תגובתי על ההתחכמויות בנוגע למרצ-גלאון-לבני
(אזרחי פורום יקרים! לפני כניסתכם לדף הראשי, אתם מתבקשים למלא הצהרת נאמנות לערכי הפמיניזם. רק אלו שימלאו את ההצהרה רשאים להגיב בפורום. עבירה על כללי הנאמנות תגרור הדרה תמידית מהפורומים של תפוז, ותיעשה על ידי זיהוי ה-IP שלכם. תודה על שיתוף הפעולה!) ובכן, כמה נחמד. ציפי לבני עומדת בראש המפלגה הגדולה ביותר - אך לא תהיה ראש ממשלה; זהבה גלאון ראתה במקום ברביעי מקום ריאלי בהחלט - אך התבדתה; יש נשים רבות בכנסת - אך אחוזן עדיין קטן מאד, ויכולתן לצאת באמירה משותפת וחוצת מגזרים שואפת לאפס, בהתחשב בהלך הרוח של הכנסת. רבים טענו שהפמיניסטיות אשמות בדחיקתה של זהבה גלאון. הן הצביעו ללבני "רק כי היא אישה", לא התחשבו בעשייתה הלא-פמיניסטית, והעדיפו מפלגה חסרת אמירה פמיניסטית על מפלגה שחותרת בגלוי לשוויון. סלחו לי, אבל זה בולשיט. האשמה האמיתית פה היא מרצ. כנראה שבמרצ לא הבחינו ב"טרנד האופנתי" הזה, שבו נשים מצביעות למען נשים (שמעתי שקוראים לזה סולידריות), ולא לקחו את רצונן של הנשים לראות "אחת משלנו" בשלטון באופן רציני. הם לא ראו זאת כשיקול בכלל! למעשה גם כרגע אף אחד לא מתייחס לזה כשיקול רציונלי. תעצרו לחשוב: האם חשבתם כמה עולים מבריה"מ הצביעו לליברמן בלי לקרוא את המצע שלו, רק כי הם קיוו לראות "מישהו משלנו" במקום כל כך בכיר? ומה עם עולים מאתיופיה, שמצביעים למישהו מהמגזר האתיופי שנמצא במקום בכיר (?), כי הם רוצים שמישהו ייצג אותם כמו שצריך? אולי זה לא אופטימלי, אבל לפחות שיהיה מישהו שיבין את החוויה שלהם ולא ינסה ללמד אותם מה הם צריכים. כמו שאמרו פה קודם, מקומם של האנשים במפלגה מצביע על סדר העדיפויות שלה. זהו גם סדר עדיפויות פרסונלי - עד כמה המפלגה מעריכה את אותם אנשים - וגם סדר עדיפויות אידיאולוגי - עד כמה הערכים אותם אנשים מייצגים מהותיים למפלגה. אין מנוס מלהגיע למסקנה שזהבה גלאון לא נתפסה במרצ כדמות מספיק חשובה, אם ניצן הורוביץ, שלא צבר וותק במפלגה ובכלל לא היה בפוליטיקה לפני כן למיטב ידיעתי, נכנס לפניה. זה עושה רושם לא טוב: מהלך הזוי למדי ודמוקרטי למחצה מביא נציג של קהילת הלהט"ב (שהוא במקרה גם עיתונאי ידוע) למקום בכיר... לי זה נשמע כמו נסיון למשוך תשומת לב. עם כל הכבוד לעשייה של מרצ בתחום הלהט"ב (ויש כבוד), אם חיים אורון לא הבחין שמתפתח דיון ציבורי על ייצוג נשים בפוליטיקה, זו בעיה שלו ושל מרצ. אם הוא היה מבחין בכך שייצוג נשים הופך להיות שיקול ממשי, בדיוק כמו חינוך / בטחון / כלכלה, זהבה גלאון לא היתה יורדת אפילו מקום אחד. יותר מכך - הדבר מראה שגם מרצ בכבודה ובעצמה לא ראתה בייצוג נשים משהו מהותי! כנראה שמבחינתם פמיניזם הוא סעיף סמלי במצע. מרצ יצאו קרחים מכאן ומכאן. ההאשמות שלהם כלפי "ארגוני הנשים" לא יצילו את המפלגה ולא יעזרו להם להיראות יותר פמיניסטיים (ואולי אם היו יותר מפלגות בעלות ייצוג נשי מכובד, אותם "ארגונים" לא היו צריכים להמליץ על לבני?). זהבה גלאון תישאר אישה מעורבת ופעילה גם מחוץ לכנסת, ואילו מרצ תאבד את המצפן הפמיניסטי שלה. חוץ מזה, מי לעזאזל עושה בשבילי את התיעדוף הזה, שהמצע של המפלגה בא לפני כל שיקול אחר? אולי מצעים מנוסחים יפה מקרינים איזושהי רוח אופטימית בנוגע לעתיד, אבל נוכחות נשית פיזית מציבה עובדות בשטח. אולי חברי מרצ מאוד אידיאליסטים (וזה נכון), אבל אישה העומדת בראש המפלגה הגדולה משנה לחלוטין את חוקי המשחק. לשאלתכם - אם בראש ישראל ביתנו היתה עומדת אישה (בהנחה שזו המפלגה היחידה שעומדת בראשה אישה), הייתי שוקלת ברצינות להצביע להם, למרות שאני לא מסכימה איתם בשום דבר מלבד הפרדת הדת מהמדינה. למה קשה להבין שזה חשוב יותר מכל מיני מצעים מעורפלים? ילדות לא שואפות להגיע למקומות בהם אין נשים, לכן המצב בכנסת פחות או יותר משמר את עצמו. מקומות בהם יש נשים הופכים להיות נגישים יותר, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה פראקטית, ואחרי שזה מתחיל קשה לעצור את זה. כמו כדור שלג. ואם זו תהיה אישה שלא תקדם זכויות נשים? לא יודעת מה איתכם, אני אשרוד. הרווח מאישה בכירה (אחת!) בשלטון לא יתבטא רק בחקיקת חוקים (שבמקרה הטוב לא ייאכפו, במקרה הסביר ישמשו עלה תאנה לכנסת ה"מתקדמת" ושורת קרדיט באתר המפלגה האחראית, ובמקרה הרע יהוו עילה להתרעם על "זכויות היתר" של הנשים המניפולטיביות האלה, שרק רוצות לדחוק את הגברים החוצה [מפלגת זכויות הגבר במשפחה...]). את התועלת נראה בעוד כמה שנים, כשיהיו יותר נשים בכנסת, ובאופן מתבקש יהיו גם יותר פמיניסטיות. כך, כשהכוח היחסי יגדל, אולי גם החברה תשתנה, ולא רק ספר החוקים שלנו.