הנחת עבודה שניה

[R A M1]

הנחת עבודה שניה

התשוקה להארה נובעת מנטיות אובדניות של ה "אני".

 

[קמהדנו]

../images/Emo60.gif

שאלה: חילזון משתוקק להארה, מה עליו לעשות? תשובה: להוסיף קצת מלח

 

[R A M1]

../images/Emo123.gifלחפש מגף

 

[קמהדנו]

גלגול של חילזון אובדני

(

)

(

)

 

[בארס]

אצלך ללא ספק.

 

[barak001]

לא בטוח בזה

זה לא חייב להיות טהור, זה יכול גם להגיע מהאגו.

 

[אישה ממאדים]

הפוך על הפוך

הנטיות האובדניות נובעות מתשוקה להארה שלא זוהתה ולא נותבה נכון.

 

[בארס]

מזעזע.

 

[boya ka]

לא מדוייק

הנטיות נובעות מפחד לחוות את הלא ידוע ברגע מסויים... מין תחושה כזאת של חוסר שליטה במצב קיים ורצון להיאחז במשהו שמרגיש בטוח, הציפייה להארה לא תקדם את המטרה להגיע לשלוות נפש. הרי איזה שלווה יש בלרוץ אחרי משהו שנמצא פה : (

 

[boya ka]

התשובה לכל זה

היא נטילת אחריות. ושיחזור דפוסי המחשבה שמובילים אותנו להאמין שמישהו רודף אחרינו, או רוצה להזיק לנו הבחירה חופשית... והאמונה מעצבת תמציאות. תנסו לצום ביום כיפור הזה, בלי קשר ללחץ דתי פשוט בשביל הנפש. 24 שעות של המנעות מכל הנאה שהיא מוציאה הרבה ליכלוך החוצה.

 

[אינקה]

הפוך על הפוך על הפוך

שאיפה להארה אם היא שאיפה אמיתית אל חירות מוחלטת אינה יכולה להביא לאובדניות. מה שמביא לאובדניות זו טבעת חנק של סבל ללא יכולת להבחין בקרן אור באפילה זולת היכחדות עצמית.

 

[אישה ממאדים]

הפוך על הפוך על ךופה לע ךופה

סבל יכול להיות נקודת מוצא הן לשאיפה להארה והן לאובדניות. בשני המקרים יש תחושה שמקור הסבל לא יכול להיות מושמד חיצונית, ומתוך כך בא הרצון להשמיד את החלק שבתוכנו המייצר את הסבל. במקרה אחד שופכים את התינוק עם מי האמבטיה, במקרה אחר לומדים איך להוציא את התינוק. לפעמים הקו דק מאוד, ומה שיכול לקבוע את ההבדל הוא המזל שהיה לנו (או לא היה) לפגוש דרך או מורה ברגע המתאים.

 

[dharmax]

->

טוב לקרוא כמה מילים שפויות בשרשור עמוס בבל"ת פתולוגי... ברכות ותודה

 

[שנטידווה]

חזק ואמץ גם אתה

 

[שנטידווה]

../images/Emo45.gif

 

[אינקה]

למאדימית ולוייניה

סבל הוא בהחלט נקודת מוצא קיומית לרוב האנשים אך אין קשר ניגודי בין הסבל לבין ההארה, לפחות לא באופן הפשטני בה זה נתפס. לדעתי בודהא השתמש בסבל כמניע לתרגול ולא מתוך תפיסת קשר אמיתי בין הארה לסבל. אמנם כבילה יוצרת תחושת צורך בשחרור, אך השחרור הזה כשעצמו אינו הארה במובנה הרחב בהתפתחות התודעה הפרטית. עבור רוב האנשים הרצון להשתחרר דומה לרצונם של העניים להתעשר וההבדל הדק הוא בהבשלה שמאפשרת לקבל מורה דרך או כיוון נכון. ללא הבשלה כזו לא משנה אם יווצר מפגש עם מורה או דרך, אך ברגע שהבשלה כזו מתרחשת המורה מופיע.

 

[אישה ממאדים]

פובוס ודימוס - פחד ובעתה ../images/Emo6.gif

אני לא בטוחה שאני מבינה למה אתה מתכוון. מה טיב ההבשלה שאתה מדבר עליה? ומהו הקשר בין סבל להארה לתפיסתך, אם לא קשר ניגודי? מאחר שהארה אינה דבר נהיר לנו, יהיה כנראה קושי לדבר על הקשר שלה לסבל או לכל דבר אחר, אך במסגרת הדיון - מהו הקשר להבנתך?

 

[אינקה]

תפיסתי ומה שאני מתכוון

הם דברים ערטילאיים למדי. הדבר העיקרי הוא שכרגע איני רואה את הסבל כניגודי ואילו את ההארה אני רואה כרעיון מרהיב בלבד. מה שאני רואה הוא אוסף איכויות הפועלות במה שאני תופס כעצמי, וגם זאת רק ברגע שבו הן מגלות את עצמן דרך אי שלמותן. אני רואה את עצמי כמתקדם דרך שינויים פנימיים שלא בהכרח קשורים אלי רצונית, ממש כמו שפריחתו של הפרח או התגלמותו של הפרפר אינם תלויות בהחלטותיו. אם יש הארה הרי היא משוחררת מתפיסתי אותה, אולי היא התגבשות מסויימת במרכיבים פנימיים וזה אותו הדבר לו אני קורא הבשלה.

 

[boya ka]

הנחה יפה

תשוקה בכלל נובעת מחוסר מודעות, אלא אם כן התשוקה מנותבת ליציאה מהמצב שמעקב אותנו... נטיות אובדניות זה לא העניין, בעקבות האחזות והפחד להרגיש דחוי ונטוש, משן נובעת כל הנטייה האובדנית של ה "אני" אם נבין שהחיפוש אחרי ההארה נובע מהצורך הבסיסי שלנו להרגיש מקובלים יהיה לנו פשוט יותר להתמודד עם דחיה. כמו ילד שמסתגר ומציב תנאים ברגע שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה... אבל אמא רציתי הארה... אוף ! : )

 

[בארס]

בויה, רוצה הערה?

איך אדם יכול לרצות הארה, אם אין לו באמת מושג מה היא?