המשחק של דרגורן

[Painkiller1989]

*עוד פעם יצא לי דורו

התכוונתי "דרור"

 

[Fenris]

פנריס ישב באחד השולחנות הסמוכים.

הוא בחר בשולחן הרחוק ביותר מהבאר ומהדלת, וכך יצא שהגמד והנזיר ישבו קרוב אליו. מדי פעם הרים פנריס את מבטו הפרוע והעבירו על כל החדר במהירות, מהדלת, אל הבאר, אל השולחנות, אל המלצרית, חזרה אל השולחנות אל הדלת ושוב לצלחת הנזיד שלו. לא ברור אם חיכה למשהו, או מישהו, או שפשוט רצה לוודא שהכל נשאר כמו שהיה. משהתיישבו הגמד והנזיר החל למלמל לעצמו: "הרבה זרים היום. הרבה זרים מגיעים..... אני לא אוהב זרים. לא לא לא לא אוהב זרים...... אבל אני גם זר..... אז מה? אני הייתי קודם. ואני בכלל לא רציתי לבוא! אבל עדיין אני זר... כמוהם...... לא לא לא כמוהם. הם שונים! אני לא רציתי לבוא! הם באים לפה.... בהמוניהם..... בשביל מה? למה? למה הם באים......? אה, התחרות...! ארורה התחרות. ארורה. ארור מי שהמציא אותה....... מי המציא אותה? היא עתיקה..... אני לא יודע. אני לא מכיר את העבר של העיר. אני לא מכאן... אני זר... אני לא אוהב זרים. אבל אני שונה...." וכך המשיך, ממלמל, בין מבטיו המחפשים ובין טעימותיו המהורהרות מהנזיד. וכך המשיך

 

[Dror Bar]

"זה לא מבחן" אמר דרור

"אני באמת חולה במחלה אך אסור לי לדבר על זה כאן, האם נוכל לעלות לרגע לאחד מהחדרים בפונדק"? שאל דרור. " ראה המחלה מקורה באבן אבל אתה בטוח המחלה תקפה רק לגבי". לפתע פירורי האבן נעלמו חוץ מפירור אחד שחזר לחולצה של דרור בפלאות. " עוד חודש זה יחזור לגודל הזה שוב"... אמר דרור באנקה. "נעלה לאחד החדרים עם כך?". ---------------------------------------------------------------- המשכח הוא גמד?, כי בהודעה הבאה רשום שהוא גמד

 

[Nihau]

מבט אדום חסר הבעה עקב אחרי המקפץ

הגמיש המזנק מגג לגג ומתקרב אליה בהתמדה. חדי העין יכלו להבחין כי למרות הרוח הנושבת בגבהים הללו אף שערה מפרוותה לא נעה.

 

[דרגורן]

"עוד שני בתים...."

דרגורן האט בהתקרבו לדמות העומדת על שבשבת הרוח. מקרוב הוא הבחין בצבע העיניים, בעובדה שהשבשבת לא מרגישה את משקל הדמות 'כנראה הדמות לא עומדת ממש על השבשבת.... מעניין' וכי למרות הרוח (לפי השבשבת ניתן לראות כי מהירותה בינונית), שערה ופרוותה של הדמות, לא זזו. בפורסו את גלימתו התכולה/ירקרקה לצדדים, וקידה כשידו הימנית חוצה את גופו, הוא פנה לדמות "שלומות. שמי דרגורן, וברצוני להודות לך על עזרתך" דרגורן הזדקף, שילב ידים מאחורי גבו, והמשיך "אני מניח כי גם את הגעת בשביל התחרות? איזה פרס מעניין אותך?" שלושה גגות משם, מלנור בדיוק סיים את הנחת הרעפים, והתיישב לנוח למספר דקות. מבטו נדד על גגות העיר, ונעצר בהביטו לכיוון שתי הדמויות. 'מעניין! האם הולך להיות כאן קרב?'

 

[Nihau]

הדמות הלבנה סקרה שוב את האיזור

במבטה האדום נעצרת לרגע על מלנור שעצר את נשימתו לרגע בחשש ואז נשף אותה בהקלה כאשר היא נעלמה שוב בבוהק רק כדי להופיע ליד דרגורן מתוך בוהק דומה. מקרוב האפקט נראה עוד יותר מוזר, כאילו היא מתפוגגת לתוך אור מסנוור ואז מתגבשת חזרה כאשר האור מלווה את התהליך באיחור קל, או אולי כאילו היא נעלמת לתוך אור כפי שאחרים נעלמים לתוך צל. מקרוב אפשר היה להביט על גופה הצנום(?) שתוואיו, המכוסים פרווה משיית לבנה כשלג טרי, חלקים וזורמים כמים. משהו בה צעק לא טבעי, לא שייך, אולי הדרך בה היא לא ממש עמדה על הגג- כאילו אין לה משקל גוף, או הצורה בה הפרווה לא זעה ברוח, הצורה בה בחנה את העולם בעיניה האדומות... קולה היה רך כמו פרוותה "ברכות דרגורן קל הזינוק. אני היא ניהאו הבוהקת באור. ולשאלתך תחרות? לא. באתי להחזיר למקומו את האבוד"

 

[דרגורן]

"אם כך, ברכות לך הבוהקת באור"

הפעם דרגורן קד בראשו בלבד עם הסטה קלה לשמאל, הקידה הטקסית שמאשרת ומסכימה כי דרגורן לא נפגע מהקרבה הזאת, וכי תוכל להשאר בטווח הזה מבלי לעורר עוינות. "באת להחזיר למקומו את האבוד.... מסקרן." "הינני זר בעיר זאת, ואין לי בעלי ברית או אויבים. אני מאמין שאפשר ללמוד על אחד, ממעשיו. ולכן אני מעוניין להציע לך את ברית הרעים." דרגורן הושיט ידיו לצדדים, בתנועה מוזרה "מכוון שאת עזרת לי ראשונה, אני המחויב להציע את הברית. אינני אפגע אם תעני בשלילה, אך אהיה מרוצה עד מאד אם תעני בחיוב" ידו השמאלית חזרה לכיוון ליבו, כאשר פנים כף היד פונה לשמיים "אני דרגורן, בן הדרקון מוליצפר, אחי הנחש וירנול, ויוצרו של מעגל הזריחה הקטן - מציע לך, ניהאו הבוהקת באור לבוא בברית הרעים עימי" כאשר הוא סיים את המשפט, פנים ידו הימנית הופנה אף הוא לעבר השמיים, ואישוניו החלו לרצד, כאילו הם בוערים בלהבה כחולה...

 

[Nihau]

היא בחנה אותו במבט הרואה דרכו

סביבו ובתוכו, נראה כי היא רואה את האנרגיות המשתוללות סביבו ובו באותה קלות והבחנה שהיא רואה את שיער ראשו. היא הנידה ראשה לחיוב "אני ניהו הבוהקת באור מעניקה לך טיפה זו לאות הברית בינינו" היא הרימה את כף ידה אל פיה, והורידה את כף ידה מופנית כלפי מטה ואז הפכה אותה מול חזיהו, מראה לו טיפה אחת של דם אדום בעודה ניקוות כלפי מעלה ועולה לרחף באוויר, מותירה את הפרווה נקייה לחלוטין. טיפת הדם האדוה כהה זרמה למעלה ואז החלה להסתחרר במעגל, מתרחבת למשטח, פורחת לפרח לוטוס זעיר, קופאת ומשנה את ציבעה מאדום כהה לשקוף קריסטל, לוכדת את האור הכחול הבוער בעיניו בהשתברות. ואז הפרח הזעיר זוהר בכחול ריחף לעברו ממתינה לאישורו. .

 

[דרגורן]

חיוכו של דרגורן האיר את הפניו

"אח, הגבירה מפתיעה אותי לטובה בכל רגע שעובר" דרגורן, מכופף ראשו לפנים בתנועה שמשמעותה אישור, ובו בעת שולח ידיו לעורפו, לאחר רגע הן חוזרות מחזיקות סרט ירוק בהיר, שבמרכזו אבן חן עגולה ושקופה. בעודו לוקח את הפרח של ניהאו, ומציע לה לאת הסרט עם אבן החן. בידו המושטת ניתן לראות כי אבן החן עגולה לגמרי, כמו כדור מושלם, ובתוכו להבה כחולה כמו זאת שרקדה בעיניו. "אני מקבל את הטיפה, ומציע לך את הלהבה הכחולה שלי, בתור אות הברית שלי" "מעכשיו אנו נחשבים רעים... האם את רעבה? צמאה? אני מעוניין להשביע את סקרנותי, ואני מאמין שנמשוך פחות תשומת לב אם נרד מהגג" שיערו הארוך של דרגורן התפזר בעודו מדבר, וניתן להבחין כי השיער צבעו כחול עם גוונים ירוקים כמו גלים, שזורמים על גבו.

 

[Nihau]

ניהאו לקחה את הסרט ובחנה אותו

באותה צורה חודרת מוזרה. היא בחנה אותו לעומקו ואז קיפלה אותו לתוך שתי ידיה, סגרה אותו ביניהן ואור בהק בירוק וכחול בין חריצי אצבעותיה העדינות. האור השתלב והסתלסל כישות חיה סביב זרועותיה ונמוג פנימה לאחר מספר דפיקות לב. היא פתחה את כפות ידיה, לקחה את הסרט בעדינות וקשרה אותו סביב זרועה הימנית, מעט מתחת לכתף כך שאבן החן פנתה החוצה לראייה לברית. "הברית שלמה, הלהבה משולבת" היא השלימה את הטקס. "הובל את הדרך למקום הסעודה, ממה ניזונים בני העולם הזה?" על הגג השכן מלנור החליט שקרב מעניין לא הולך להתרחש ומצד אחד שמח שחייו לא יהיו בסכנה ומצד שני חבל על כל העבודה הפוטנציאלית בתיקון הגג של הקמצן העלוב נפש שגר מתחת לאותו גג בר מזל... חוכח בדעתו הוא החל את דרכו חזרה מטה חצי עוקב אחרי השניים לראות אם אולי בכל זאת צפויה לו עבודה אקסטרא החודש

 

[דרגורן]

"כן! סעודה...."

דרגורן חכך בדעתו, והחליט "אנחנו נלך לפינה שקטה. זה ממש ליד החומה המקיפה את הגן בו נפגשנו לראשונה" בהביטו לעבר הסמטה מתחתיו, הוא ווידא כי היא פנויה, וזינק.... נוחת בקלילות של חתול וממשיך ללכת. "ממה ניזונים בני העולם הזה? אני ניזון מבשר, ירקות ופירות - בצורות שונות של בישול ותיבלון. ממה את ניזונה?" בסוף הסמטה הוא פנה ימינה, ועצר רגע על מנת שניהאו תוכל להצטרף. מלנור, כבר המתין בצד הרחוב, נשען על חבית ונראה משועמם. 'סקרנות יכולה להרוג אותך' הוא הירהר לעצמו.

 

[Nihau]

"אנרגיה, כל אנרגיה"

היא ענתה מתוך האוויר אלפית השניה לפני שהבוהק בישר על התגשמותה, אם זה מה שזה היה. את שאר הדרך הלכה לצידו ובהתקרבם למסעדה היא הריחה את האוויר רווי העשן הריחני העולה מארובת המסעדה והוסיפה "אתם מבשלים על אש פתוחה, כן? אם כך אני אוכל את האש" מבטו המופתע של מלנור בשילוב עם פיו הפעור לשמע ההצהרה שלה הניב חוסר התייחסות מוחלט. היא אפילו לא זזה כדי לעקוף אותו, פשוט עברה דרך הכתף שלו כשנירתע לאחור. הם התקרבו אל דלת העץ המעוטרת פיתוחים שחוקים מעט המתארים את החוזרים מהציד על שללם הרב והמגוון. אדם היה גבה קומה וכבד משקל שכולו שרירים ועשה את עבודתו כרגיל חוסם את המעבר אל אשפות המסעדה מפני כמה קבצנים שניסו להסתנן אל עבר דלת המטבח שמאחוריו, נראה שהם עדיין לא למדו את הלקח מאז אתמול כאשר נשכר לשמש כשומר סף במקום. הוא ראה את שני הזרים המוזרים מתקרבים ובעט באחרון הקבצנים שעדיין לא איבד תקווה ופנה לחסום להם את הדרך, מזעיף פנים, מנפח חזה ומאגרף את כפות ידיו הדוביות. מהפרוותית הוא קיבל יחס אדיש...לא נראה שהיא מתכוונת לעצור... הוא קיווה שהיא לא תעשה לו בעיות, אימא שלו לא מרשה לו להרביץ לנשים...

 

[דרגורן]

"אנרגיה? כל אנרגיה...."

דרגורן, הוביל את ניהאו איתו מעבר למסעדה, ולסמטה קטנה מאחור. אדם נשם לרווחה. הוא לא יצטרך להרביץ לנשים היום. דרגורן פתח שער אחורי בסמטה, ונכנס לחצר אחורית של בית, שנראה כמו פונדק קטן. בלב החצר, בערה אש ועליה נצלו גושי בשר. דרגורן ניפנף לשלום ליורנה שהביטה בו כשהוא נכנס, וחזרה לבדוק את הבשר. "זאת יורנה, בעלת הפונדק. אני אזמין לי בשר וירקות, האם את רוצה שנעשה מדורה קטנה ליד?"

 

[Nihau]

"אין צורך, אני אקח את הלהבות האילה"

היא נדה ראשה לעבר האש בחצר "אם בעלת האש תאשר לי לקחת את הלהבות העודפות?" יורנה הנהנה בבלבול מעורב בסקרנות שהתחלפה בדאגה כאשר ניהאו ניגשה לאש ושלכה את ידה פנימה בפשטות של טבילת יד בדלי מים. נראה היה כי היא מחזיקה משהו בתוך הלהבות וכאשר משכה את ידה החוצה נראה כי היא אכן מחזיקה... את הלהבות. יורנה קראה באימה אבל ניהאו לא התייחסה אליה כלל. מרוכזת בלהבות. זוג להבות חופשיות מכל חומר בעירה, בוהקות בכחול וצהוב ריקדו בכף ידה, מנסות להמלט. בידה השניה היא יצרה ריקוד מפותל באוויר מסביב ללהבות ונראה כי האוויר מתגבש? ולפתע היא אחזה בקבוק מקריסטל שקוף ביותר שבו שחו שתי פסי להבה בעצלתיים. "תודה לך בעלת האש, התרצי משהו בתמורה?" היא שאלה את יורנה ההמומה "ל...לא, זה בסדר, תהני לך מה..ארוחה" היא ענתה בקול רועד. ניהאו הסתובבה אל דרגורן "היכן נשב? על הגג?" יורנה חזרה אל הבית לארגן את המזון. בזמן שהם חיכו להגשת האוכל של דרגורן נשמעו מתוך הבית הקטן קולות של וויכוח בין ילדים ואז ילד קטן, כבן 4 פרץ מהבית ורץ אליה בעיניים עגולות ענקיות "תראי, גם אני יכול להחזיק אש!" הוא הוציא סט של גפרורים והדליק אחד והראה לה אותו בגאווה. היא התכופפה אליו, בחנה את האש על הגפרור ולקחה אותה בצביטה בין שתי אצבעותיה. הגפרור נכבה והוא אמר להבחוצפה של ילדים קטנים בכל היקומים "היי! זה היה שלי! זה לא פייר! תחזירי לי את זה!" אז היא חייכה בפעם הראשונה גיבשה את האש לבקבוקון קטן מאוד ונתנה לו לאותו. "אל תשבור את הבקבוק או שהאש תברח" אמרה לו והוסיפה במחשבה שניה שרשרת קריסטל לבקבוק. "שים את זה על הצוואר". הוא הסתכל על הבקבוקון הזוהר בפליאה ורץ חזרה לבית בלי להגיד תודה, מבפנים אפשר היה לשמוע אותו משוויץ במתנה החדשה שלו בגאווה רכושנית.

 

[דרגורן]

"גג יהיה מצוין" אמר דרגורן ההמום

קלות. "יורנה, אני אקח מגש עם צלחת בשר, וירקות - אני סומך על שיקול דעתך!" הבקשה של דרגורן הוציאה את יורנה מההלם "בוודאי מאסטר דרגורן, מייד!". היא חתכה מספר חתיכות בשר וערמה תפוחי אדמה, וירקות על צלחת נוספת. "תודה!" דרגורן הודה לה בעודו לוקח את המגש, לוקח קנקן מים שניצב על השולחן, ומזנק עם הכבודה לעבר הגדר, משם לגגון הנמוך, ולגג. "אז מה בדיוק את מחפשת" הוא שאל את ניהאו בעודו נוגס בבשר ומתענג על טעמו המשובח.

 

[Nihau]

ניהאו הופיעה לצידו בישיבת לוטוס

לוגמת קלות מהבקבוק הזוהר. הלהבות התנהגו ממש כמו נוזל, פרט לכך שפסי הצבע הצהובים והכחולים לא התערבבו. "יש כאן איזו ישות שאינה במקומה הנכון, חוסר האיזון הזה משך אותי לכאן, זה תפקידי לתקן מקרים כאילה לפני שהעולם בו הם נמצאים מוסט מגורלו הנכון או במקרים קיצוניים, מושמד, קודם לכן הרגשתי אותה נעה עכשיו היא לא. אני אמצא אותה ואז נראה איך יש לטפל במצב"

 

[דרגורן]

"כלומר אינך יודעת מי הישות, או איך

היא נראית?" דרגורן הפסיק את הלעיסה בשביל לשאול. בינתיים, נראה כי ישנה המולה מחוץ לחצר. במקום בו דרגורן ישב על הגג, הוא ראה את הקצה של הסימטה, אך לא מספיק בשביל לראות את הרחוב. בעודו אוכל, המעגל שלו חזר לשינ-טאו, הטווח הקצר.

 

[Nihau]

"אכן" היא ענתה בפשטות

"זהות הישות הפרטנית אינה ידועה לי עדיין, חזותה אינה רלוונטית כלל. כאשר אמצא אותה אזהה את הרעד הקוסמי שהיא שולחת לכל עבר. אני יודעת שהיא נמצאת ברדיוס של כ2000 צעדים שלך מהשבשבת הגבוהה ביותר בעיר. ישות כזו שאינה במקומה בדרך כלל גם עושה נזקים חריגים, היו כאן רעידות אדמה לאחרונה?" היא לגמה עוד לגימה קטנה מהבקבוק והניחה אותו באוויר לרגע כדי להצביע למטה על מישהו נמוך שנראה כי הוא מחפש את המסעדה לפי חוש הריח. "גם הוא לא מתאים לעולם הזה אבל הוא הגיע לכאן בכוחות עצמו, הישות שאני מחפשת אבודה כאן ולא תחזור למקומה נכון ללא עזרה מיוחדת". שומר הסף אדם החליט שאולי הוא היה צריך להשאר במיטה הבוקר, עוד יצור מוזר התקרב למסעדה ואדם ריבע את כתיפיו והתכונן לעצור אותו.

 

[DIDGIN]

למי היא קוראת לא מתאים?

הדידג'ין שעמד מול שומר הסף התמתח עד לגובה עיניו, הופך תוך כדי כך לדק עד כדי גיחוך. "מה ישות צריך לעשות כדי לקבל כאן משהו לאכול?" הוא שאל בקולו הצפצפני.

 

[DIDGIN]

גם האינטלקט המוגבל של אדם

הספיק על מנת להבין שהיצור איננו קבצן, אלא לקוח פוטנציאלי. הוא התעשת והראה לו את הכניסה הראשית, מבטיח לו ששם יוכל להזמין מאכל ומשקה. הדלת המעוטרת הובילה היישר לאולם רחב בעל תקרה נמוכה, מלא כולו בשולחנות ארוכים עם ספסלי עץ, שולחנות קטנים יותר עם כיסאות של ממש, ודלפק ומאחוריו המשקאות והכניסות למרתף ולמטבח. "הבא לי את נתח הבשר השמן ביותר שתוכל למצוא, ומשהו מתוק לשתות" ציווה דידג'ין על האדם המופתע שמאחורי הדלפק, בעוד הוא זורק לעברו חופן מטבעות כסף כבדים עליהם מוטבעים סמלים שהמוזג לא ראה מעודו.