Benny Marks
New member
… ?
חן חן - אני מניח … ?
מה כוונתך ב״האדמת״ כינוי?
חן חן - אני מניח … ?
מה כוונתך ב״האדמת״ כינוי?
"הרווח הוא ברכה
- פותח הנושא ה כ ל
- פורסם בתאריך
Benny Marks
New member
אה …
…
…
האמת היא שאפשר לתהות אם ההנחות האלו
לא מתאימות יותר לאמבה, שגם לה יש לבטח וולטאנשאונג, ולבת היענה שלנו, מאשר ללא מעט אנשים שלא שמים קצוץ על הישרדות המין אליו הם שייכים, ולפעמים גם לא על זו שלהם עצמם.
ופרט ופרטיות זהותית הם לא מעט, באופן ספציפי למדי, פריווילגיות של בני אדם...
למשל כאלה שמעדיפים להיצמד, בכל הקשור לאמת, אם בפילוסופיה עסקינן, לנוסחה של טרסקי, ש
P הוא נכון (הוא 'אמת') רק ואך ורק אם p
לשאר ירקות, הפרשנויות, התגובות לסביבה, האידיוסינקרסיות, הנרטיווים למיניהם, מוטב אולי להתיחס עם מילים אחרות, מדויקות או מתאימות יותר, כי אין דבר יותר מתמיה מהגיגים על האמת כאשר היא עצמה יוצאת מזה מבולבלת ודהויה.
לא מתאימות יותר לאמבה, שגם לה יש לבטח וולטאנשאונג, ולבת היענה שלנו, מאשר ללא מעט אנשים שלא שמים קצוץ על הישרדות המין אליו הם שייכים, ולפעמים גם לא על זו שלהם עצמם.
ופרט ופרטיות זהותית הם לא מעט, באופן ספציפי למדי, פריווילגיות של בני אדם...
למשל כאלה שמעדיפים להיצמד, בכל הקשור לאמת, אם בפילוסופיה עסקינן, לנוסחה של טרסקי, ש
P הוא נכון (הוא 'אמת') רק ואך ורק אם p
לשאר ירקות, הפרשנויות, התגובות לסביבה, האידיוסינקרסיות, הנרטיווים למיניהם, מוטב אולי להתיחס עם מילים אחרות, מדויקות או מתאימות יותר, כי אין דבר יותר מתמיה מהגיגים על האמת כאשר היא עצמה יוצאת מזה מבולבלת ודהויה.
Benny Marks
New member
הפרט והקבוצה
רוב האורגניזמים בטבע, מן החי ואף מן הצומח, זקוקים ונשענים על חברתם של פרטים אחרים על מנת לשפר את סיכויי הישרדותם והישרדות מינם.
רביה זוויגית הינה כלי חשוב ומרכזי ל"שימושה" של האבולוציה בבואה לגוון את מבחר שילובי התכונות האפשריות של כל אורגניזם ובכך לשפר את יכולתו להגיב ולהתאים את עצמו לסביבה המשתנית. זהו כלי חזק יעיל ומהיר בהרבה להטמעת ויצירת תכונות חדשות להתאמה לסביבה מהכלי הבא, או יש לאמר - הקודם כרונולוגית לרביית האורגניזם - המיטוזה - הרביה האל-זוויגית, שבה שינויים בגנות של המין אפשריים אך ורק בעקבות התרחשותן של מוטאציות גנטיות, אם כי גם לשינויים מוטאציוניים חשיבות רבה בכך שביכולתם ליצור תכונות חדשות באורגניזם, כאלו שלא היו בנמצא כלל בקרב אותו מין לפניכן. רביה זוויגית היא דרכם של רוב האורגניזמים הרב-תאיים להתרבות, והיא זו שמחייבת פרטים של אותו מין לקיים קשר כלשהו עם בני מינם, ולו רק למטרת הרבייה עצמה.
בצורתה הפשוטה ביותר נוצרת קבוצה חברתית בת שני פרטים המתלכדת סביב אינטרס הישרדותי אחד - רביה ויצירת הדור הבא. יצירה והחזקתה של קבוצה כזו - פשוטה ככל שתהיה, מחייבת איזו שהיא הידברות בין חבריה על מנת להסכים על האינטרס המשותף ועל הדרכים לממש אותו, ועל תפקידו של כל פרט בתהליך המימוש של אותו אינטרס, מה הוא תורם ומה הוא מקבל בתמורה. אפילו בזוגות לרביה אשר לא מקיימות קשר ישיר בניהן, כמו אצל מיני עצים או צמחים המתרבים על ידי האבקה, מתקיים קשר עקיף באמצעות חרקים אשר הצמח מושך אליו באמצעות פרחיו והצוף המזין הטמון בהם, אשר אין להם שימוש הישרדותי עבור הצמח עצמו, אלא לצורך רביה משותפת לו ולבן/בת זוגו.
ואולם האבולוציה "לימדה" מינים רבים כי להשתייכות לקבוצה יתרונות רבים נוספים המגדילים את סיכויי ההישרדות של המין בכללותו, ואף של הפרט הבודד. שמירה והשגחה על הצאצאים בעת שהם עדיין צעירים תגדיל את סיכוייהם לשרוד עד בגרות, הן על ידי אספקת מזון והגנה והן באמצעות הדרכה ולימוד של כישורי החיים הנחוצים לפרט להישרדותו. יתרה מכך - השתייכות לקבוצה תיתן לכל פרט - גם לבוגרים, כלים חזקים בהרבה להתמודדות עם מציאות חייהם, הן ביכולות הגנה בפני טורפים וסכנות אחרות, והן ביכולות מציאת מזון ומים, וכל צורך הישרדותי אחר האופייני לאותו מין.
יתכן שההשתייכות לקבוצות גדולות תהיה פסיבית באופיה, עם קשר מינימלי בין הפרטים לבין עצמם, כמו אצל התקבצותם של דגי הכסיף לשחייה בלהקות גדולות אשר מקטינה באופן סטטיסטי את סיכויי הפרט להיטרף. במקרה זה אין דו שיח נראה לעין בין חברי הקבוצה לבין עצמם, למעט תיאום שחייתם זה לצד זה בצורה מרהיבה ואחידה, אך גם התאמת תנועותיך בצורה כה מושלמת לתנועותיהם של הסובבים אותך הינה הידברות המניבה עבור הפרט את התמורה לה הוא מצפה מן ההשתייכות לקבוצה.
ככל שמטרות הקבוצה והאינטרסים המשותפים סביבם היא נוצרה רבים יותר, כך הצורך בהידברות מורכבת יותר הינו חיוני, וכך משתכללת השפה ובאים לידי ביטוי מאפיינים נוספים, שנועדו לאפשר ולתחזק את הקשר העמוק יותר, ואת הדו-שיח המתמיד שבין הפרט לקבוצה.
אורגניזם המגדל את צאצאיו בצוותא עד בגרותם, חייב לתאם את פעולותיו הן לצורך אספקת הצרכים הנחוצים להישרדות צאצאיו, והן לקיום הישרדותו הוא. ההורים צריכים להחליט מי ידגור על הביצים ומתי, מי יאכל ויביא מזון לגורים ומתי, ומי ילמד את הצאצאים להתמודד עם צרכי הסביבה השונים. מינים אחרים החיים בעדר למשל, צריכים להסכים על שמירה הדדית ואזהרה מפני טורפים, מנוסה מאורגנת שבה הצעירים יותר במרכז העדר והפרטים החזקים בהיקפו, הסכמה על פרט מוביל שידריך את העדר לכר מרעה פורה, או למקווה מים וכדומה.. ישנן קבוצות המכילות פרטים מאורגניזמים שונים, החיים בסימביוזה המשפרת את הישרדותם של כל מרכיביה, אם כי כל אחד מקבל תמורה המתאימה יותר למין שלו, כמו הסימביוזה בין דג הנקאי למיני דגים גדולים (כרישים, צבי ים), או בין ציפורי הז'קנה להיפופוטם, דגי השושנון לשושנת הים ועוד.
בהרבה מן המינים השתייכותו של הפרט לקבוצה הינה בעלת חשיבות ראשונה במעלה להישרדותו, עד כדי שזו אינה יכולה להתקיים בהיעדרה של זו.
חלק נכבד מן הפעולות שמבצע הפרט עבור הקבוצה אינו משיק בהכרח לאינטרס ההישרדותי האישי של הפרט עצמו. באמרנו "אינטרס הישרדותי" איננו מתכוונים רק לפעולות אשר מבטיחות את הישרדותו המיידית של הפרט, ואשר בלעדיהן יהיה הפרט נתון לסיכון מיידי, אלא גם לשאיפה ההישרדותית לבצע כל פעולה באופן היעיל ביותר, זה אשר מחייב הוצאה מינימלית ככל האפשר של אנרגיה ומאמץ. יתכן אם כן שהפרט ידרש להשקיע מאמץ ואנרגיה בפעולות אותם יבצע עבור הקבוצה, או פרטים אחרים בקבוצה, בניגוד ישיר לשאיפתו לשרת את האינטרס ההישרדותי שלו. ועם זאת - הפרט יבצע את אותן פעולות עבור הקבוצה כיוון שתמורתן הוא יקבל תמורה גדולה יותר אותה הוא יכול לקבל רק עקב השתייכותו לקבוצה.
הפרט יוותר על חלק מהאינטרסים ההישרדותיים האישיים שלו על מנת לתרום ולקיים את האינטרס הקבוצתי של הקבוצה שאליה הוא שייך. הוא יחלוק מזון ומשאבים אחרים, הוא ידאג גם לביטחונם של פרטים אחרים ולביטחון הקבוצה, ובלי מודע הוא ידאג גם להמשכיות המין באמצעות רביה וגידול הצאצאים.
בפוסט קודם כבר נתנו שם לסך כל האינטרסים האישיים של הפרט, או סך הפרשנויות והתגובות שהפרט משתמש בהם להישרדותו, הוא אישיותו של הפרט, אופיו, עקרונותיו, דרכו, ה"אני מאמין" שלו - ה"אמת" של הפרט.
האינטרס הקבוצתי שסביבו מתלכדים כל הפרטים בקבוצה הינו למעשה סט של פרשנויות ותגובות שקובעת הקבוצה כנכונים לענות ולהגשים את הישרדותה והישרדות הפרטים שבה. זהו מעין ממוצע האינטרסים של הפרטים בקבוצה. אותם כללים מוסכמים ונמצאים במשא ומתן מתמיד על ידי חברי הקבוצה, ומהווים מעין אמנה בין כולם המסדירה את תרומתו ותמורתו של כל פרט אל ומאת הקבוצה (וכפועל יוצא לכישוריו ויכולתו לתרום לקבוצה גם את תפקידו ומעמדו). האמנה הזו היא אשר מגדירה את עקרונותיה של הקבוצה, אופיה, אם תרצו - אשיותה - ה"אמת" של הקבוצה.
הפרט יוותר על חלק מן ה"אמת" שלו לטובת ה"אמת" של הקבוצה.
סיכום הדברים:
רוב האורגניזמים בטבע, מן החי ואף מן הצומח, זקוקים ונשענים על חברתם של פרטים אחרים על מנת לשפר את סיכויי הישרדותם והישרדות מינם.
רביה זוויגית הינה כלי חשוב ומרכזי ל"שימושה" של האבולוציה בבואה לגוון את מבחר שילובי התכונות האפשריות של כל אורגניזם ובכך לשפר את יכולתו להגיב ולהתאים את עצמו לסביבה המשתנית. זהו כלי חזק יעיל ומהיר בהרבה להטמעת ויצירת תכונות חדשות להתאמה לסביבה מהכלי הבא, או יש לאמר - הקודם כרונולוגית לרביית האורגניזם - המיטוזה - הרביה האל-זוויגית, שבה שינויים בגנות של המין אפשריים אך ורק בעקבות התרחשותן של מוטאציות גנטיות, אם כי גם לשינויים מוטאציוניים חשיבות רבה בכך שביכולתם ליצור תכונות חדשות באורגניזם, כאלו שלא היו בנמצא כלל בקרב אותו מין לפניכן. רביה זוויגית היא דרכם של רוב האורגניזמים הרב-תאיים להתרבות, והיא זו שמחייבת פרטים של אותו מין לקיים קשר כלשהו עם בני מינם, ולו רק למטרת הרבייה עצמה.
בצורתה הפשוטה ביותר נוצרת קבוצה חברתית בת שני פרטים המתלכדת סביב אינטרס הישרדותי אחד - רביה ויצירת הדור הבא. יצירה והחזקתה של קבוצה כזו - פשוטה ככל שתהיה, מחייבת איזו שהיא הידברות בין חבריה על מנת להסכים על האינטרס המשותף ועל הדרכים לממש אותו, ועל תפקידו של כל פרט בתהליך המימוש של אותו אינטרס, מה הוא תורם ומה הוא מקבל בתמורה. אפילו בזוגות לרביה אשר לא מקיימות קשר ישיר בניהן, כמו אצל מיני עצים או צמחים המתרבים על ידי האבקה, מתקיים קשר עקיף באמצעות חרקים אשר הצמח מושך אליו באמצעות פרחיו והצוף המזין הטמון בהם, אשר אין להם שימוש הישרדותי עבור הצמח עצמו, אלא לצורך רביה משותפת לו ולבן/בת זוגו.
ואולם האבולוציה "לימדה" מינים רבים כי להשתייכות לקבוצה יתרונות רבים נוספים המגדילים את סיכויי ההישרדות של המין בכללותו, ואף של הפרט הבודד. שמירה והשגחה על הצאצאים בעת שהם עדיין צעירים תגדיל את סיכוייהם לשרוד עד בגרות, הן על ידי אספקת מזון והגנה והן באמצעות הדרכה ולימוד של כישורי החיים הנחוצים לפרט להישרדותו. יתרה מכך - השתייכות לקבוצה תיתן לכל פרט - גם לבוגרים, כלים חזקים בהרבה להתמודדות עם מציאות חייהם, הן ביכולות הגנה בפני טורפים וסכנות אחרות, והן ביכולות מציאת מזון ומים, וכל צורך הישרדותי אחר האופייני לאותו מין.
יתכן שההשתייכות לקבוצות גדולות תהיה פסיבית באופיה, עם קשר מינימלי בין הפרטים לבין עצמם, כמו אצל התקבצותם של דגי הכסיף לשחייה בלהקות גדולות אשר מקטינה באופן סטטיסטי את סיכויי הפרט להיטרף. במקרה זה אין דו שיח נראה לעין בין חברי הקבוצה לבין עצמם, למעט תיאום שחייתם זה לצד זה בצורה מרהיבה ואחידה, אך גם התאמת תנועותיך בצורה כה מושלמת לתנועותיהם של הסובבים אותך הינה הידברות המניבה עבור הפרט את התמורה לה הוא מצפה מן ההשתייכות לקבוצה.
ככל שמטרות הקבוצה והאינטרסים המשותפים סביבם היא נוצרה רבים יותר, כך הצורך בהידברות מורכבת יותר הינו חיוני, וכך משתכללת השפה ובאים לידי ביטוי מאפיינים נוספים, שנועדו לאפשר ולתחזק את הקשר העמוק יותר, ואת הדו-שיח המתמיד שבין הפרט לקבוצה.
אורגניזם המגדל את צאצאיו בצוותא עד בגרותם, חייב לתאם את פעולותיו הן לצורך אספקת הצרכים הנחוצים להישרדות צאצאיו, והן לקיום הישרדותו הוא. ההורים צריכים להחליט מי ידגור על הביצים ומתי, מי יאכל ויביא מזון לגורים ומתי, ומי ילמד את הצאצאים להתמודד עם צרכי הסביבה השונים. מינים אחרים החיים בעדר למשל, צריכים להסכים על שמירה הדדית ואזהרה מפני טורפים, מנוסה מאורגנת שבה הצעירים יותר במרכז העדר והפרטים החזקים בהיקפו, הסכמה על פרט מוביל שידריך את העדר לכר מרעה פורה, או למקווה מים וכדומה.. ישנן קבוצות המכילות פרטים מאורגניזמים שונים, החיים בסימביוזה המשפרת את הישרדותם של כל מרכיביה, אם כי כל אחד מקבל תמורה המתאימה יותר למין שלו, כמו הסימביוזה בין דג הנקאי למיני דגים גדולים (כרישים, צבי ים), או בין ציפורי הז'קנה להיפופוטם, דגי השושנון לשושנת הים ועוד.
בהרבה מן המינים השתייכותו של הפרט לקבוצה הינה בעלת חשיבות ראשונה במעלה להישרדותו, עד כדי שזו אינה יכולה להתקיים בהיעדרה של זו.
חלק נכבד מן הפעולות שמבצע הפרט עבור הקבוצה אינו משיק בהכרח לאינטרס ההישרדותי האישי של הפרט עצמו. באמרנו "אינטרס הישרדותי" איננו מתכוונים רק לפעולות אשר מבטיחות את הישרדותו המיידית של הפרט, ואשר בלעדיהן יהיה הפרט נתון לסיכון מיידי, אלא גם לשאיפה ההישרדותית לבצע כל פעולה באופן היעיל ביותר, זה אשר מחייב הוצאה מינימלית ככל האפשר של אנרגיה ומאמץ. יתכן אם כן שהפרט ידרש להשקיע מאמץ ואנרגיה בפעולות אותם יבצע עבור הקבוצה, או פרטים אחרים בקבוצה, בניגוד ישיר לשאיפתו לשרת את האינטרס ההישרדותי שלו. ועם זאת - הפרט יבצע את אותן פעולות עבור הקבוצה כיוון שתמורתן הוא יקבל תמורה גדולה יותר אותה הוא יכול לקבל רק עקב השתייכותו לקבוצה.
הפרט יוותר על חלק מהאינטרסים ההישרדותיים האישיים שלו על מנת לתרום ולקיים את האינטרס הקבוצתי של הקבוצה שאליה הוא שייך. הוא יחלוק מזון ומשאבים אחרים, הוא ידאג גם לביטחונם של פרטים אחרים ולביטחון הקבוצה, ובלי מודע הוא ידאג גם להמשכיות המין באמצעות רביה וגידול הצאצאים.
בפוסט קודם כבר נתנו שם לסך כל האינטרסים האישיים של הפרט, או סך הפרשנויות והתגובות שהפרט משתמש בהם להישרדותו, הוא אישיותו של הפרט, אופיו, עקרונותיו, דרכו, ה"אני מאמין" שלו - ה"אמת" של הפרט.
האינטרס הקבוצתי שסביבו מתלכדים כל הפרטים בקבוצה הינו למעשה סט של פרשנויות ותגובות שקובעת הקבוצה כנכונים לענות ולהגשים את הישרדותה והישרדות הפרטים שבה. זהו מעין ממוצע האינטרסים של הפרטים בקבוצה. אותם כללים מוסכמים ונמצאים במשא ומתן מתמיד על ידי חברי הקבוצה, ומהווים מעין אמנה בין כולם המסדירה את תרומתו ותמורתו של כל פרט אל ומאת הקבוצה (וכפועל יוצא לכישוריו ויכולתו לתרום לקבוצה גם את תפקידו ומעמדו). האמנה הזו היא אשר מגדירה את עקרונותיה של הקבוצה, אופיה, אם תרצו - אשיותה - ה"אמת" של הקבוצה.
הפרט יוותר על חלק מן ה"אמת" שלו לטובת ה"אמת" של הקבוצה.
סיכום הדברים:
- השתייכות לקבוצה הינו צורך הישרדותי, במינים רבים - צורך מנדטורי.
- הקבוצה מגדילה את סיכויי ההישרדות של הפרט, ושל המין.
- קיום הקבוצה מחייב הידברות בין הפרטים המרכיבים אותה.
- ההידברות בקבוצה מובילה ליצירת אמנה - שהיא סט עקרונות מוסכם לגבי מטרות הקבוצה והאמצעים למימושן.
- כל פרט תורם לקבוצה מיכולותיו ופועל למימוש מטרותיה, ומקבל מהקבוצה את התמורה המגיעה לו, שניהם על פי האמנה המוסכמת.
- האמנה הינה ממוצע האינטרסים של כלל הפרטים בקבוצה, היא הקובעת את אופיה של הקבוצה ועקרונותיה - היא ה"אמת" של הקבוצה.
- הפרט יוותר על חלק מן ה"אמת" שלו לטובת ה"אמת" של הקבוצה.
נשים לרגע בסוגריים את שאלת עצם הנכונות של מסקנותיך
ומידת הריאליות שלהן, ונקבל אותן כפי שהן : עדיין, ישנה בעיה שנראית לי מרכזית, יסודית, בכל העניין הזה, שנראה כי אתה לא מתיחס אליה בכלל, אפשר לסכם זאת באופן ילדותי למדי : אמת או חובה ?
דהיינו, את מתאר מצב שהוא ערכי-קונאטיבי, או מתימר לשטוח את תופעת הצדק כעובדה שמרכיביה הובארו ?
הסיפא שלך, שיכול להתפרש כממוצע הסטטיסטי המוסכם המתקבל מן הפשרה בין הצדק הפרטי לזה הקבוצתי :
הפרט יוותר על חלק מן ה"אמת" שלו לטובת ה"אמת" של הקבוצה,
האם הוא בגדר תיאור עובדה או שהינך רוצה לומר בזאת כי הפרט צריך לפעול כך ?
ומידת הריאליות שלהן, ונקבל אותן כפי שהן : עדיין, ישנה בעיה שנראית לי מרכזית, יסודית, בכל העניין הזה, שנראה כי אתה לא מתיחס אליה בכלל, אפשר לסכם זאת באופן ילדותי למדי : אמת או חובה ?
דהיינו, את מתאר מצב שהוא ערכי-קונאטיבי, או מתימר לשטוח את תופעת הצדק כעובדה שמרכיביה הובארו ?
הסיפא שלך, שיכול להתפרש כממוצע הסטטיסטי המוסכם המתקבל מן הפשרה בין הצדק הפרטי לזה הקבוצתי :
הפרט יוותר על חלק מן ה"אמת" שלו לטובת ה"אמת" של הקבוצה,
האם הוא בגדר תיאור עובדה או שהינך רוצה לומר בזאת כי הפרט צריך לפעול כך ?
Benny Marks
New member
אמת או חובה - חד הם.
כיוון שהגדרתי את האמת (האישית, או הקבוצתית) כסך הפרושים התובנות והפעולות שבאמתחתו של הפרט (או הקבוצה) אשר משמשים לו כתגובה לאירועים הסביבתיים החלים עליו, במטרה לאפשר ולהגדיל את סיכויי הישרדותו, הרי שה״אמת״ של הפרט (הקבוצה) היא חובתו, והחובה הינה האמת.
העובדות הינם אילוצי הסביבה/החיים כפי שמפרש אותם הפרט (או הקבוצה) על פי ניסיונו וידיעותיו ואמונתו בנכונותן. זוהי האמת שלו. תגובותיו - אם כך, הינן הכרח הבא מתוך אותה פרשנות, אותו מטען חיים, אותה תמונת המצב הנראית לפרט כאמת צרופה.
מן הראוי לנקוט משנה זהירות בהגדרה שכזו, שכן ניתן לומר - ובמיוחד עלינו בני האדם, כי לא לכל מצב או אירוע סביבתי מוצמדות פרשנות ותגובה מן המוכן. במקרים חורגים אלה אנחנו מפעילים את היתרון האבולוציוני שלנו - את מוחנו, ומייצרים פירוש הקרוב ככל יכולתנו להתגלמות האירוע ותגובה מובנית המסתמכת על יכולותינו וכישורינו. ואולם גם ״יוצא מן הכלל״ זה הינו חלק מהכלל, שכן מוחנו ודרך החשיבה שלנו למציאת פתרונות אד-הוק לאתגרים הנקרים בפנינו הינם כלי נוסף בארסנל הכלים שברשותנו, חלק מיכולותינו, מן הסך שהוא אנחנו - האמת שלנו.
נכון כי מוחנו המפותח מאפשר לנו להמציא פתרונות איכותיים לעין ערוך משל אורגניזמים אחרים ובכך לא רק להגדיל את יכולתנו להסתגל לסביבה המשתנה אלא גם לשנותה כך שתתאים לנו, אך היכולת הזו אינה מוגבלת לבני האדם, אלא ניתן - במידת תיחכום כזו או אחרת, לראותה בפעולה אצל כל אורגניזם בטבע, כחלק מדרכו להתאים עצמו (במידת הצלחה כזו או אחרת) לסביבתו המשתנה.
באשר להערתך בפיסקה האחרונה של תגובתך - כוונתי אינה לממוצע סטטיסטי המתקבל מן הפשרה בין הצדק הפרטי לזה הקבוצתי, אלא לממוצע (שאינו סטטיסטי) המוסכם המתקבל מן הפשרה בין האמת האישית לזו הקבוצתית, או בהפשטה - בין סט האינטרסים האישיים לשרידותו של הפרט לבין סט האינטרסים המוסכם על ידי חברי הקבוצה ככזה אשר יגביר את סיכויי הקבוצה, ובתוכם גם את סיכויי כל פרט בה - לשרוד.
בהשתייכותו לקבוצה מקווה הפרט להבטיח לעצמו שרידה נוחה ומובטחת יותר, ולשם כך הוא מוכן לוותר על חלק ממאוויו האנוכיים, האינטרסים האישיים שלו, על מנת לקדם את עקרונות הקבוצה לה הוא שייך, ובכך להגדיל את סיכוייה וסיכויו בתוכה לשרוד. זוהי אינה הצעה או הנחיה לחוק נאצל שעלינו לשאוף לקיימו, אלא דרך ההתנהלות הרגילה והטבעית לפיה הפרט נוהג מאז ומעולם, בין אם הוא נמנה על בני האנוש, או כל אורגניזם אחר החי בקבוצה, ולו גם אם היא קבוצה זוגית שנוצרה לצרכי רביה בלבד.
דוגמאות פשוטות המדגימות את האמור אצלנו בני האדם הן הסכמתנו לשרת בצבא, קיומו של מסחר, הוראה והדרכה, ובעצם כל פעילות חברתית אחרת שיש בה תן וקח. אצל החיות אפשר לציין את נכונות הפרט לעמוד על המשמר בעת שאחרים בקבוצתו ניזונים, או תורנות השמירה של אחד הבוגרים על הצאצאים כששאר הלהקה עסוקה בצייד.
הצדק הינו ההליך שנועד להתריע ולתקן סטיות מאותה מוסכמה קבוצתית. הוא אינו פשרה בין צדק אחד לאחר, אלא הדרך להתקרב בחזרה לאותה פשרה שבין ״אמת״ אחת לאחרת.
ישנם עוד מספר טיעונים שברצוני להעלות כהצעות בדרך להבנתו של המושג ״צדק״, אשר יבהירו - כך אני מקווה, את תפקידו ויעודו בקרב קבוצת פרטים החיים בצוותא. לצערי (ועל כך התנצלותי) איני יכול לכתוב כאן בתדירות שהייתי רוצה. סבלנותכם תתקבל בברכה.
כיוון שהגדרתי את האמת (האישית, או הקבוצתית) כסך הפרושים התובנות והפעולות שבאמתחתו של הפרט (או הקבוצה) אשר משמשים לו כתגובה לאירועים הסביבתיים החלים עליו, במטרה לאפשר ולהגדיל את סיכויי הישרדותו, הרי שה״אמת״ של הפרט (הקבוצה) היא חובתו, והחובה הינה האמת.
העובדות הינם אילוצי הסביבה/החיים כפי שמפרש אותם הפרט (או הקבוצה) על פי ניסיונו וידיעותיו ואמונתו בנכונותן. זוהי האמת שלו. תגובותיו - אם כך, הינן הכרח הבא מתוך אותה פרשנות, אותו מטען חיים, אותה תמונת המצב הנראית לפרט כאמת צרופה.
מן הראוי לנקוט משנה זהירות בהגדרה שכזו, שכן ניתן לומר - ובמיוחד עלינו בני האדם, כי לא לכל מצב או אירוע סביבתי מוצמדות פרשנות ותגובה מן המוכן. במקרים חורגים אלה אנחנו מפעילים את היתרון האבולוציוני שלנו - את מוחנו, ומייצרים פירוש הקרוב ככל יכולתנו להתגלמות האירוע ותגובה מובנית המסתמכת על יכולותינו וכישורינו. ואולם גם ״יוצא מן הכלל״ זה הינו חלק מהכלל, שכן מוחנו ודרך החשיבה שלנו למציאת פתרונות אד-הוק לאתגרים הנקרים בפנינו הינם כלי נוסף בארסנל הכלים שברשותנו, חלק מיכולותינו, מן הסך שהוא אנחנו - האמת שלנו.
נכון כי מוחנו המפותח מאפשר לנו להמציא פתרונות איכותיים לעין ערוך משל אורגניזמים אחרים ובכך לא רק להגדיל את יכולתנו להסתגל לסביבה המשתנה אלא גם לשנותה כך שתתאים לנו, אך היכולת הזו אינה מוגבלת לבני האדם, אלא ניתן - במידת תיחכום כזו או אחרת, לראותה בפעולה אצל כל אורגניזם בטבע, כחלק מדרכו להתאים עצמו (במידת הצלחה כזו או אחרת) לסביבתו המשתנה.
באשר להערתך בפיסקה האחרונה של תגובתך - כוונתי אינה לממוצע סטטיסטי המתקבל מן הפשרה בין הצדק הפרטי לזה הקבוצתי, אלא לממוצע (שאינו סטטיסטי) המוסכם המתקבל מן הפשרה בין האמת האישית לזו הקבוצתית, או בהפשטה - בין סט האינטרסים האישיים לשרידותו של הפרט לבין סט האינטרסים המוסכם על ידי חברי הקבוצה ככזה אשר יגביר את סיכויי הקבוצה, ובתוכם גם את סיכויי כל פרט בה - לשרוד.
בהשתייכותו לקבוצה מקווה הפרט להבטיח לעצמו שרידה נוחה ומובטחת יותר, ולשם כך הוא מוכן לוותר על חלק ממאוויו האנוכיים, האינטרסים האישיים שלו, על מנת לקדם את עקרונות הקבוצה לה הוא שייך, ובכך להגדיל את סיכוייה וסיכויו בתוכה לשרוד. זוהי אינה הצעה או הנחיה לחוק נאצל שעלינו לשאוף לקיימו, אלא דרך ההתנהלות הרגילה והטבעית לפיה הפרט נוהג מאז ומעולם, בין אם הוא נמנה על בני האנוש, או כל אורגניזם אחר החי בקבוצה, ולו גם אם היא קבוצה זוגית שנוצרה לצרכי רביה בלבד.
דוגמאות פשוטות המדגימות את האמור אצלנו בני האדם הן הסכמתנו לשרת בצבא, קיומו של מסחר, הוראה והדרכה, ובעצם כל פעילות חברתית אחרת שיש בה תן וקח. אצל החיות אפשר לציין את נכונות הפרט לעמוד על המשמר בעת שאחרים בקבוצתו ניזונים, או תורנות השמירה של אחד הבוגרים על הצאצאים כששאר הלהקה עסוקה בצייד.
הצדק הינו ההליך שנועד להתריע ולתקן סטיות מאותה מוסכמה קבוצתית. הוא אינו פשרה בין צדק אחד לאחר, אלא הדרך להתקרב בחזרה לאותה פשרה שבין ״אמת״ אחת לאחרת.
ישנם עוד מספר טיעונים שברצוני להעלות כהצעות בדרך להבנתו של המושג ״צדק״, אשר יבהירו - כך אני מקווה, את תפקידו ויעודו בקרב קבוצת פרטים החיים בצוותא. לצערי (ועל כך התנצלותי) איני יכול לכתוב כאן בתדירות שהייתי רוצה. סבלנותכם תתקבל בברכה.
קונקרטית, רק לשם הדגמה
כאשר ברטראן ראסל התנגד נמרצות לכל שירות צבאי במלחמת העולם הראשונה וניהל מערכה עיקשת של פעילות אנטי-מיליטריסטית ופאציפיסטית, כי מטעמי מצפון גרס כי אין זה צודק (הוא כמדומני השתמש במילה) שנערים כה רבים יוקרבו במלחמה כל כך מיותרת וחסרת כל ביסוס אידיאולוגי ראוי, לטענתו, ונאסר בשל כך ע"י מערכות הצדק של בריטניה : היכן נמצא לטענתך הצדק, מתי ואיך בא לידי ביטוי באותן נסיבות ?
האם עמדתו של ראסל היתה 'הצודקת', או שמא זאת של מערכת המשפט, או, איפשהו באמצע (אבל איפה באמצע, כי, או שאתה מוכן לשרת, או שלא), כ'הליך שנועד לתקן סטיות מאותה מוסכמה קבוצתית' ?
(לצורך העניין, הקולגה וחברו הטוב של ראסל, ויטגנשטיין, שירת מרצון במחנה הנגדי.)
אני פשוט מנסה להבין איך כל העניין ייתרגם אופרטיבית במצבים ריאליים, כי הרי, צדק צריך להיראות ולהיעשות באיזושהי דרך, כדי להיות קיים, הלא כן ?...
חוץ מזה, נדמה לי שלא ענית לשאלתי : האם הצדק הוא דבר שצריך להיות מוחל, או שהוא פשוט נובע מכאנית מאילוצים הישרדותיים אלו או אחרים ותו לוא?
אם הוא צריך להיות מוחל, אז הוא ערכי ומהוה נורמה רצויה, שאיננה בגדר עובדה קיימת אלא בגדר חובה ; ואם הוא רק הליך פרי הכרח הישרדותי כלשהו, אזי הוא בגדר עובדה כבר קיימת שאפשר לצפות בה.
משמע האמת העובדתית אינה החובה הערכית...
כאשר ברטראן ראסל התנגד נמרצות לכל שירות צבאי במלחמת העולם הראשונה וניהל מערכה עיקשת של פעילות אנטי-מיליטריסטית ופאציפיסטית, כי מטעמי מצפון גרס כי אין זה צודק (הוא כמדומני השתמש במילה) שנערים כה רבים יוקרבו במלחמה כל כך מיותרת וחסרת כל ביסוס אידיאולוגי ראוי, לטענתו, ונאסר בשל כך ע"י מערכות הצדק של בריטניה : היכן נמצא לטענתך הצדק, מתי ואיך בא לידי ביטוי באותן נסיבות ?
האם עמדתו של ראסל היתה 'הצודקת', או שמא זאת של מערכת המשפט, או, איפשהו באמצע (אבל איפה באמצע, כי, או שאתה מוכן לשרת, או שלא), כ'הליך שנועד לתקן סטיות מאותה מוסכמה קבוצתית' ?
(לצורך העניין, הקולגה וחברו הטוב של ראסל, ויטגנשטיין, שירת מרצון במחנה הנגדי.)
אני פשוט מנסה להבין איך כל העניין ייתרגם אופרטיבית במצבים ריאליים, כי הרי, צדק צריך להיראות ולהיעשות באיזושהי דרך, כדי להיות קיים, הלא כן ?...
חוץ מזה, נדמה לי שלא ענית לשאלתי : האם הצדק הוא דבר שצריך להיות מוחל, או שהוא פשוט נובע מכאנית מאילוצים הישרדותיים אלו או אחרים ותו לוא?
אם הוא צריך להיות מוחל, אז הוא ערכי ומהוה נורמה רצויה, שאיננה בגדר עובדה קיימת אלא בגדר חובה ; ואם הוא רק הליך פרי הכרח הישרדותי כלשהו, אזי הוא בגדר עובדה כבר קיימת שאפשר לצפות בה.
משמע האמת העובדתית אינה החובה הערכית...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.