הנחת עבודה שניה

[קמהדנו]

אם תפגוש בודהה בדרכך

צייר קומיקס

 

[בארס]

קצת בירדקת כאן

"האדם שאתה מדבר עליו הוא המיינד - המחשבות, והרגשות העוברים בגוף." לא ולא. בדרך כלל אני כשאני מתיחס לאדם אני מתיחס למכלול האספקטים שלו (חומריים ורוחניים וכד') כשאני מתיחס לעצמיות של האדם, לדוגמא במשפט כמו "תחושת החוסר קוראת לך " אני מתיחס לתודעה שהיא העצמיות האמיתית. אפשר להבין את זה אם נצמדים לקונטקסט הספציפי. "והתהליך שעליו אתה מדבר הוא, עד כמה שאני מבין ממך, תהליך של מיינד שהופך ליותר ויותר "מואר": יותר כנה, יותר מכיר את עצמו, פחות משליך את תפיסותיו על הסביבה, יותר קרוב למקור תחושת החוסר והכאב." חס וכרפס, אפילו ברק הבין אותי יותר טוב, התהליך הוא לא של המיינד, המיינד לא שותף לתהליך הזה, אבל בהחלט מדובר כאן על תהליך. התהליך הזה הוא לא ליניארי ורציף, הוא כמו סינוס שיש בו פיקים של מודעות עמוקה ורחבה יותר ופיקים של חוסר מודעות, וזה תהליך ש"מכין את הקרקע" להתעוררות. "אך האמת שאני רואה היא אחרת: אתה אינך המיינד, אינך המחשבות, אינך ה-כנות, אינך מחשבת החוסר ואינך תחושת הכאב, ואם אתה כזה שמחשבת חוסר ותחושת כאב לא עולה בו עוד - אתה אינך גם זה. מחשבת חוסר, תחושת צמא, מחשבת אחדות, תחושת הדר - כל אלה אינם אני. אני תמיד הייתי חופשי מכל אלה ותמיד הייתי מקורם." אין ויכוח...אלא שיש כמה שרשורים שדיברתי בהם על הגדרת ה"אני"...זה לא שרשור כזה. "תחושת החוסר אינה מקור הווייתי. ההיפך יותר נכון: אני מקור הכל, כולל הוויתה של תחושת החוסר." שוב אתה מתיחס להגדרה של העצמיות (ה'אני') ואני מדבר על זה שהעצמיות ("אתה") צריכה להתקרב ל מקור תחושת החוסר . "יש התעוררות. כמו מחלום." מסכים "היא פשוטה, זמינה, אמיתית, פתאומית וללא דרך חזרה." לא חותם על זה. "היא אינה סוף תחושת החוסר, אלא סופה של ההשקפה השגויה כאילו תחושת החוסר (ושאר התחושות והמחשבות) היא אני." באופן עקרוני אני סולד מהגישה הבודהיסטית ביסודה שהסיבה ל"סבל" נעוצה בהשקפה מוטעית אלא שההשקפה המוטעית היא תוצאה של מציאות מורכבת וממשית שאי אפשר לפברק אותה. ושוב אתה חוזר כאן להתעסקות בהגדרה העצמית כמו שאני רואה את זה הגישה שלך מנסה לתקן למיינד את הטעות שלו בקשר לתפיסתו העצמית, לגישתי זה חסר ערך, תפיסתו העצמית של האדם לא תתוקן שניה אחת לפני ההתעוררות הממשית שלו, עד אז...'מי אני?' מוטב לה להשאר בגדר שאלה. מה שכן לגישתי ולהבנתי, אותה תחושת חוסר מסויימת שאני מדבר עליה, הצימאון שהוא נחלתו של האדם טרם התעוררותו מתבטלת ומתכלה לחלוטין מיד עם ההתעוררות ומפנה את מקומה לאושר הנצחי של התודעה המכירה ב ואת עצמה. זה לא אומר שתמו ה"מצוקות", אבל אותה תחושת מחנק יסודית, שהיא תוצאה של הפיצול של ההוויה המקורית נגוזה כמו שנגוזה תחושת המחנק של אדם ששאף את נשימתו הראשונה אחרי איזה דקה או שתיים של צלילה אפילו עם דולפינים. "זהו גם סופו של העיסוק הרציני (והאינסופי, בתכלס) בתחושת החוסר ובהכחדתה." זכותך הסוביקטיבית. "אויש, בא לי גלידה." בתיאבון

 

[annandi]

האם אתה עושה הבחנה

בין "מיינד" ל"תודעה"? אם כן, מהו ההבדל? לא ממש הבנתי את המשפט: "שההשקפה המוטעית היא תוצאה של מציאות מורכבת וממשית שאי אפשר לפברק אותה". מהי אותה "מציאות מורכבת וממשית "? זה נראה שמצד אחד אתה מתייחס אל מה שנקרא "תורת ההכרה", ואז בתנועה מהירה עובר לאמירה אונטולוגית לגבי "המציאות הממשית". מהי המציאות מעבר לאיך שאנחנו תופסים אותה, בראייה נכונה או דרך תפיסה מוטעית?

 

[בארס]

בהחלט

דרול בזמנו נמנע מלהכנס להגדרה "מדוייקת" של המיינד, ובצדק. אז לצורך ההבהרה העקרונית, בואי נאמר שאני קורא 'מיינד' לאספקט מסויים של התפקודים המנטליים של האדם. זו מין מכונה, שאחד הדברים שהיא עושה הוא לייצר דימויים ולקשור הקשרים. אבל היא נטולת חיים כשלעצמה. תודעה- היא האספקט באדם שחווה, experiencing. בשרשורי ה"מי אני?" הרחבנו על המרכיבים האלו הרבה, אפשר למצא אותם בקישורים של הפורום (שרשורים מומלצים) מציאות מבחינתי היא מה שקיים. בלי קשר לעצם זה שאת תופסת אותה נכון או לא נכון או בכלל. את יכולה לחשוב שבקוטב הצפוני יש יערות עד וציפורים מצייצות, אבל בקוטב הצפוני יש מה שיש בו...וזה לא פתוח לשיקול דעתך. כן, המציאות שאני מדבר עליה היא מציאות מרובת מימדים ומה שיש לו משמעות מסויימת במימד או מישור אחד יכול להתגלות כחסר משמעות במישור אחר אבל, הם לא בשום פנים מבטלים אחד את השני. לדוגמא, אני אניח שאת יושבת על כסא כרגע, לכסא שלך יש משמעות במרחב הפיסי, בלעדיו היה לך הרבה פחות נוח לעבוד עם המחשב. בו זמנית, הכסא הזה גם חסר ממשות ומשמעות במישורים גבוהים יותר. בתכלס הוא לא שונה כמעט במאום מהגוף הפיזי שמהווה לך משכן במסע הזה עלי אדמות ושניהם, כמו כל שאר ה"דברים" עשויים לאמיתו של דבר מאותו "חלקיק" יסודי, בסדר, אבל כאן במישור הזה הוא קיים כמות שהוא. עכשיו, הטענה שלי שהמציאות "שאי אפשר לפברק אותה" היא הגורם לתפיסה המוטעית של האדם את עצמו מתבססת על ההבנה (ומי שרוצה לקרא לזה 'אמונה' שיקרא לזה איך שבא לו) שהאדם כמו שהוא במצב הבסיסי שלו, לא יכול להפוך מואר. גם אם נטלטל אותו, נשטוף את "תפיסותיו השגויות" החוצה ממנו בכוח זה לא יעזור בדיוק כמו שלא יעזור כמה פסיכותרפיה תנסי לעשות לטלסקופ שפורקה ממנו אחת העדשות החיוניות, התמונה שתקבלי ממנו עדיין תישאר מטוששת. מה שחסר באדם, הוא אספקט שאמור להבנות במהלך הדרך הרוחנית, וכשתסתיים מלאכת הבניה שלו הוא יתעורר. הרבה מורים נמנעו מלהכנס לסוגיה הזאת, לפעמים גם בשל העדר ידע והבנה מתאימים. סיבה נוספת משמעותית היא שבשל הטבע ההשוואתי של המיינד שלו, אם תוצג לו לאדם ה"גישה" הזאת ע"פ רוב הוא ינסה לגלות איפה בדיוק בתהליך הבניה הזה הוא עומד ואיפה החבר שלו עומד ואיפה האויב שלו עומד (וזו כמובן יכולת שנמצאת הרחק מהישג ידו) וסביר להניח שהעיסוק בעניין הזה ישבש עוד יותר את עולמו המשובש מלכתכילה, ברמה הפרקטית עדיף לו להקדיש את עצמו לתרגול בלי להעריך כמה "דרך" עוד נותרה לו לפסוע, בין אם זה צעד יחיד או עשרות רבות של קילומטרים ובטח לא כמה נותר ל"חברו"...חח

 

[annandi]

אז ההגדרה שלך את התודעה

דומה מאוד למה שנקרא בפילוסופיה הודית ה-"אני", האטמן, "זה שיודע". לגבי סוגיית "המציאות", ההגדרה שלך שהמציאות היא "מה שקיים ואי אפשר לפברק אותה" זו בעצם הנחה אונטולוגית, שמאוד קשה להוכיח. הרי איך אפשר להוכיח את הטענה שהמציאות קיימת בלי קשר לתפיסתינו אותה? מאיפה הוודאות הזו ש"המציאות" קיימת ללא "התפיסה" שלך אותה. האם הקול של עץ שנופל ביער קיים, אם אין מי שישמע אותו...? בנוסף, אם המציאות שאתה מדבר עליה היא "מציאות מרובת מימדים ומה שיש לו משמעות מסויימת במימד או מישור אחד יכול להתגלות כחסר משמעות במישור אחר", מה "המשמעות" האמיתית של הדברים? הרי במעבר ממימד למימד, ה"דברים" במימד הקודם הופכים חסרי משמעות. אם הדברים תלויים אחד בשני, וקיומו של הכסא ככסא, תלוי בכך שאני אשב עליו, באיזה מובן הוא באמת קיים, מעבר לקיומו המותנה הדדית? ומהו אותו חלקיק יסודי שממנו עשויים כל הדברים? האם אדם מואר רואה את החלקיק הזה? האם אתה ראית/חווית אותו? ולסיום, מהו האספקט שאמור להיבנות אצל האדם כדי שהוא יתעורר? תודה ולילה טוב

 

[בארס]

על לא דבר

לילה טוב. כן, יש תאימות מבחינת התודעה, למען האמת ברוב האסכולות הרציניות. גם אין ממש ויכוח בעניין הזה של העצמיות בין כל מי שטעם את טעמה. באשר ל"מציאות", אין לי כל עניין להוכיח את הטענות שלי והדיון הפילוסופי בסוגיה הזאת מוכר לי. אני משתף את ה"עולם" באיך שאני רואה את הדברים ואיש כטוב בעינייו יעשה, אם זה עוזר למישהו במשהו מה טוב ואם לא גם. באשר לרבדי המציאות אני רק רוצה לתקן ולהדגיש שוב שבמעבר ממימד למימד המשמעות של הדברים בהתאם למישור שלהם נשארת בעינה, וזה חשוב כי מישורי המציאות הם מקבילים אחד לשני ומתקיימים בו זמנית, עצם זה שההכרה עלתה למישור גבוה יותר לא מבטל את המשמעות של הכסא במישור הפיסי (והכוונה היא לא למשמעות פסיכולוגית סובייקטיבית אם למישהו יש איזו חיבה מיוחדת לכסאות אלא משמעות במישור הפרקטי, במידה ואני יושב עליו, ובמישור החומרי במידה והוא תופס נפח בחלל או אם מתחוללת שריפה וכיו"ב) המימרה הזנית 'הכסא הוא מה שהוא' מסכמת את הנושא יפה. (תוך כדי שהיא מעודדת חקירה כמובן, מאחר ועמידה על "טבעו האמיתי" תלויה בסופו של דבר בהתרחבות ההכרה של האדם ולא בהתרחבות ידיעותיו). את סדרת השאלות הנמרצת האחרונה שלך נשאיר להזדמנות אחרת כרגע רק אומר שאדם מואר חווה את אחדות כל הקיים.

 

[annandi]

תודה, אבל אני עדיין

מחכה לתשובות על סדרת השאלות הנמרצת שלי בסוף...

 

[בארס]

"על חומותיך עיר דוד...

...כתבתי כבר תשובות" בגרפיטי כמובן באשר לשאלת האספקט החסר, מדובר בגוף האסטראלי. ממש התאמצתי לפרט עליו בצורה ברורה בשרשור של מונחי המדיטציה חלק ג' (נמצא בקישורים המומלצים) כמו כן ניהלתי על הנושא הרבה דיונים עם דרול בהיידפארק (קישור אפשר למצא בחתימה של ג'ונגלר) תחפשי שם את השרשור שנקרא 'מחווה לקוהלת'. לגבי שאר השאלות על החלקיק היסודי, שימי נא לב שכתבתי את המילה חלקיק במרכאות כי כמובן שאי אפשר לקרא ליסוד הזה שממנו מורכב הכל, חלקיק או כל שם אחר. לגבי המואר והשאלה האם הוא רואה אותו...אז התשובה היא, תהייה מובנת ככל שתהיה, הוא זה. שימי לב להודעות האחרונות של ויגורו אני יודע שהן נשמעות סתומות על פניהן אבל כך הם פני הדברים נכון לרגע זה. אני מתכוון בנחישות לכתוב בקרוב עוד הודעה שהיא בחזקת ניסיון חסר סיכוי לעורר טעם של מהות הדברים.

 

[שנטידווה]

אננדי אננדי....

יישר כוחך

 

[jongler]

בארסי

גם גורדייף לא דיבר על פרקטיקה בדוקה, מעבר ל"פיתוח רצון להתעוררות" שמתרחש אצל מיעוט שבמיעוט שמאסו בבנאלי והנורמאלי אין "דרך", מה שיש זה רק עדויות של נשמות שהתעוררו ולעיתים בבליל של תיאורים לנפש מסוימת זה עשוי/עלול להראות כברדק. לעיתים נדמה לי שאתה רואה כי ישנה "דרך" אוניברסלית שהינה הבנה שלך , והיא בדוקה משום החותמת שעליה(שושלת מורים שמקורם באדון ג' הנכבד). שלך

 

[בארס]

ראשית

אני רוצה לציין שאני לא מייצג כאן את גורדייף. שזה יהיה ברור. גם אם אני מזכיר אותו או חלקים בתורה שלו וגם אם אני אבע עליהם קביעות כאלו או אחרות, אני מייצג כאן את דעותי והבנתי העצמאיים וגם יש לציין שהחלק המשמעותי ביותר בהבנה שלי לא הגיע מקריאה או לימוד של ה"תורה" שלו או של כל מורה אחר. אני לא בטוח למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'אוניברסאלי', אם אתה מתכוון ל"דרך" אחת שמתאימה לכל אז כמובן שלא כך הוא. כמה דרכים אל האמת הבודהה אמר שיש?...לא משנה, העיקרון ברור. לפי הבנתי, המציאות היא אחת, היא אובייקטיבית היא כוללת הרבה רבדים של מציאות יחסיים גם. והיא גם כוללת הרבה מאוד "דרכים" להתעוררות. מתוקף כך מי שחוקר את המציאות הזאת, שהיא משותפת לכל, לא משנה באיזה מקום או באיזה זמן, ולא משנה באיזו דרך הוא פוסע, גם אם הוא לא קורא לה דרך כלל, אם הוא חושף ממנה חלקים ממשיים הם תקפים גם עבור כל שאר החוקרים. כמו שאין סתירה בין האספקטים האמיתיים בין הרפואה המערבית לרפואה הסינית למשל, במקרה ה"פחות טוב" האמיתות המסויימות שיש בכל אחת מהאסכולות פשוט לא רלוונטיות אחת לשניה ובמקרה יותר טוב הן יכולות להשלים זו את זו ואולי אף להזין אחת את השניה. אם הידיעה של אסכולה מסויימת מקיפה את המציאות כולה על כל רבדיה, אזי מבחינתי היא אמורה לכלול את כל הפרקטיקות והדרכים הקבועות בה. עד כמה שאני יודע, ג' דיבר על פרקטיקה מאוד מסויימת. בדרך כלל לציבור הרחב נחשפו רק אספקטים מסויימים ממנה ובדרך כלל לא אלו המעשיים וזאת משום שהפרקטיקה שלו היא כל כך מסויימת ותלויית תנאים מכאן ועד הודעה חדשה. וברוב המקרים אין לחלקים מהפרקטיקה שלו שום תועלת מחוץ למסגרת העבודה המוסדרת (כפי שהיא אמורה להתנהל). אם הפרקטיקה שלו מוכחת או לא, יעילה או לא, אפשר לבדוק את זה בכלים השוואתיים אלא שמלאכת איסוף הנתונים קצת בעייתית וזה גם פחות משנה כי: אם תשאל אותי אם הדרך שלו היא הדרך היחידה ו.או מתאימה לכל אדם אז כמובן שהתשובה היא לא, בלמד גדולה מה שכן, אני נעזר לא מעט בקוסמולוגיה שלו (גם בקוסמולוגיה האנושית אם אפשר להגריל מושג כזה) בשביל כן בהחלט לתאר את המציאות הרחבה המשותפת לכל הבריאה והאנשים. שוב, במטרה להרחיב ולהזין כל אדם בדרך שלו הוא ולא בשום אופן כאקט מיסיונרי או משהו ממין זה.

 

[jongler]

תודה על הפתיחות והשיתוף

 

[בארס]

../images/Emo175.gif

 

[Vguru]

גלידה עם פצפוצים.

השקפתך נראית לי מסובכת ועמוסה. יש בה הרבה אנשים, ותהליכים, ורבדים, ומציאות ממשית כלשהי, וכדי להבינה לגמרי אני צריך לחזור לחיבורים קודמים שלך על "הגדרת האני". מהמקום ממנו אני מביט, הכל הרבה יותר פשוט. אך דיוננו עוד יימשך. ברכות עליך. סופ"ש נעים.

 

[בארס]

גם מהמקום

בו אני מביט הכל פשוט לאללה. ברכות עליך ועל כולם ואחלה סופ"ש.

 

[barak001]

לגבי אובייקטים מושיעים

קודם כל, תיאור יפה ומעורר. אני תוהה מה מקומו של המיינד בתהליך הרוחני. אתה מדבר פה על פאסיביות מוחלטת. האם המיינד לא מעורב בכלל בהחלטה ובשימור הפאסיביות? כלומר, האם הפאסיביות היא פשוט תוצאה טבעית של ניסיון והבנות רוחניות? טוב, אלה לא שאלות ממש חדשות. זה הפרדוקס המוכר של אי עשייה. אבל אם נחזור לאותם אובייקטים מושיעים - אני מניח שייזום של עבודה מיינדית פסיכולוגית מסויימת, יכול להמיר את המחשבות האובססיביות מהאובייקט המושיע, למחשבות על עבודה רוחנית פנימית. אז עברנו ממחשבות למחשבות, והכל במסגרת המיינד, אבל העובדה היא שהמחשבה על מדיטציה מובילה למדיטציה (כנ"ל לגבי זכירה עצמית).

 

[בארס]

זה פשוט

המיינד יכול להזכיר לך. הוא יכול להזכיר לך למדוט, הוא יכול להזכיר לך לתרגל, אבל מהרגע הזה הוא צריך לפנות את מקומו. באשר ל'חוסר עשיה' ולפאסיביות, גורדייף העמיק והרחיב בנושא הזה יותר מכל אחד שאני מכיר אני לא מתכוון להכנס לזה כאן אבל בתכלס מדובר על היפוך... מה שבדרך כלל אקטיבי הופך פאסיבי ומה שהיה פאסיבי הופך אקטיבי. למיינד זה נתפס כמו פאסיביות וחוסר עשיה אבל בתכלס זו אקטיביות מלאה.

 

[barak001]

מעניין

מה דעתך על שרשור חדש שבו תפרט על ההיפוך הזה ע"פ גורדייף? לגבי המיינד - המיינד יכול להזכיר, אבל אני מניח שיש לו תפקידים נוספים. במיוחד במקרה של גורדייף, שהשאיר תיאוריות מעמיקות ביותר שדורשות הבנה - הרי מי שקורא, מבין, ומיישם אותן הוא המיינד, וזה תפקיד שונה.

 

[בארס]

שלילי בזנט.

ע"פ גורדייף הבנה לעולם לא מושגת ע"י לימוד אינטלקטואלי בלבד אלא ע"י שילוב של ידע ו(מה שהוא קורא לו) רמת הויה. אצלו הלימוד של הידע אף פעם לא נעשה במנותק מחוויה מסויימת וע"פ רוב, תלמידים שלו (לפחות בקבוצות המאוחרות יותר שלו שכן היו לו כמה נסיונות כושלים להקים בית ספר) זכו להתקרב לתכנים אינטלקטואלים "מתקדמים" רק אחרי עבודת הכנה ממושכת. כך, מן הסתם גם אני לא אעסוק באלו כאן.

 

[R A M1]

המחשבה על מדיטציה

מובילה למדיטציה בתוך מחשבה ולא למצב ההוויה שמכונה כמדיטציה, שאין לה ולמחשבה כל קשר.