הנחת עבודה שניה
- פותח הנושא R A M1
- פורסם בתאריך
וואו
הרבה מילים, אפשר לחוש שיש לך קצת נסיון. 3 המעגלים לא ממש נוגעים לי, כי אחרי הכל זו תאוריה... לא פשוט בכלל לאדם להסתדר לפעמים אם דברים שקשה לו לקבל, במיוחד הבעייה היא הצורך למצוא אשם על מנת לנקות את האשמה העצמית, סוג של השלכה של האגו... בכל מקרה, אין לאף אחד מה להתייאש. בוא נקח בחשבון שכולם שווים בסופו של דבר וכולם תלויים בכולם.
הרבה מילים, אפשר לחוש שיש לך קצת נסיון. 3 המעגלים לא ממש נוגעים לי, כי אחרי הכל זו תאוריה... לא פשוט בכלל לאדם להסתדר לפעמים אם דברים שקשה לו לקבל, במיוחד הבעייה היא הצורך למצוא אשם על מנת לנקות את האשמה העצמית, סוג של השלכה של האגו... בכל מקרה, אין לאף אחד מה להתייאש. בוא נקח בחשבון שכולם שווים בסופו של דבר וכולם תלויים בכולם.
תודה לכולם
הייתי רוצה לסכם ולהדגיש את שתי הנקודות החשובות לדעתי במה שכתבתי הראשונה היא זו שהאגו גורם לאדם להשליך על הסביבה את התכונות הפרטיות שלו. מי שמבין ורואה את העובדה הזאת כבר מבין הרבה, ומתחיל להיות בשל לנהל יחסים יותר כנים עם ה"סביבה" שלו. השניה היא הכיוון של ההתפתחות (עם דגש על התפתחות). ניתן לאבחן כיווניות מסויימת (גם ברמה האנרגטית) ממקור תחושת החוסר (מצוקה/כאב/וכו')-----> כלפי חוץ זו תנועה נורמלית לגמרי שצריכה להמשיך לזרום. על ציר התנועה הזה, המיינד נוטה להציב "אובייקטים מושיעים" שגורמים ע"פ רוב לאדם לנסות לנוע בכיוון החוצה, ובכך למעשה להתרחק ממקור תחושת החוסר. זו האשליה הבסיסית שמתעתעת ברוב האנושות, היא חזקה מאוד. הדרך ל"שחרור", או השער, נמצאים כמובן בדיוק בכיוון ההפוך. למען האמת אפשר אפילו לומר שתחושת החוסר קוראת לאדם. ואיתה הקריאות של המורים הרוחניים כאשר הם מדברים על "לפנות פנימה", ו"להתחבר" לכאב וכיו"ב. מדובר בתהליך עדין ואינטימי שאי אפשר (ולא רצוי) לכפות עליו או לכפות אותו. עדיף לו לאדם לראות את עצמו כאילו הוא נתון בין שני כוחות שפועלים ממקור חיצוני לו יש להם את הקצב שלהם והעצמה שלהם והאדם עצמו, בהכרתו רק מקשר ביניהם מאפשר להם להתאחד, בקצב שלהם. כך, בלי לפגוע בתנועה מהפנים ------> החוצה בעצמה האדירה הזו שמבקשת להתפרץ על האדם להתקרב למקור ההוויה שלו למקור תחושת החוסר והכאב כאשר הוא נישא ע"י התנועה פנימה <------מהחוצה ? --------->...?...<--------- ? א <---------...א...---------> א נ -----------> נ <----------- נ י <------------.י.-----------> י ? --------->...?....<------- ?
הייתי רוצה לסכם ולהדגיש את שתי הנקודות החשובות לדעתי במה שכתבתי הראשונה היא זו שהאגו גורם לאדם להשליך על הסביבה את התכונות הפרטיות שלו. מי שמבין ורואה את העובדה הזאת כבר מבין הרבה, ומתחיל להיות בשל לנהל יחסים יותר כנים עם ה"סביבה" שלו. השניה היא הכיוון של ההתפתחות (עם דגש על התפתחות). ניתן לאבחן כיווניות מסויימת (גם ברמה האנרגטית) ממקור תחושת החוסר (מצוקה/כאב/וכו')-----> כלפי חוץ זו תנועה נורמלית לגמרי שצריכה להמשיך לזרום. על ציר התנועה הזה, המיינד נוטה להציב "אובייקטים מושיעים" שגורמים ע"פ רוב לאדם לנסות לנוע בכיוון החוצה, ובכך למעשה להתרחק ממקור תחושת החוסר. זו האשליה הבסיסית שמתעתעת ברוב האנושות, היא חזקה מאוד. הדרך ל"שחרור", או השער, נמצאים כמובן בדיוק בכיוון ההפוך. למען האמת אפשר אפילו לומר שתחושת החוסר קוראת לאדם. ואיתה הקריאות של המורים הרוחניים כאשר הם מדברים על "לפנות פנימה", ו"להתחבר" לכאב וכיו"ב. מדובר בתהליך עדין ואינטימי שאי אפשר (ולא רצוי) לכפות עליו או לכפות אותו. עדיף לו לאדם לראות את עצמו כאילו הוא נתון בין שני כוחות שפועלים ממקור חיצוני לו יש להם את הקצב שלהם והעצמה שלהם והאדם עצמו, בהכרתו רק מקשר ביניהם מאפשר להם להתאחד, בקצב שלהם. כך, בלי לפגוע בתנועה מהפנים ------> החוצה בעצמה האדירה הזו שמבקשת להתפרץ על האדם להתקרב למקור ההוויה שלו למקור תחושת החוסר והכאב כאשר הוא נישא ע"י התנועה פנימה <------מהחוצה ? --------->...?...<--------- ? א <---------...א...---------> א נ -----------> נ <----------- נ י <------------.י.-----------> י ? --------->...?....<------- ?
המדריך המקוצר לתחושת חוסר מגניבה
האדם שאתה מדבר עליו הוא המיינד - המחשבות, והרגשות העוברים בגוף. והתהליך שעליו אתה מדבר הוא, עד כמה שאני מבין ממך, תהליך של מיינד שהופך ליותר ויותר "מואר": יותר כנה, יותר מכיר את עצמו, פחות משליך את תפיסותיו על הסביבה, יותר קרוב למקור תחושת החוסר והכאב. אך האמת שאני רואה היא אחרת: אתה אינך המיינד, אינך המחשבות, אינך ה-כנות, אינך מחשבת החוסר ואינך תחושת הכאב, ואם אתה כזה שמחשבת חוסר ותחושת כאב לא עולה בו עוד - אתה אינך גם זה. מחשבת חוסר, תחושת צמא, מחשבת אחדות, תחושת הדר - כל אלה אינם אני. אני תמיד הייתי חופשי מכל אלה ותמיד הייתי מקורם. תחושת החוסר אינה מקור הווייתי. ההיפך יותר נכון: אני מקור הכל, כולל הוויתה של תחושת החוסר. יש התעוררות. כמו מחלום. היא פשוטה, זמינה, אמיתית, פתאומית וללא דרך חזרה. היא אינה סוף תחושת החוסר, אלא סופה של ההשקפה השגויה כאילו תחושת החוסר (ושאר התחושות והמחשבות) היא אני. זהו גם סופו של העיסוק הרציני (והאינסופי, בתכלס) בתחושת החוסר ובהכחדתה. אויש, בא לי גלידה.
האדם שאתה מדבר עליו הוא המיינד - המחשבות, והרגשות העוברים בגוף. והתהליך שעליו אתה מדבר הוא, עד כמה שאני מבין ממך, תהליך של מיינד שהופך ליותר ויותר "מואר": יותר כנה, יותר מכיר את עצמו, פחות משליך את תפיסותיו על הסביבה, יותר קרוב למקור תחושת החוסר והכאב. אך האמת שאני רואה היא אחרת: אתה אינך המיינד, אינך המחשבות, אינך ה-כנות, אינך מחשבת החוסר ואינך תחושת הכאב, ואם אתה כזה שמחשבת חוסר ותחושת כאב לא עולה בו עוד - אתה אינך גם זה. מחשבת חוסר, תחושת צמא, מחשבת אחדות, תחושת הדר - כל אלה אינם אני. אני תמיד הייתי חופשי מכל אלה ותמיד הייתי מקורם. תחושת החוסר אינה מקור הווייתי. ההיפך יותר נכון: אני מקור הכל, כולל הוויתה של תחושת החוסר. יש התעוררות. כמו מחלום. היא פשוטה, זמינה, אמיתית, פתאומית וללא דרך חזרה. היא אינה סוף תחושת החוסר, אלא סופה של ההשקפה השגויה כאילו תחושת החוסר (ושאר התחושות והמחשבות) היא אני. זהו גם סופו של העיסוק הרציני (והאינסופי, בתכלס) בתחושת החוסר ובהכחדתה. אויש, בא לי גלידה.
המממ
האם מנקודת המבט שלך אין בחירה חופשית בכלל? כלומר, כשהמיינד תופס שליטה יש מן אשלייה של בחירה חופשית, ולאחר ההתעוררות יש הבנה מלאה שהכל דטרמיניסטי? ואם אכן זה כך, מי באמת מתעורר? ויותר גרוע, מדוע המנגנון הדטרמיניסטי הזה מעורר כל כך מעט אנשים? טוב, לשתי השאלות האחרונות אני לא אקבל תשובה. אני מבין שכמודעות פאסיבית, השאלות האלה של "למה" ו"משמעות" ממש לא מעסיקות אותך, מקסימום את המיינד שלך שהוא לא אתה. אבל בהנחה שאין בחירה חופשית, שוב לא ברור לי הביטחון הזה של המוארים שתהליך ההארה הוא בלתי הפיך ושהם גילו את האמת. הרי אתה בכלל לא יכול לדבר ולהגיב לסביבה, אתה רק מודעות, והמיינד שלך שממשיך לפעול במנותק ממך מפרש את תהליך ההארה בצורה שהוא מבין אותה, קורא לזה אמת, ויכול לדבר שטויות כפי שדיבר שטויות תמיד (הרי זה אותו תהליך דטרמיניסטי שמפעיל אותו, ואחראי על כל זיבולי המוח האנושיים)
האם מנקודת המבט שלך אין בחירה חופשית בכלל? כלומר, כשהמיינד תופס שליטה יש מן אשלייה של בחירה חופשית, ולאחר ההתעוררות יש הבנה מלאה שהכל דטרמיניסטי? ואם אכן זה כך, מי באמת מתעורר? ויותר גרוע, מדוע המנגנון הדטרמיניסטי הזה מעורר כל כך מעט אנשים? טוב, לשתי השאלות האחרונות אני לא אקבל תשובה. אני מבין שכמודעות פאסיבית, השאלות האלה של "למה" ו"משמעות" ממש לא מעסיקות אותך, מקסימום את המיינד שלך שהוא לא אתה. אבל בהנחה שאין בחירה חופשית, שוב לא ברור לי הביטחון הזה של המוארים שתהליך ההארה הוא בלתי הפיך ושהם גילו את האמת. הרי אתה בכלל לא יכול לדבר ולהגיב לסביבה, אתה רק מודעות, והמיינד שלך שממשיך לפעול במנותק ממך מפרש את תהליך ההארה בצורה שהוא מבין אותה, קורא לזה אמת, ויכול לדבר שטויות כפי שדיבר שטויות תמיד (הרי זה אותו תהליך דטרמיניסטי שמפעיל אותו, ואחראי על כל זיבולי המוח האנושיים)
לא יודע.
האמת שאין לי תשובה על אף אחת מהשאלות שלך. לא יודע לגבי בחירה חופשית מול דטרמיניזם, ואני חייב להגיד לך בכנות שזה לא כל כך מעניין אותי. כל מסקנה שאגיע אליה, תהיה מחשבה. ("אהה! הכל קבוע מראש" / "אהה! אני הוא זה שבוחר"). ומחשבות כבר לא כל כך עושות לי את זה. לגבי שאר הדברים שכתבת, אני שומע שאתה בעצם אומר לי: "המיינד שלך אומר לך שהוא יודע מהי הארה. אבל איך אתה יכול לסמוך עליו??". אז זהו, שאני לא. זה לא שגיליתי את האמת, אלא - אני האמת. זה לא שתהליך ההארה הוא בלתי הפיך, אלא - אני ההארה. איך אוכל להיות אי פעם משהו אחר ממה שאני? אפילו אם נורא אנסה, אפילו אם אדמיין חזק חזק, אפילו אם המיינד ינפיק מחשבות ותחושות הפוכות וסותרות מהארה - עדיין אני הוא זה. אני ממש תקוע כאן (ועכשיו). צום קל עכשיו ובכלל.
האמת שאין לי תשובה על אף אחת מהשאלות שלך. לא יודע לגבי בחירה חופשית מול דטרמיניזם, ואני חייב להגיד לך בכנות שזה לא כל כך מעניין אותי. כל מסקנה שאגיע אליה, תהיה מחשבה. ("אהה! הכל קבוע מראש" / "אהה! אני הוא זה שבוחר"). ומחשבות כבר לא כל כך עושות לי את זה. לגבי שאר הדברים שכתבת, אני שומע שאתה בעצם אומר לי: "המיינד שלך אומר לך שהוא יודע מהי הארה. אבל איך אתה יכול לסמוך עליו??". אז זהו, שאני לא. זה לא שגיליתי את האמת, אלא - אני האמת. זה לא שתהליך ההארה הוא בלתי הפיך, אלא - אני ההארה. איך אוכל להיות אי פעם משהו אחר ממה שאני? אפילו אם נורא אנסה, אפילו אם אדמיין חזק חזק, אפילו אם המיינד ינפיק מחשבות ותחושות הפוכות וסותרות מהארה - עדיין אני הוא זה. אני ממש תקוע כאן (ועכשיו). צום קל עכשיו ובכלל.
מתסכל ../images/Emo4.gif
האמת היא שזה מוזר לי מאד שלא אמרת שהאישיות המזוייפת דטרמיניסטית, כי אם יש חופש בחירה, מי הוא זה שבוחר? האם מודעות פאסיבית יכולה לבחור? ואם כן, מדוע המואר צריך לאכול, לשרוד, לצאת מהבית? אמרת בעבר שמבחינתך אין ערכים שונים לחוויות שונות, ואם אין ערכים אין בכלל משמעות לחופש בחירה. ההארה נשמעת לי כמו סתירה לוגית, ולא שאני יכול להוכיח בכלים פורמליים שבאמת יש כאן סתירה לוגית (אני לוקח בחשבון שיש אינטליגנציה שאני לא יכול להבין, אפילו שילוב כלשהו בין בחירה חופשית ודטרמיניזם). "אני האמת" - זאת החוויה שלך, אבל זה כנראה משפט שאי אפשר להבין שכלית. לא ברור לי אפילו מהי אמת מבחינה הגדרתית. אתה אומר "איך אוכל אי פעם להיות משהו אחר ממה שאני?", אבל היית בעבר משהו אחר ממה שאתה, השתנה מוד של תפיסה, משינה לעירות, ולכן שאלתי - מדוע שהמוד הזה לא ישתנה שנית? (כלומר, אתה עדיין תישאר אתה, אבל שוב תהיה במצב שינה) תודה על התשובה איש יקר
האמת היא שזה מוזר לי מאד שלא אמרת שהאישיות המזוייפת דטרמיניסטית, כי אם יש חופש בחירה, מי הוא זה שבוחר? האם מודעות פאסיבית יכולה לבחור? ואם כן, מדוע המואר צריך לאכול, לשרוד, לצאת מהבית? אמרת בעבר שמבחינתך אין ערכים שונים לחוויות שונות, ואם אין ערכים אין בכלל משמעות לחופש בחירה. ההארה נשמעת לי כמו סתירה לוגית, ולא שאני יכול להוכיח בכלים פורמליים שבאמת יש כאן סתירה לוגית (אני לוקח בחשבון שיש אינטליגנציה שאני לא יכול להבין, אפילו שילוב כלשהו בין בחירה חופשית ודטרמיניזם). "אני האמת" - זאת החוויה שלך, אבל זה כנראה משפט שאי אפשר להבין שכלית. לא ברור לי אפילו מהי אמת מבחינה הגדרתית. אתה אומר "איך אוכל אי פעם להיות משהו אחר ממה שאני?", אבל היית בעבר משהו אחר ממה שאתה, השתנה מוד של תפיסה, משינה לעירות, ולכן שאלתי - מדוע שהמוד הזה לא ישתנה שנית? (כלומר, אתה עדיין תישאר אתה, אבל שוב תהיה במצב שינה) תודה על התשובה איש יקר
../images/Emo211.gifקח פסק זמן - רגע מתוק בחיים
לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אני יודע שזה לא הזמן בעצם גם אני עוד לא מוכן אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף
אולי זה רק הסינוסים האלה של בארס אולי פשוט אני נהייתי ככה ערס
לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אני יודע שזה לא הזמן בעצם גם אני עוד לא מוכן אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.