../images/Emo32.gifסתם. אולי סוג של קיטור.
התחיל איתי אחד, די מזמן, ב-2 מסיבות שונות. בחור הזוי בכל קנה מידה, שהמילה "משונה" מתלבשת עליו היטב, כמעט כמו מכנסי הבר מצווה המחויטים בגזרה גבוהה והחולצה המכופתרת שהיטיב לשלב. בחור שנדמה, עפ"י התנהגותו וחיתוך דיבורו הביזאריים, כי נתקע אי שם בשנות ה-80, והוא מנופף לנו משם ומנהל איתנו שיחה תרבותית קוהרנטית כאילו ללא מודעות לשנים שחלפו. כמעט והזמין אותי לעלות אליו לשמוע איזה תקליט של מייקל ג'קסון, נו, הכושי עם הקליפ החדש של הזומבים. כה מצחיקה הייתה השיחה, כה בלתי קשורה בעליל לכל אירוע אחר שהתנהל כל אותה עת סביבנו [מסיבת רחוב בפעם הראשונה, מסיבת רגאיי בברזילי בשנייה], שנעניתי לכל הסיטואציה מהר מאוד, ועל אף שחברותיי לקחו אותי הצידה כל מס' דקות כדי לתהות האם אני מודעת לעובדה שכרגע נדבק לי משהו כעור במיוחד לרגל והאם אני לא רוצה לנער אותו משם, אפילו הגדלתי לעשות והחלפתי איתו טלפונים. "רק בשביל סמסים" הוא הדגיש, שעה שהוא מביא אותה בבוגי "רק סמסים". ואכן, כמעט כך היה [מלבד מס' שיחות בשעות ערב שדאגתי לסנן היטב], עד שנמאס לי והפסקתי להגיב. מכל מקום, מה רבה הייתה הפתעתי כשהשלמתי אתמול פערי עיתונים מהשבועות השחונים שחלפו עליי בצבא, ונתקלתי בתמונתו במוסף "עכבר דיזינגוף", בהפקת אופנה תחת הכותרת "3 דוגמניות ומשורר". משורר! חה! משורר!

מחקר קליל על שמו העלה כי מדובר באחד מאותם תלאביבים שהמילה "משונה" רשומה בטאבו על שמם, והם מנהלים את חייהם בעצלתיים בין ערבי שירה, כתיבת מסות פילוסופיות על מסטיק בזוקה והשפעתו על השאיפות האסטרונומיות של הגיל הרך, בדרך כלל לעיתון "העיר", צילום סרטים קצרים וחסרי פואנטה, שעלילתם נסובה בעיקר סביב ישיבה על ספסל בשדרה והתבוננות נוכחה בפחיות דיאט קולה, והופעות מביכות במיוחד באירוויזיונים [בקיצור, חברים של רועי צ'יקי ארד, אם זה אומר לכן משהו. ובאמת עדיף שלא]. עוד הגדלתי לעשות וצפיתי באחד מאותם סרטים קצרים שהיה שותף לצילומם, ובו נתקלתי בטקס חיזור מצולם ומבוסס-על-סיפור-אמיתי שלו ושל אחד מחבריו, כאשר לפחות שלושת רבעי מהשורות בו יכולתי לצטט היטב מהזכרון, מילה במילה [כן כן, רק סמסים, ממש כך!], כמעט כולל ריקוד הבוגי. כה מגוחך היה העניין, כה משעשע, כה מטריד. כי בעצם...אלו בדיוק האנשים בשבילם היגרתי תל אביבה. בדיוק האנשים שנראו לי השילוב המושלם בין אינטיליגנציה גבוהה ותרבותיות-יתר ושטותניקיות מבורכת, ובדיוק אותם רציתי לפגוש, ובדיוק כמוהם רציתי להיות. ותראו מה זה...בסוף מתברר שהם סתם ילדי-כאפות-לשעבר, שכותבים לי שורות כמו "את רק טוראית באהבה ואני כבר רב סמל ראשון" ברצינות תהומית ועוד מתפלאים שאני מוצאת את זה משעשע. וזה קיטור, בחיי שזה קיטור. כי אם גם זה ממש לא מה שאני מחפשת... אז...אז בעצם מה כן?