תגדיר ריאלי
לאחר ספירת המעטפות הכפולות, מסתבר כי לחד"ש חסרו כ-3,000 קולות כדי לקבל מנדט נוסף וכדי שעאידה תומא-סלימאן, פעילה פמיניסטית, תיכנס לכנסת. לפי דעתי (וזאת הערכה שאני שולף הישר מהתחת, אבל יש לי הרגשה שהיא נכונה) 3,000 קולות זה הרבה פחות מאשר מס' האנשים שלא הצביעו לחד"ש בתואנה ש"אין אישה במקום הריאלי". אם +3001 הפמיניסטים האלו היו מצביעים לחד"ש, הייתה נכנס אישה ערביה, פעילה פמיניסטית, לכנסת. לכן אי-ההצבעה לחד"ש הייתה אולי מעשה עם כוונה פמיניסטית, אבל עם תוצאות אנטי-פמיניסטיות. מה זה מזכיר לי? בבחירות 2003 היו חסרים כמה מאות קולות כדי שדב חנין ייכנס לכנסת. לפני הבחירות שמעתי המון מצביעים פוטנציאליים אומרים שהם לא יצביעו לחד"ש כי המועמד היהודי נדחק למקום הרביעי. לא הצביעו - ודוב לא נכנס. על זה הדוד קארל היה אומר: ההיסטוריה חוזרת על עצמה, בפעם הראשונה כטרגדיה, בפעם השניה כפארסה. 2. בבחירות האלו הרבה נשים וגברים פמיניסטיים הצביעו לקדימה, בגלל התקדים של אישה שמתמודדת לראשות הממשלה, ובגלל כל השיח הפרו-נשי שנוצר סביב המועמדות שלה. אלו היו מצביעים מסורתיים של העבודה, מרצ וגם של חד"ש, וההצבעה שלהם תרמה לריסוק של העבודה ומרצ (אם כי זו ממש לא הייתה הסיבה מס. 1 כפי שג'ומס מנסה להציג). ומה זה מזכיר לי? בבחירות 2006 הרבה מצביעים חברתיים הצביעו לעבודה, כדי לחזק את המועמדות של "הסוציאליסט" עמיר פרץ. היה שיח חברתי מאוד בבחירות, כאשר כל מפלגה ניסתה להראות מה היא עשתה ותעשה יותר עבור העובדים. מה נשאר מזה יום אחרי הבחירות? גורנישט מיט גורנישט. אני מאוד מקווה שדוד קארל טעה, ושלא יקרה אותו דבר בכנסת הזו לאג'נדה הנשית.