הנחת עבודה שניה
- פותח הנושא R A M1
- פורסם בתאריך
אז זהו...שזה מטריד.
ואני חוזר שוב לקו הקיצוני משהו, שהצגתי בפעם הקודמת שהשתרשרנו איך שאני רואה את זה, אין הבדל לענייננו בין המילים 'הארה', 'שלוות נפש' , 'פורשה 911' ו'לינדה אוונג'ליסטה' (או 'בראד פיט' לפי העדפה האישית). רוב רובם של האנשים לא מכירים את "מה" שעומד באמת מאחורי המילים האלו ומי שרוצה אותם או תולה בהם אי אילו תקוות עושה זאת בעיקר לאור איזה דימיון שהמערך הפסיכי שלו ממציא לו לגביהם. ואנשים שונים אחד מהשני יותר ממה שנדמה ולא נראה לי שיש כאן מקום להכללות (שבדרך כלל נובעות מזיהוי ברמה מסויימת של ה"תסביך" הפרטי של המכליל). גם אתה וגם רם מנסים לגעת בנקודה הפנימית הבסיסית שכן משותפת לכולם (במידה זו או אחרות) אתה מתאר מצב "לחוץ" או לא נעים שהאדם עשוי להמצא בו ואז הרצון להשתחרר והחיפוש אחר אושר שאחת הצורות שלו היא "קבלה" וזה נכון במידה מסויימת יש בו באדם משהו בפנים שרוצה שיכירו בו (כמובן שהאגו עושה מהרגש הזה "מאפים" שונים ומגוונים, אבל הוא קיים שם באמת באיזו רמה) אבל אני עושה כאן הפרדה ברורה בין מה שיש לו לאדם באמת...למה שאין לו. ואני אומר בפירוש שאין לו לא הארה לא אושר ולא שלוות נפש ואין לו אותם אפילו לא ברמת המושג האמיתי ברוב המקרים (כלומר אפילו אין לו מושג מה הן המהויות האלו) יש לו רק דמיונות לגביהן, אשליתיות בהכרח. אז אני שואל את השאלה...מה בכל זאת יש לו? מה מבין קשת החוויות הפנימיות שלו הוא אמיתי ועליו יש להסתמך? התשובה היא כמובן...תחושת החוסר. הצימאון. אלו הן אמיתות. אז בתכלס, אני לא יודע כמה אנשים בפועל "רוצים הארה", אבל די ברור שמי שרוצה הארה או אפילו שלוות נפש נמצא לא ממש רחוק מ"ההוא" שמה שחסר לו בחיים זה רק מליון דולר. שניהם קבורים די עמוק מתחת לערמת אשליות חייהם. אתמול בלילה בניתי מודל מסוים קטן של הכלא הפנימי של האדם שמציג את מידת הקשרותו לאגו וההשפעה של זה על מערכת היחסים שלו עם העולם ה"חיצון": במודל העקרוני הזה אני מדבר על שלושה מעגלים (דרגות) של הקשרות לאגו כאשר כל זמן שאדם נמצא תחת אחד מהם הוא בעצם מנותק מההולם שסובב אותו ורוב יחסיו הם בעצם בינו לבין עצמו (או הדימוי העצמי שלו): -המעגל הפנימי, העמוק ביותר, זה שבו ההקשרות לאגו היא החזקה ביותר בא לידי ביטוי באדם ע"י הנטיות הבאות: * אני יודע *אני רוצה *אני יכול *לי מגיע - המעגל השני, הוא המעגל שנמצאים בו רוב האנשים שהתחילו את דרכם הרוחנית (וזה בהחלט יכול לחול גם על אנשים שההתחלה הזאת אורכת להם 30 שנה, מאחר ומהמעגל הזה הכי קל "לאבד כיוון") והוא בא לידי ביטוי באדם דרך קונפליקט (שהוא די ברור לסביבה אבל משום מה הוא לא ממש ברור לאדם עצמו) שמצד אחד האדם מודה שהוא טרם השתחרר מהאגו שלו, וש"ברמת העקרון" הוא לא טעם את טעם החופש, אבל.... את הדרך הוא יודע. הרבה מאוד טיפוסים שנמצאים במעגל הזה מחליטים הלכה למעשה לנסות ללמד ולהוביל אנשים אל, לא אחר, מאשר אל השחרור וההארה. -המעגל השלילי, זה שבו הקשר לאגו הוא החלש ביותר, אם כי קיים בהחלט, בא לידי ביטוי באדם דרך זה שהוא מביא את עצמו למעמד של ...תלמיד. וחלק מהביטויים של המצאות במעגל הזה הם: *אני לא יודע *אני מחפש *אני בדרך מי שבאמת נמצא ב"מעגל הזה" בדרך כלל כבר התיאש מהנסיונות הכושלים של עצמו ומהאמונה שהפתרון לבעיה שלו נמצא בידים שלו, או שיש ביכולתו להמציא אותו עבור עצמו...ע"פ רוב האדם הזה מתחיל להקשיב לסביבה שלו באמת(וגם לעצמו כמובן), לנסות להכיר אותה ולא את מה שהדמיון שלו מאלתר על המניפסטציות המקוריות שלה. -מחוץ למעגלים הללו, נמצאים אותם אלו שבאמת התגשם בתוכם משהו משמעותי מעולם האמת, אלו כמובן יכולים להשתמש בכל אחד מה"ביטויים" של המעגלים האגואיסטים אלא שהפעם הביטויים הללו לא מגיעים מרפלקציה של האגו אלא ממציאות קיימת והיחסים שלהם עם הסביבה מבוססים באמת על מה איך שהסביבה היא כשלעצה, או לכל הפחות על קירוב לא רע למציאות. עכשיו, סתם בשביל הפרספקטיבה, אם נניח ניקח כל אחד מהאנשים האלו, מהמעגלים השונים, ונתקיף אותם בצורה שמעמידה אותם ב"פינה", הראשון יתקיף אותך חזרה וקרוב לודאי שתהפוך מבחינתו לאויב, השלישי ע"פ רוב יקשיב ויבחן את הדברים בלי קשר לעצם היותו מותקף או לאו, והשני...לשני יש מגוון תגובות אפשריות, מאחר והוא נמצא במעמד ביניים. נוכח "התקפה" הוא עשוי ליפול "מטה" ולהשיב בהתקפה ולמעשה לנהוג כמו אדם מהמעגל הראשון. אפשרות נוספת היא שהוא יתחמק איכשהו ובעזרת סיבולת מסויימת שהתפתחה בו הוא יתעלם וידחיק או משהו כזה ואופציה נוספת היא במידה ויש בו גם כנות עצמית היא שהוא גם יקשיב, או לפחות יטה אוזן שמא בדברים שמופנים כלפיו יש איזו ממשות או אמת (במידה ויש בהם כזו כמובן) שהוא משום מה ממאן להכיר בה.
ואני חוזר שוב לקו הקיצוני משהו, שהצגתי בפעם הקודמת שהשתרשרנו איך שאני רואה את זה, אין הבדל לענייננו בין המילים 'הארה', 'שלוות נפש' , 'פורשה 911' ו'לינדה אוונג'ליסטה' (או 'בראד פיט' לפי העדפה האישית). רוב רובם של האנשים לא מכירים את "מה" שעומד באמת מאחורי המילים האלו ומי שרוצה אותם או תולה בהם אי אילו תקוות עושה זאת בעיקר לאור איזה דימיון שהמערך הפסיכי שלו ממציא לו לגביהם. ואנשים שונים אחד מהשני יותר ממה שנדמה ולא נראה לי שיש כאן מקום להכללות (שבדרך כלל נובעות מזיהוי ברמה מסויימת של ה"תסביך" הפרטי של המכליל). גם אתה וגם רם מנסים לגעת בנקודה הפנימית הבסיסית שכן משותפת לכולם (במידה זו או אחרות) אתה מתאר מצב "לחוץ" או לא נעים שהאדם עשוי להמצא בו ואז הרצון להשתחרר והחיפוש אחר אושר שאחת הצורות שלו היא "קבלה" וזה נכון במידה מסויימת יש בו באדם משהו בפנים שרוצה שיכירו בו (כמובן שהאגו עושה מהרגש הזה "מאפים" שונים ומגוונים, אבל הוא קיים שם באמת באיזו רמה) אבל אני עושה כאן הפרדה ברורה בין מה שיש לו לאדם באמת...למה שאין לו. ואני אומר בפירוש שאין לו לא הארה לא אושר ולא שלוות נפש ואין לו אותם אפילו לא ברמת המושג האמיתי ברוב המקרים (כלומר אפילו אין לו מושג מה הן המהויות האלו) יש לו רק דמיונות לגביהן, אשליתיות בהכרח. אז אני שואל את השאלה...מה בכל זאת יש לו? מה מבין קשת החוויות הפנימיות שלו הוא אמיתי ועליו יש להסתמך? התשובה היא כמובן...תחושת החוסר. הצימאון. אלו הן אמיתות. אז בתכלס, אני לא יודע כמה אנשים בפועל "רוצים הארה", אבל די ברור שמי שרוצה הארה או אפילו שלוות נפש נמצא לא ממש רחוק מ"ההוא" שמה שחסר לו בחיים זה רק מליון דולר. שניהם קבורים די עמוק מתחת לערמת אשליות חייהם. אתמול בלילה בניתי מודל מסוים קטן של הכלא הפנימי של האדם שמציג את מידת הקשרותו לאגו וההשפעה של זה על מערכת היחסים שלו עם העולם ה"חיצון": במודל העקרוני הזה אני מדבר על שלושה מעגלים (דרגות) של הקשרות לאגו כאשר כל זמן שאדם נמצא תחת אחד מהם הוא בעצם מנותק מההולם שסובב אותו ורוב יחסיו הם בעצם בינו לבין עצמו (או הדימוי העצמי שלו): -המעגל הפנימי, העמוק ביותר, זה שבו ההקשרות לאגו היא החזקה ביותר בא לידי ביטוי באדם ע"י הנטיות הבאות: * אני יודע *אני רוצה *אני יכול *לי מגיע - המעגל השני, הוא המעגל שנמצאים בו רוב האנשים שהתחילו את דרכם הרוחנית (וזה בהחלט יכול לחול גם על אנשים שההתחלה הזאת אורכת להם 30 שנה, מאחר ומהמעגל הזה הכי קל "לאבד כיוון") והוא בא לידי ביטוי באדם דרך קונפליקט (שהוא די ברור לסביבה אבל משום מה הוא לא ממש ברור לאדם עצמו) שמצד אחד האדם מודה שהוא טרם השתחרר מהאגו שלו, וש"ברמת העקרון" הוא לא טעם את טעם החופש, אבל.... את הדרך הוא יודע. הרבה מאוד טיפוסים שנמצאים במעגל הזה מחליטים הלכה למעשה לנסות ללמד ולהוביל אנשים אל, לא אחר, מאשר אל השחרור וההארה. -המעגל השלילי, זה שבו הקשר לאגו הוא החלש ביותר, אם כי קיים בהחלט, בא לידי ביטוי באדם דרך זה שהוא מביא את עצמו למעמד של ...תלמיד. וחלק מהביטויים של המצאות במעגל הזה הם: *אני לא יודע *אני מחפש *אני בדרך מי שבאמת נמצא ב"מעגל הזה" בדרך כלל כבר התיאש מהנסיונות הכושלים של עצמו ומהאמונה שהפתרון לבעיה שלו נמצא בידים שלו, או שיש ביכולתו להמציא אותו עבור עצמו...ע"פ רוב האדם הזה מתחיל להקשיב לסביבה שלו באמת(וגם לעצמו כמובן), לנסות להכיר אותה ולא את מה שהדמיון שלו מאלתר על המניפסטציות המקוריות שלה. -מחוץ למעגלים הללו, נמצאים אותם אלו שבאמת התגשם בתוכם משהו משמעותי מעולם האמת, אלו כמובן יכולים להשתמש בכל אחד מה"ביטויים" של המעגלים האגואיסטים אלא שהפעם הביטויים הללו לא מגיעים מרפלקציה של האגו אלא ממציאות קיימת והיחסים שלהם עם הסביבה מבוססים באמת על מה איך שהסביבה היא כשלעצה, או לכל הפחות על קירוב לא רע למציאות. עכשיו, סתם בשביל הפרספקטיבה, אם נניח ניקח כל אחד מהאנשים האלו, מהמעגלים השונים, ונתקיף אותם בצורה שמעמידה אותם ב"פינה", הראשון יתקיף אותך חזרה וקרוב לודאי שתהפוך מבחינתו לאויב, השלישי ע"פ רוב יקשיב ויבחן את הדברים בלי קשר לעצם היותו מותקף או לאו, והשני...לשני יש מגוון תגובות אפשריות, מאחר והוא נמצא במעמד ביניים. נוכח "התקפה" הוא עשוי ליפול "מטה" ולהשיב בהתקפה ולמעשה לנהוג כמו אדם מהמעגל הראשון. אפשרות נוספת היא שהוא יתחמק איכשהו ובעזרת סיבולת מסויימת שהתפתחה בו הוא יתעלם וידחיק או משהו כזה ואופציה נוספת היא במידה ויש בו גם כנות עצמית היא שהוא גם יקשיב, או לפחות יטה אוזן שמא בדברים שמופנים כלפיו יש איזו ממשות או אמת (במידה ויש בהם כזו כמובן) שהוא משום מה ממאן להכיר בה.
אין צורך, לא חושבת גם ככה
שלאושו'לה היה איכפת בכלל. חוץ מזה, הסעיף האומר שאושו היה מעתיקן, היא עלילת שווא מרושעת. אני חושבת שאושו עשה עבודת קודש בהגשת משנתם של מורים גדולים באופן נעים וקל לעיכול. (לפחות במידה כזו שיתעורר בך החשק לגשת בכלל אל משנתם) קשה מאוד לעכל את הכפכופים המשתקים של גורדייף ללא החמלה והרכות מלאי ההשראה של אושו .
שלאושו'לה היה איכפת בכלל. חוץ מזה, הסעיף האומר שאושו היה מעתיקן, היא עלילת שווא מרושעת. אני חושבת שאושו עשה עבודת קודש בהגשת משנתם של מורים גדולים באופן נעים וקל לעיכול. (לפחות במידה כזו שיתעורר בך החשק לגשת בכלל אל משנתם) קשה מאוד לעכל את הכפכופים המשתקים של גורדייף ללא החמלה והרכות מלאי ההשראה של אושו .
נכון
אושו'לה עשה דבר חשוב מאד, ואני גם חושב שהביא גם הרבה מאד מעצמו. הוא היה ייחודי מכל מיני בחינות - למשל, הוא פיתח בעצמו את המדיטציות הדינאמיות. אני עד היום לא מבין למה נוצרו כל כך הרבה עלילות שווא סביבו, הרי הוא היה אדם שמלא בקסם אישי וחמלה, ואפילו כשהיה לא פוליטיקלי קורקט, הוא עשה זאת בשנינות ולא מתוך רוע.
אושו'לה עשה דבר חשוב מאד, ואני גם חושב שהביא גם הרבה מאד מעצמו. הוא היה ייחודי מכל מיני בחינות - למשל, הוא פיתח בעצמו את המדיטציות הדינאמיות. אני עד היום לא מבין למה נוצרו כל כך הרבה עלילות שווא סביבו, הרי הוא היה אדם שמלא בקסם אישי וחמלה, ואפילו כשהיה לא פוליטיקלי קורקט, הוא עשה זאת בשנינות ולא מתוך רוע.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.