הרצון המזל והקונטינגנטיות של הצדק
היותם של האירועים בסביבתנו רנדומלית לחלוטין, או שהם תלויים במספר רב של גורמים ומשתנים עד שהם נדמים לנו ככאלה הינה נושא מעניין לדיון, במיוחד באשר לשאיפתנו המתמדת להבינת התהליכים המחוללים אותם אשר תאפשר לנו להוציאם מהתחום המסתורי המפתיע והלא חזוי - אל המובן הידוע והצפוי, אשר מאפשר לנו להכין באמתחתנו תשובה הולמת ומוכנה מראש.
התאמתנו אל סביבתנו הינה אבן היסוד של אופן התנהגותנו וכך גם זו של כל יצור אחר על פני האדמה ברמתה הבסיסית ביותר. מידת אקראיותה של הסביבה עבור יצור כלשהו החי בה תלוי במידת הבנתו אותה, באותם תחומים ונקודות השקה הנחוצים להישרדותו.
הבנתה של הנמלה את סביבתה הינה פשוטה ומוגבלת לצרכים הנחוצים לה להישרדותה והישרדות מינה, כך שמנקוד מבטה של הנמלה - האירועים החלים מסביבה מובנים לה בעיקרם הגדול ומידת הרנדומליות אשר היא חשה אולי קטנה יותר.
צרכינו כבני האדם סבוכים הרבה מעבר לאלו של הנמלה. איננו מסתפקים בכתישת עלים הבאתם לקן וצבירתם לעיתות מחסור, ובהגנה קולקטיבית על הקן שלנו בפני טורפים ומזיקים. תלותנו בסביבתנו רבה הרבה יותר, וכשאין באפשרותנו לקבל את אשר אנו נזקקים לו ישירות מהעולם שסביבנו - נחפש דרכים לשנות את הסביבה כך שתתאים לנו. אי לכך נקודות ההשקה שלנו עם הסביבה בה אנו חיים רבות לאין שיעור, ואיתם מידת המורכבות והאקראיות שאנו נתקלים בה, באותם מקומות רבים שטרם הבנו את דרך פעולתם (הא-אנושית כמובן).
גם מאקיאוולי וגם ניטשה כפי שאף ציינת היו מודעים כמובן למגבלתו של האדם אל מול סביבתו, אם כי גישתו של מאקיאוולי אל אותה חזית מולה מתמודד האדם - המזל, הינה סטואית בניחוחה בשונה מגישתו והבנתו של ניטשה אשר מבטל ומצמצם את ה"רצון" (להבין? להכיל?) לכדי דחף ותשוקה הבאים ממקור הישרדותי לצבירת עוצמה, אשר בתורה תאפשר התגברות על המיכשולים האקראיים הקורים לנו.
בין אם נדון בצדק, או בכל מושג או אספקט אחר של התנהגותנו, הסביבה הינה נתון יסוד אשר אל מולו אנו מתמודדים, וחלקה הגדול עדיין אקראי עבורנו. אין בכך כדי לבטל כל אספקט פילוסופי, פסיכולוגי או אף ביולוגי, כימי ופיסי של הווייתנו. נהפוך הוא - זו הסביבה עצמה, על אקראיותה ומורכבותה, היא היא הגורם הישיר לכל פן של אופיינו והתנהגותנו, כמו גם של כל מין אחר. ובכלל זה גם "צדק" הינו תוצר ישיר או עקיף (את זה בדיוק אנו מנסים לבדוק בדיון הזה) של אינטראקציה זו.
על השלכותיו של המושג קונטינגנטי במובנו האקראי דיברנו זה עתה. מובנה של קונטינגנטיות הצדק כתלות באמיתות מרכיביה היא מעניינת יותר בדיוננו, ומדגימה ומחזקת את אופיו הסובייקטיבי עליו דיברנו קודם לכן.
הצדק אינו מצב סטטי. הוא אינו עצם העומד על מכונו, או נקודה קיימת המרחב. הצדק הוא תהליך. הוא פעולה. הוא שרשרת מעשים שנעשית על מנת להשוות בין שני מצבים, לחרוץ דעה באשר להבדלים בניהם ולעיתים קרובות לבצע פעולה על מנת לצמצם את הפערים או ליישב בניהם.
דמה את הצדק למכונה ענקית לייצור מוצר כלשהו. נניח נייר. הכנס מרכיבים כגון עץ (תאית), מים, חומרים לסינון השרף, חומרי הלבנה וכולי מצד אחד, הפעל את המכונה על כל שלביה - גריסת העץ, שטיפה והמסת השרף, חימום העיסה ובחישתה עם חמרי הלבנה, פיזורה האחיד על מסוע, חימום וספיגת המים העודפים, ניפוח הנייר בגלילי סיליקון וגלילתו, והיה התקבל גליל נייר מצידה השני.
איכותו של הנייר המתקבל והתאמתו ליעוד שלשמו הוכן תלוייה באיכות וכמות החומרים שהזנת למכונה, ובאופי ותיזמון שלבי התהליך שכיוונת את המכונה לבצע. איכות הנייר יכולה להיות טובה או גרועה, או - אם הוכנס בטעות קמח למכונה במקום תאית, יתכן ותתקבל פיתה רחבה מאוד.
מידת התאמתו של התוצר שהפיקה המכונה עבורנו הינה למעשה שיפוט ערכי הנובע מהתאמתו לצרכינו ורצונותינו טרם הפעילנו את המכונה והינו תלוי בבחירותינו בגורמים אשר אין למכונה עצמה שליטה עליהם. כמוכן אין לשיפוט זה נגיעה לאיכותה או נחיצותה של המכונה ולדרך פעולתה עצמה. זו יכולה להיות חלקה ויעילה ולהקיא את תוצרתה באותו תהליך עצמו, בהתעלם מרצונותינו לתוצר מסויים זה או אחר.
הבנת דרך פעולתה של המכונה ופירטי מרכיביה השונים יכול לעזור לנו להבין אילו מוצרים ביכולתה להכין עבורנו, מה הדרך היעילה ביותר להפעלתה ומתי כדאי לנו להשתמש בה, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כאן.
הערה שאינה מחייבת לגבי "מבחן התוצאה" - האין האבולוציה כולה בנקודת זמן מסויימת היא בבחינת מבחן התוצאה?
לגבי "צדקתם" של הנאצים הרשה לי לצרף בבדיחות מה תצלום כתבה ישנה רלוונטית לעניין זה בדיוק שנתקלתי בה באקראי ממש היום.
ידברו חכמים מלפנינו...
)