים להחריף את המצב, לא להקל עליו.

 

[בטט הקרה]

הדרכת הורים = פסיכולוג בהרבה מקרים

ובעיני עדיף ללכת למישהו עם הכשרה ותארים מתאימים (לא חייב להיות פסיכולוג, יכול להיות עו"ס או מטפל אחר, פשוט כי "מדריך הורים" זה כמו "יועצת שינה" - אין שום סטנדרט)

 

[noamk1]

התכוונתי להבדל בין

לשלוח את הילד לפסיכולוג לבין פסיכולוג שמדריך הורים.
ברור שמישהו עם הכשרה... בהדרכת הורים אני לא הולכת לחברה שלי, אלא לייעוץ מקצועי (אנחנו ספציפית קיבלנו עו"ס )