היא (הם) מעצבנת אותי.

[שיר לי שני]

עונה לך

1. כתבתי, קל וחומר בחסות האנונמיות שבלו משתמשת בה, כלומר, בניגוד אלי, שאני (שומו שמיים) לא משתמשת בזכות הזו. ואם אני חושבת שמותר לכתוב בפורום ציבורי כל מה שאינו הסתה לאלימות (או לעבירה על החוק, לצורך הדיון), קל וחומר שמותר לכתוב זאת, כשהאנונימיות מגנה על הכותבת וגם על מושא כתיבתה. ואגלה לך סוד גלוי: בלי הרשות לכתוב דברים שכאלה, הפורום היה נסגר, וכמותו עוד כמה. זה פורום לקיטורים על החמות, לא לסגידה לה.
2. זכותך ללכת בדרך הקלה, זכותי לחשוב שזה קל מדי. אגב, גם למי שלא יודע להטיל ביצים מותר להתלונן על ביצה מקולקלת, אבל היא לא יצאה מקולקלת מהתרנגולת, אלא התקלקלה אצל מי שלקח אותה מהתרנגולת, ואז החכמה תהיה למצוא ספק אחר. נכון פשוט?
3. היום אני, מחר את, זה טיעון שמיועד לאנשים שאין בהם את היכולת או הרצון לחשוב על אחרים. ככה מזכירים להם, שכדאי להם, כי מחר הם ירצו שיחשבו עליהם. במקרה של העם היהודי, אגב, זה "אתמול אתם, היום מישהו אחר", ולכן זה יותר קשה.

 

[איילת המתולתלת]

בסדר גמור

מותר לכתוב ביקורת ומותר גם לא לחבב משהו שמישהו אחר כתב.
הדימוי על הביצים הוא משל. ברור שביצה מקולקלת היא עניין של הספק אבל את המשל הזה המציאו קודם להמצאת הספקים כדי להמחיש שלהתלונן זה הרבה יותר קל מלעשות בעצמך. לא מתאים לך לא להבין את זה.
ואת 'היום אני מחר אתה' כבר הבהרתי למה אני לא אוהבת. זה לא שעובדתית זה לא נכון. הרבה פעמים זה נכון ומה שאתה עושה חוזר אליך. אני פשוט מעדיפה טיעון מוסרי יותר.

 

[שיר לי שני]

גם אני מעדיפה טיעון מוסרי יותר

את הטיעון הזה אני שולפת, כמו שאמרתי, מול מי שלא רוצה או לא יכול להפעיל כללי מוסר שווים על הזולת, כפי שהיה רוצה שיופעלו עליו.
מול אנשים כאלה, אין לי מה לעשות עם טיעונים מוסריים יותר, נכון?

 

[איילת המתולתלת]

מממ...

אני שולפת בד"כ את הטיעונים שאותם אני מעדיפה.
את הטיעון הזה שלפת מספר פעמים מולי, אז מתעוררת אצלי שאלה למה את חושבת שאין לי אפשרות או רצון להפעיל כללי מוסר שוים על הזולת כפי שהייתי רוצה שיופעלו עלי..

 

[שיר לי שני]

כי יותר מפעם אחת

אמרת לי שהם לא מעניינים אותך, אלא רק "עניי עירך".
ואם אני טועה, סליחה, ואני שמחה לטעות.

 

[אסתי קלי]

ותכף תגידי שאותך עניי עירך לא מעניינם יותר

מעניי עיר אחרת

 

[שיר לי שני]

עד גבול מסויים

אני לא מגיעה למצב שבו אני אומרת "עניי עירי קודמים" ומתכוונת לומר "עניים אחרים לא מעניינים אותי בכלל". זה תלוי בעניין.
למשל, לעולם לא אנסה לחנך ילדים של אחרים, זה לא תפקידי. לא מעניין אותי איך ההורים שלהם מחנכים אותם, זה לא חלק מתחום חיי. את השינוי שאני רוצה לעשות, אני יכולה לעשות רק בחינוך שאני נותנת לבנותי.
אבל כן אשמח לעזור אם אתבקש, ואני יכולה לעשות מאמץ מאד גדול כדי לעזור לאחר, ולא להרגיש פראיירית או שזה פוגע בי.

 

[אסתי קלי]

אבל אם תצטרכי לבחור בין לבין

תמיד תבחרי את הקרובים לך יותר.

 

[שיר לי שני]

תגדירי את הבחירה

קרה לי שבחרתי לוותר על קניית דברים בשבילי, כדי להשקיע את הכסף באחרים.
כשהתנדבתי בקו סיוע למניעת אובדנות, הייתי מחוייבת לערב אחד בשבוע. אבל כשהיה מחסור במתנדבים, בחרתי לתת מהזמן שהיה צריך להיות מוקדש לעצמי, ללימודי, לאישלי, לטובת זרים גמורים שהיו במצוקה. כאלה שלעולם לא יהיו בשבילי יותר מניק סתמי, אפילו לא בעלי שם, אפילו שלושה וארבעה ערבים בשבוע. וכדי למנוע ספק, המחסור הזה נמשך לעתים קרובות חודשים ארוכים. למה? כי הצורך שם היה דחוף יותר.
אני נוטה לבחור לפי מידת הצורך, ולשקול כל מקרה לגופו, פחות באופן אוטומטי. נכון, שבגדול, אם אין צורך מאד משמעותי, אבחר בקרובים אלי. אבל זה גם נכון רק לגבי מי שבאמת קרוב אלי, ברמה האישית ביותר. לא לפי "קבוצת השתייכות", שהיא בעיני משהו די תיאורטי ואמורפי.
אני קצת שונה מהרוב בעניין הזה

 

[אסתי קלי]

אנחנו חיים בחברה זה הגיוני

ומה שאת מספרת לא יוצא דופן

אני מדברת על בחירות גורליות
את תמיד תבחרי בבנות שלך עלפני ילדים של אחרים
אם בעלך יצטרך כליה שלא נדע וגם אדם זר אני רוצה לקוות שאת תתרמי לבעלך ולא לזר גם אם הזר במצב יותר מסכן חיים
אם חלילה תשמעי על תאונה בה נהרג שלא נדע אדם קרוב אליך זה יותר יכאב לך מאשר תאונה בבנגלדש בה נהרג אם שאת לא מכירה
ואם יהיה פיגוע בגן ילדים לייד הבית שלך זה אמור אם את אדם רגיל לגעת בך יותר כי הנגעים הם שכנים שאת מכירה מאשר פיגוע בהודו

 

[שיר לי שני]

בבחירות גורליות

יש שתי רמות.
הרמה הראשונה, את ציינת אותה, קרוב בתוך הבית. כן, אני אבחר כמו שציינת.
ברמה השניה, יש את רמת "קבוצת השייכות": ברמה הזו, אין לי העדפות חד משמעיות ואוטומטיות, אלא אני עובדת לפי מה שנראה לי הגיוני.
לכן, לגרש פליטים אל מותם הוודאי, ולהמשיך לתמוך בעשרות אלפי אנשים שלא מתחשק להם לעבוד, נראה לי בחירה שגויה. אפילו שאלה זרים ואלה שייכים ל"קבוצת השייכות" שלי.
אם נקח את הדוגמה של איילת: לשלם ביטוח בריאות לעשרות אלפי אנשים שפשוט בוחרים לא לעבוד, אבל יכלו לעבוד ולהרוויח יפה, או לשלם ביטוח בריאות לפליטים (במקום שהם יגיעו עם כל שטות למיון, ויעלו לנו פי כמה), שבאמת כרגע חסרי אונים לדאוג לעצמם - אני בוחרת בפליטים.

 

[אסתי קלי]

כהרגלך אי דיוקים,אבל זה רגיל

אף אחד לא ביקש לגרש פליטים,פליט הוא פליט
מדובר על דורשי עבודה,מסתננים בעשרות אלפים שהסיבה היחידה שאת רוצה אותם כאן זה כי הם לא יהודים,זה הקרטריון היחיד שמנחה אותך.
האם היית מוכנה לוותר על טיפולי פריות על חשבון המדינה עבור הפליטים או שאת מוכנה לוותר רק על קיצבה של מישהו אחר תמורת זה

את מוכנה להכל כל עוד זה לא נוגע לך אישית.

 

[שיר לי שני]

ההבדל בין טיפול פוריות לקצבה

קטן מאד, כמעט בלתי מורגש: אף אחת בעולם לא בחרה להיות עקרה ולהזדקק לטיפולי פוריות.
לעומת זאת, עשרות אלפי בחורים בוחרים, מרצונם הטוב והחופשי, לחיות על חשבון אחרים כי לא בא להם לעבוד.
קריטריון הבחירה משמעותי פה. הוא יוצר הבדל בין מי שזקוק לעזרה, לבין מי שאינו זקוק לה.
יחד עם זאת, אני חושבת שכמות הטיפולים שהמדינה מממנת, וכמות הילדים שהמדיניה מממנת טיפולים עבורם מוגזמת לחלוטין, וצריך לקצץ גם שם. חשבתי ככה, למען היושרה, גם כשהייתי מטופלת בעצמי.
לגבי מסתנני עבודה, כאלה שהגיעו באופן לא חוקי רק בשביל למצוא עבודה, אין לנו דוקא חילוקי דעות.
יש לי חילוקי דעות איתך ועם אלי ישי לגבי פליטים ולגבי אנשים שהגיעו לפה באופן חוקי, השתקעו התחתנו, הקימו משפחה, ועכשיו מת להם הקשיש, והופ - הם לא חוקיים ואפשר לגרש אותם עם ילדיהם.
אבל העיקר, שמהשאלה הפשוטה שלי, התחמקת. כולה "כן" או "לא". עד כמה שידוע לי, יכול להיות שאת שכנה שלי פה באלפרטה (יש פה המון ישראלים), ופשוט לא מודה בזה, כי את חוששת שזה יפגע לך בעמדת הניגוח.

 

[אסתי קלי]

אם אין לנו חילוקי דעות למה את מתעקשת כל

פעם מחדש להכניס את כל המסתננים ארצה תחת כיפת הפליטים מה
שאינו נכון וחוטא למציאות?

לגבי חילוקי הדעות לגבי מי שהגיעו באופן חוקי אבל לא כזבו באופן חוקי משמע עברו על החוק
אז יש לנו חילוקי דעות
את מאמינה שבאופן גורף ישראל חייבת להלבין את העברות שלהם ולתת להם אזרחות ללא תנאי או היסוס ואני מאמינה שיש צורך לדון באופן פרטני לגבי כל אחד כזה ולהחליט נקודתית בדיוק כמו בכל מדינה מתוקנת בעולם

 

[שיר לי שני]

ממש לא נכון

אני גם חושבת שצריך לדון באופן נקודתי.
אבל כשאני אומרת לדון באופן נקודתי, אני אומרת - בלי דעה קדומה.
כלומר, הדיון לא צריך להיות במסגרת של "אתה מגורש אלא אם כן יוכח XYZ" אלא "אלה הקריטריונים להישארותך, וכולם, כולם, כולם נבדקים תחת אותם קריטריונים".
אני מקווה שההבדל ברור.

 

[אסתי קלי]

מה זאת אומרת כולם כולם?

מי שנשאר כאן בצורה לא חוקית הוא דבר ראשון מעל הכל עובר על חוקי המדינה,אין לו שום פרבילגיות
ואם המדינה מחליטה שהיא רוצה להתחשב בו וכן לתת לו להשאר זה לא תקדים לבא בתור שיעשה את אותו מעשה אסור אחריו

 

[שיר לי שני]

כולם כולם

זה אומר, שיש לכל אחד שהות לגשת למוסד הרלוונטי ולהגיש בקשה, ולא ברגע שנפטר הקשיש אותו אדם הופך לא חוקי.
זו לא פריבילגיה, זו אנושיות.
הרי את לא רוצה מצב שבו (כמו פה) ברגע שהתחתנו עם אזרח, מקבלים אזרחות, נכון?
יופי, אז תני לאנשים שהות להתארגן כשקורה משהו שמשנה את הסטטוס שלהם. כי אחרת, את משאירה אותם עם חרב על צוואר כל חייהם.

 

[אסתי קלי]

ברור מאליו שכל אחד יוכל להגיד בקשה

וגם ברור מאליו שהמדינה לא חייבת לאשר כל בקשה.

מה שכן,אני מאמינה שיש להפסיק להביא עובדים חשדים ולגרש ישנים(דלת מסתובבת) אבל זאת בתנאי שאותו אחד שיחודש לו כל פעם האישור יידע שאין בזה הסכמה אוטומטית של המדינה שישאר פה לתמיד

 

[שיר לי שני]

לגבי ה"ברור"

לצערי, כרגע זה לא כך.
ולגבי הסיפא, נשמע לי הוגן.

 

[איילת המתולתלת]

אם יורשה לי רק דיוק פצפון ולא משמעותי בכלל:

הרבה נשים בחרו להזדקק לטיפולי פוריות. קחי כדוגמא את היחידניות, את הבחורות שבחרו להשקיע בקריירה שנים רבות ונזכרו בגיל ארבעים שכדאי גם ללדת, את הנשים שמבקשות ולפעמים גם מקבלות טיפולי פריון אחרי דקה וחצי של נסיונות להרות.
ואם את מבדילה בין אנשים שצריכים עזרה באשמתם ובין אלו שצריכים שלא באשמתם, תני לי לאתגר אותך:
מה דעתך על מי שסובל מסרטן ריאות כי הוא מעשן כבד?
מה דעתך על מי שזקוק לשיקום אורטופדי ממושך כי השתולל על הכביש?
מה דעתך על איש מעשן ונרקומן שהרס לעצמו את הזרע וצריך טיפולי פוריות?