"מגניבות"
רק שלא ייתקע לנו כאן בפורום מינוח לא נכון ורדוד לגמרי. משחק מגניב לא קשור ליכולות האפיות של הדמויות, לעוצמות גבוהות או לריאליזם. יותר גדול זה לא בהכרח יותר מגניב. אם דמות שוברת רגל של שולחן ומכה יריב היא פחות מגניבה מדמות ששוברת גזע עץ ומכה יריב? זו שאלה של עוצמה, לא של מגניבות. בדומה לכך, מגניבות היא לא אנטי-ריאליסטית. עניין העוצמה מתגנב כאן בדלת האחורית - שאלו את עצמכם מה מגניב בנזיר השאולין עומד על חוד החנית ומה מגניב (אם בכלל) בקוסם שמטיל לחש ריחוף. אחד מהדברים המגניבים הוא לקחת את עצמך אל הגבול. אם אתה יכול לעוף באוויר באופן חופשי, אין שום דבר מיוחד בהליכה על עלים. מגניבות היא גם עניין של אסתטיקה - הליכה על עלי שלכת הצונחים מענף שהרגע חבטת בו יריב ואתה מטפש עליהם כדי להגיע ליריב גבוה יותר היא מגניבה בגלל שזה ריקוד שמשלב פרקטיקה ופואטיקה. לגבי אקזלטד ספציפית: אקזלטד היא שיטה של רמות עוצמה גבוהות וגם שיטה ששמה דגש על מגניבות. זה לא שאין קשר בין השניים - רבות עוצמה גבוהות הופכות את הקצה לאחר. ההליכה עליו היא עדיין מה שעושה את המגניבות, וזה בדיוק אותו דבר כמו משחק בני תמותה עגום ואנטי-אפי. אין טעם בכלל להתייחס להערות על רדידות הדמויות - אין לכך שום קשר עם כלום. יש עוד דרכים למגניבות - הפתעה, לדוגמה, יכולה להיות מגניבה. קור רוח יכול להיות מגניב. סגירת מעגלים (כשהדמות אומרת את אותו משפט שהיא אמרה בתחילת ההרפתקה לנבל המובס) וכו'. יש מליון דוגמאות וממש חבל שמגניבות תהפוך למילה נרדפת למו"ד ואקזלטד, רק בגלל שאנשים מסוים לא אוהבים אותן ואחרים מסוימים דווקא כן. משחק באקזלטד משחק על הקצוות - אתה נשגב (במשחק קלאסי) אדיר ורב עוצמה. לפעמים, אתה פועל במסגרות שיש בהן ישויות בעוצמה שלך או יותר. כאן העוצמה הגבוהה אמנם לא "ריאליסטית" (היא נאמנה לעולם, כמובן, רק לא זה שאנחנו חיים בו), אבל הדמויות לא מאאאגניבות והורגות את כולם וכל השחקנים מרגישים גברים - זה עדיין קשה. בפעמים אחרות אתה פועל במסגרות שבהן אף אחד לא נמצא במדרגת העוצמה שלך - לכפר איכרים פשוט , לדוגמה, יש מעט מאוד להציע בתחום היריבים הראויים אם בכלל. אבל כאן מדובר על יריבים או ישויות אחרות שאתה בא באינטראקציה איתן, לא על רמת האתגרים. באקזלטד האתגר של לשכנע אדם בודד יכול להיות הרבה פעמים משהו שרצים דרכו, קל כמו לקשור את השרוכים. אבל ישנם אתגרים הרבה יותר רחבים גם במקום שבו אתה חצי אל בין בני תמותה. במילים אחרות, כל העניין של העוצמה באקזלטד הוא להתמודד עם יכולות אפיות מול אתגרים אפיים. ההבדל בין זה לבין לריב עם מכונת ממכר משקאות על 50 אגורות במשחק עגום וריאליסטי הוא לא מהותי. זה יכול להיות מענין בכל מקרה (המטבע 50 אגורות ששמת בטעות הוא יחיד פגום מסידרה נדירה משנות החמישים, שבמקרה סומן עליו בלייזר הקוד לפתיחת הכספת של אספן מטבעות ידוע?). עוד דבר ששווה לחשוב עליו לגבי אקזלטד (או משחקים עוצמתיים אחרים) הוא שהדמויות עוצמתיות באופן כללי, ולכן כל ענייני הפאוור גיימינג יכולים לתפוס מקום הרבה יותר משני מאשר במשחק שבו השחקן מרגיש שהדמות חושבת שההישדרדות שלה תובטח מעט יותר אם יהיה ברשותה קלאצ'ניקוב 2+. פאוור גיימניג, מנצ'קיניזם וכו' הם עניינים פחות רלוונטיים מאשר במשחק ברמת עוצמה נמוכה. כרגיל, זה תלוי במשחק הספציפי, אבל באקזלטד אתה רוצה להשיג ניסים אדירים ונדירים במיוחד, והדרך לעוצמה לא עוברת באיסוף כל חרב חלודה ומכירתה כדי להגיע יום אחד לסכום יפה שבו תוכל לקנות את הקלאצ' הנ"ל.
