"...לפריצת מנעולים"
*הקצתי משנתי* "קולות", "עבר הרבה מאוד זמן מאז ששמעתי קול" אמרתי לעצמי בקול רם. "הצילו..........הצילו", הקולות פסקו, הקיר הקר של המערה לא השיב לי כמו פעם, גם לא האנשים שנמצאים בצידו השני. -"מה אתה אומר"??- "אני" -"כן, אתה!!אתה רואה פה עוד מישהו?"- "לא, אבל גם אותך אני לא רואה" -"אתה צודק"- "שולם?" -"שולם"

-. -"נו....אז מה אתה אומר??"- >הפעם הוא לא ענה< "משעמם פה", אמרתי בקול שוב, הרמתי אבל והתחלתי לצייר על הקיר. "טוב...........אני פשוט אצתרך לחכות שהקיר יוציא אותי מכאן".