המשחק ה"מאגניב"

[DDN]

גם תוכחה היא מנהג לא מכובד.

 

[אלרוס]

אמר מי שתקף כל אדם

שלא הסכים להתחנף אליו בעצמו.

 

[הבלש חסר הבית]

אני לא מחפש חנופה

בכל רגע נתון אני מעדיף טיעוני נגד מבוססים (ויש כאלה) על פני הסכמה רק בגלל שיש לי שפם שחור.

 

[סנדרין]

ניתוח תגובות של אמוטיקון אחד

הוא מנהג פרנואידי המזוהה עם אדם אשר נמצא בעמדה נחותה בוויכוח.

 

[lordsath]

אני "מאגניב גאה"

שמעתי אודות ברנש חסר בית שנוהג להכפיש באופן קבוע כל שיטה שלא תואמת את שיטת המשחק "הריאסלטית ואמתית". הנה כמה מילים לתפיסה הזו- נכון אני משחק במשחק "מאגניב" עם דמות "מאגניבה" שלא מתה ברגע שהיא חוטפת חרב בבטן או כדור בריאה. ולמה? כי אני לא רוצה לשחק בעולם האמיתי- בעולם שלנו אני לא חושב שאני יכול להסתובב ברחוב עם חרב דו-ידנית ולהתחיל לקצור על אחד/ת שמעז לדבר אלי לא במקום- כי זה מנוגד לחוק (וגם כי אני לא רוצה לבלות בתור צעצוע מין של איזה ביג-באבא בכלא). אני משחק במשחק לא ריאלסטי כי אני רוצה להיות גיבור, אני רוצה לעשות דברים שא/נשים רגילים לא יכולים. אני לא רוצה מציאות. אם אני רוצה מציאות אני יכול להישאר בבית ולקרוא עיתונים, אן ללכת לצבא להתנדב בשטחים, להיות עבריין, פושע, שוטר, רופא וכל שטות אחרת שאנו נאלצים לעשות- כי זה העולם האמיתי. אם אנשים רוצים לברוח מדי פעם מהמציאות שלנו יש להם שתי אשפריות- הראשונה היא להסתמם והשנייה היא לשחק משחקי תפקידים (נכון אפשר להיות זומבי מול המחשב). אני משחק DND ואני לא מתבייש בזה- בכל ויכוח עם חבריי למשחק על חוסר הריאלסטיות והעובדה המשעשעת שאדם יכול לקבל כדור אש בפרצוף, לנקות את הפיח מהעניים ולהמשיך להתסער על המכשף אני מגן בחירוף נפש. אפשר לשחק בצורה לא "מאגניבה" דהיינו ריאלסטית ואז מה? מה שונה? איפה האתגר? איפה הקסם?? נכון. לפעמים אני חוטא ומשחק במשחק ריאלסטי (GRUPS) אבל עדיין נשאר מימד ה"מאגניבות"- ברוך השם יש לי שה"מ שיודע לעשות את המשחק ריאלסטי עד כדי דמעות וטרוניות ולהשאיר מימד של מאגניבות. אז לכל אלו שלא מרוצים משיטות משחק "מאגניבות" אני שואל אותכם/ן- אם זה לא מאגניב, אז למה אתם משחקים? אשמח לשמוע תגובות.

 

[PUMI for ever]

השאלה היא איך אתה מגדיר

את אותה הריאליסטיות שאתה מגנה בחירוף נפש? בשבילי, ריאליסטי: לשחק נער בגיל ההתבגרות, שהדבר הייחידי שמעניין אותו זה בנות, חברים, כסף ואיך היחסים שלו עם ההורים משפיעים על שלושת המשתנים הראשונים. בשבילי ריאליסטי זה החוסר מעש לפני הצבא, היציאות למסיבות, וההתנסויות. בשבילי ריאליסטי זה ללכת מכות עם איזה ברנש מפוקפק על מקום חנייה ולחטוף 20 אגרופים לפני שאני נופל לרצפה, או במקרה האופטימלי - מפיל אותו עוד קודם. בשבילי, לא ריאליסטי: לשחק לוחם קומנדו משלדג, אשר מתכנן עם חבריו ליחידה הסתננות מאחורי קווי האויב, לבסיס צבאי מסווג של צבא אירן, השתלת כוונות ליזר ליד מבני מפתח לשם הפצצה מהאויר ויציאה נקייה משם. במהלך היציאה, יתפתח קרב יריות קצר, שבמהלכו מכדור אחד שיפגע בי בזרוע אך יצא מהצד השני אני אושבת למהלך המשימה ולא אתפקד, אך כעבור כמה דקות כאשר החובש יגיע אליי, ישים לי תחבושת ויתן לי כדור - הכאב ישתכך ואני אמשיך במסלול היציאה. מה הפואנטה? אין דבר כזה 'שיטת המשחק "הריאסלטית ואמתית"', זה הדמויות שעושות אותה. אני בטוח שאם חוקי מו"ד היו כאלה שאחרי שכדור אש פוגע בגובלין שעמד מטר מהקוסם היה מעיף גם את הקוסם, מר בלש היה מסתכל באור אחר על המשחק. אבל מה שקורה במציאות זה שכל מה שניתן לשחקן של הקוסם לעשות זה לצחוק מהקלה על זה שהדמות שלו עמדה ב"ריבוע" אחד יותר מהטווח של הכדור אש (ולא משנה אם זה הוטל ע"י קוסם רמה 1 או רמה 20). אה, אני בטוח שהעלתי פה עוד נקודה מעניינת שתזכה לתגובה מצד בלש - הרמות של הדמות. (למען הסר הספק - לא הייתה בהודעה הזאת אף לא קמצוץ של ציניות)

 

[הבלש חסר הבית]

אני דווקא לא מודד תרשימי פיזור

של כדורי אש ודומיהם - זה לא ממש מעניין אותי. האמינות/תחושת מציאות לטעמי היא הרבה יותר מהדקדקנות הטקטית הטרחנית של חוקי המשחק. וה"רמות" של הדמות, אם אתה כבר מעלה אותן, פוגעות מאוד באמינות הזו - הדמות מתחילה כפרכיית אורז חסרת ישע, משביחה את עצמה דרך הרג והשלמת משימות, מתחזקת והופכת לעל-אדם בלתי מנוצח. זהו ליבו הרקוב של משחק המו"ד ודומיו.

 

[הבלש חסר הבית]

משתתף בצערך

ראשית כל - אני מכפיש? אני מביע דיעה, בונה טיעון, ומנמק את הכל - לכנות זאת "הכפשה" זו הכפשה עלובה של ילדים שפוטי מו"ד שאינם מסוגלים להתמודד עם טיעונים שמפרקים את המשחק העלוב עליו בזבזו הון כסף, ונסוגים לבכיינות. חוצפן. שנית, אין לך שום מושג בנוגע ל"משחק מציאותי". משחק מציאותי איננו כולל עשרות חוקים טרחניים (מה שלא חסר, אגב, במו"ד העלובה שלך - "התקפה מזדמנת" אומר לך משהו?) שנועדו לדמות את כללי הפיסיקה של עולמנו, אלא משחק שמציג סיטואציות והתרחשויות שבהינתן המציאות הדמיונית של עולם המשחק, נשמעים לנו אמינים והגיוניים. בלב ה"משחק המציאותי" או האמיתי, או הריאליסטי, נמצאים אנשים. אנשים כמונו, אולי מוכשרים יותר, אולי בעלי יכולות מופלאות ביותר, אבל אנשים. ואנשים הם אנשים בכל מקום - בפאן-טאנג, בחוף החרב, בפלנתאס, בניו-יורק שבשנות השלושים של המאה העשרים, בטאטואין או באולת'ר שלחוף נהר האוקרנוס. הדמויות במשחק המאגניב אינן אנשים - הן מכונות הגנבה שמייצרות אפקטים מאגניבים וסינמטיים. אם זה לא מאגניב, למה אנחנו משחקים? כי זה מעניין. באותה מידה שרוב הספרות ה"ריאליסטית" מעניינת ועולה עשרות מונים על כל הזבל של פנטזיית הנוסחה שיצא מחלציה המטונפים של מו"ד. ליירה ווויל של פיליפ פולמן, טרן ואילונווי של לויד אלכסנדר, הארי וסנייפ של ג'ואן רולינג, תזאוס של מרי רינו ואפילו ג'ק ראיין של תום קלנסי הם כולם דמויות פנטסטיות (מי פחות ומי יותר) שעושות דברים מופלאים ביותר במציאות דמיונית (פחות או יותר), והם כולם דמויות של אנשים, שנראים ומתנהגים כמו דמויות של אנשים, ושכאנשים אפשר להזדהות איתם - הרבה יותר מהפלקטים של רייסטלין וגדילן ודריזט והמגעילים האלה מהספרים הבלתי-קריאים "יום אפל כליל" ו"חרב אלף השווארמות" (בשני המקרים ניסיתי שלוש פעמים לקרוא את הפרק הראשון ולא הצלחתי).

 

[DDN]

העוקצנות שלך לא במקום.

 

[DDN]

איפה האתגר?

איפה האתגר בלשחק בDOOM אחרי שהקלדת בו IDDQD? האתגר הוא להצליח לשחק בצורה "מאגניבה" וכן להיות דמות "אנושית" וכן במסגרת החוקים. למה משחקים? כי זה כיף להיות מישהו שאתה לא ולנסות להבין את הדמות ולעזור לה לחיות בעולם בו היא חיה (גם בלי לקפוץ 200 מטר באוויר, לירוק ברקים מהפה וכדורי אש מהתחת) המרדף אחרי ה"מאאאגניבות" הופך את המשחק ממשחק תפקידים לתחרות "מי יותר מגניב?"

 

[PUMI for ever]

*ברקים מהעיניים

 

[DDN]

אתה בטוח? אין לי את הסרט אז אני לא

יכול לבדוק

 

[The Evil Rabbit]

איזה סרט?

 

[DDN]

לב אמיץ

 

[Novo Pyro]

אני כל כך מסכים איתך

בלש אני מסכים איתך 100%, רוב הדמויות שחקן וגם דב"שים במשחקי תפקידים הם רדודים לחלוטין, השוני ביניהם הוא לא הROLE PLAY אלא זה שלאחד יש חרב +4 והשני יודע להפוך אנשים לפינגווינים במבט והוא בא ממישור ה"הכנס שם מישור כאן", לא מקדישים כלל מחשבה למה הם עושים מה שהם עושים, מה הם מייצגים, מה הם רוצים, במה הם מאמינים וכו'. כל ההרפתקאות זהות כמעט לחלוטין זה כמו מבנה אירגוני, מי שעבר צבא יבין אותי. יש תקן למנובל הראשי יש תקן לחיילים בכירים שלו יש תקן לחיילי השר תותחים שלו יש תקן למיקום המחבוא שלו יש תקן למיקום האנשים חפים מפשע אותם צריך להציל יש תקן לחפץ רב עוצמה שתריך למנוע שיפול בידי המנוול כדי להציל את העולם יש תקן לדב"ש חזק שעוזר לדמויות יש תקן לכמה מבוכים יש תקן לאוצרות שעצם הימצעותם אינו ניתן להסבר טוב, זה די מספיק, עכשיו תמציא משהו שימלא כל תקן, בעצם אתה אפילו לא צריך להמציא אתה פשוט מעתיק מרשומות מפלצות, אוגנים, וכו' ויש לך הרפתקה שלא תיפול מרוב ההרפתקאות מו"ד כנ"ל הדמויות, השוני בין שני הלוחמים בחבורה בדרך כלל, הוא שאחד משתמש בקשתות והשני בחרבות, אחד הוא "סדר טוב" והשני "תוהו טוב", אבל מה הם רוצים בעצם? לטייל ולהרוג גובלינים? אולי הראשון חולם על לשכב עם אלפית והשני חולם מאז ילדותו על תואר אצילות, הראשון יש לו חולשה לנשים והשני תמיד זועף שמעירים אותו בבוקר, טוב נראה לי סטיתי מהנושא לחלוטין, פשוט היתי צריך להוציא את זה החוצה

 

[DDN]

אאל"ט רוב הפורום עבר צבא.

ועצוב לראות שכל ההרפתקאות שהדמות שלך עוברת הן כאלה חדגוניות "לפי תקנים". אבל מהודעתך משתמע, שמי שאשם זה לא הרודפים אחרי ה"מאגניבות" וגם לא מו"ד אשמה. מי שאשם הוא המנחה שלך.

 

[PUMI for ever]

מתנגד בתוקף

בזמן שנעלמתי מהפורום, בזבזתי חלק מהזמן לשחק במשחק NWN, על שרת כלשהו. שם שיחקתי Drow Assassin. הדבר עצוב, שכן הייתי מוגבל לא רק מהחוקים של מו"ד, אלא גם מהמכאניות של המשחק - וזאת חתיכת הגבלה. למה המשכתי למרות הכל? כנראה בגלל שבזמנו הייתי צריך מנת Role-Play אמיתית וויזואליות למשחקיות. השרת הספציפי ששיחקתי עליו הציע את שניהם. תתפלא עד כמה לא הייתי תקוע בשום אחד מה"תקנים" שקבעת. ומה עוד, הדבר דיגדגד לי את המוזה, וכתבתי אוסף נכבד מאד של סיפורי רקע, בעקבות התפתחות הדמות שלי. יש לי את כולם שמורים על המחשב, אבל אני בספק אם זה יעניין מישהו, גם בגלל האורך (לא באמת ארוך) וגם בגלל שהדבר נכתב באנגלית (לא באמת קשה).

 

[panters]

נו באמת....

אתה משווה משחק מחשב (שהוא דבר מוגבל בהרבה מטבעו) למשחק תפקידים סביב שולחן??? לא השוואה נכונה....

 

[הבלש חסר הבית]

זה נושא קצת אחר

מו"ד, למרות היותה בין השיטות הנחותות ביותר מכנית שיצא לי לראות, לא מחייבת משחק רדוד לפי תרשים זרימה. אמנם היא מאוד מעודדת משחק כזה, וספרי הכללים המשמימים שלה מכוונים אליו את הקורא, אבל מי שממש יתעקש יכול לעשות אחרת. באותה מידה, אפשר לכתוב דמויות רדודות והרפתקאות שבלוניות בכל שיטה שהיא. בחלק מהשיטות זה יהיה יותר קשה, ובאחרות פחות, אבל אם ישנו כסיל ישנה דרך. הטענה שלי היא בעיקר על החולשה של ה"משחק המגניב" שמתנדנד בין תירוץ למשחק טיפשי למטרה בפני עצמה. הסטנדרטים שקובעים מאגניבות מהי הם די ילדותיים - מתאימים אולי לצופי ערוץ הילדים, לא לשחקנים בוגרים ורציניים יותר שמתעניינים בקצת יותר מיכולות הפירוטכניקה של העצם אותו הם מכנים "דמות".

 

[דרגורן]

אני אסכם בהודעה אחת את דעתי

אני הרבה זמן מתחבט על איך לענות לך והאם לענות לך. אתה מעלה המון תלונות, טענות, הצהרות ועוד. אבל אני אסביר לך איפה אתה שונה מהותית מאחוז גדול של שחקנים, מנחים, ואנשים באופן כללי. אתה מתעקש לקחת כלים שונים, ולהחליט שמי שמשתמש בהם חייב להיות ככה. מו"ד, משחק "מגניב", ושאר הירקות שאתה מתלונן עליהם, הם בסך הכל כלים. כלים שמנחים שונים ושחקנים שוננם לוקחים ומשחקים איתם. מנחה ושחקנים יכולים לקחת את שיטת Storm bringer המופלאה שלך, ולעשות דמויות מגניבות, ו-Hack and slash כל היום. למה אתה לא מכוון את כל המרץ שלך לאפיקים אחרים? מה אתה מפיק מההתנגשויות חסרות הערך הללו? רוצה לתרום? במקום להתלונן על משחקים גרועים, לגרום להם להיות טובים? כתוב הודעות שעוזרות לאנשים לשחק יותר טוב! תן דוגמאות למשחק טוב! תפסיק להיות שלילי ולהגיד "זה רע" או "נמאס מההוא" ותתחיל לתת דברים טובים! (ולהגיד שקריאתו של קת'ולו זה "טוב" לא עונה להגדרה) האם יצא לך לראות פתיל כלשהוא, שבו אתה הסכמת עם מישהו על משהו? האם יצא לך לראות פתיל שבו יצא משהו מהדיון/ויכוח? תפסיק לנסות (ולהצליח) לעורר אנטיגוניזם, רק בשביל לעורר אנטיגוניזם.